|
|
| נשלח ב-26/1/2019 18:58 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ' שבט- פרק כד. כוח מעשה המצוות מתאחד עם הרצון העליון באותה מדה שהגוף מתאחד עם הנשמה. האברים שאיתם מקיימים את המצוה נעשים בטלים כ"מרכבה" [כמו המרכבה הבטלה אל הרוכב עליה] לרצון העליון שבתוך אותן מצוות. לכן נאמר על האבות שהן ה"מרכבה" – מאחר שכל אבריהם היו בטלים לרצון העליון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2019 14:00 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א שבט - פרק כ"ג. כוחות המחשבה והדיבור הם הלבושים הפנימים של הנפש האלוקית והמעשה הוא הלבוש החיצוני שלה. התורה היא רצון ה', והיא והקב"ה דבר אחד ממש, בשונה מהמצוות הנקראים 'אברים' שמתאחדים עם הרצון העליון כשני דברים נפרדים נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2019 13:40 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב שבט - פרק כ"ג. כאשר יהודי חושב ומדבר דברי תורה, אפילו שאינו חש בכך, מתגלה הרצון העליון שבתורה ומתאחד עם נפשו. זאת בשונה מהנבראים העליונים, המרגישים כל ענין אלוקי, לכן אין ביכולתם לקבל איחוד נעלה כזה. כאשר האדם יתבונן איך שכל העולמות מקבלים חיותם מהקב"ה מבחינת 'סובב' - באופן מקיף בלבד, כדי שלא יתבטלו לגמרי (לפי שאינם יכולים לסבול גילוי נעלה כל כך). ואילו בשעה שיהודי לומד תורה מאיר הרצון העליון בנפשו בהתגלות רק שלא חש בו, שלכן הוא יכול 'לקבל' יחוד כזה. לאור כל זאת מובן מדוע לימוד התורה נעלה מכל המצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2019 21:26 |
|
| |
בתוך טומאת הלשון והשקר כזה אשכול נפלא על תורת חב"ד
מתוק מדבש הוא ספר התנייא
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2019 14:53 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג שבט - פרק כ"ג. כאשר האדם יתבונן כיצד נפשו, מחשבתו ודיבורו מאוחדים עם הרצון העליון בשעה שלומד תורה, בשונה מהעולמות העליונים שאינם יכולים להכיל בתוכם את הרצון העליון אלא רק הארה ממנו בלבד וזאת כדי שלא יתבטלו במציאותם – יגיע ע"י התבוננות זו ליראה גדולה מהקב"ה בשעת עיסוקו בתורה. על יראה גדולה זו, שלא כל אחד יכול להגיע אליה, אמרו חז"ל "אם אין חכמה - אין יראה", שהרי התורה (חכמה) היא זו שמביאה לאותה יראה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2019 17:52 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד שבט - אמרו חז"ל: "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". כל אדם יכול לשלוט על עצמו ולא לעבור עבירה, כשמרגיש את האמת (שהוא נפרד מה' בזמן עבירה) ורק בגלל רוח השטות שמכסה על האמת הוא עובר עבירה. חוץ מאיסור "עבודה זרה" שעל זה אין הקליפה מסתירה ולכן הוא מוסר את נפשו על כך, אולם עליו לדעת שהאמת היא שגם בעבירה קלה הוא נפרד מהבורא ונחשב גרוע יותר מהקליפה ומהדברים המקבלים חיותם ממנה כמו החיות הטמאות, שהרי הן אינן עושות דבר בניגוד לרצון הבורא ואילו העובר עבירה כן עושה דבר בניגוד לרצון הבורא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2019 16:44 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה שבט - פרק כ"ה. בפרק הקודם הסביר איך מ"רוח שטות" המסתירה על אהבה הטבעית לקב"ה יכול האדם לעבור עבירה ובכך להיות נפרד מהקב"ה. מסיים האדמו"ר הזקן את הסברתו שבכל שעה יכול יהודי להסיר מעצמו את ה"רוח שטות" ולעורר בתוכו את האהבה המסותרת הכוללת בתוכה גם יראה, כך שכאשר תבוא לידו עבירה יחשוב מיד שע"י העבירה הוא מנתק את עצמו מהקב"ה וממילא ימנע מלעשותה, בדיוק כפי שהיה מוכן אפילו למסור את נפשו כאשר מדובר בעבירות החמורות ביותר, ועליו להבין שבעצם בכל עבירה הוא נפרד מהקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2019 14:33 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו שבט - פרק כ"ה. מי שסומך בשעת החטא על כך שלאחר מכן יחזור בתשובה, גורם לכך שלא יעזרו לו מלמעלה לעשות תשובה, אך עדיין תשובה עוזרת. האהבה המסותרת הנמצאת בליבו של כל יהודי נותנת לו את הכוחות להתגבר על יצרו הרע ולא לעבור עברות, שגם אם יאלצו אותו להשתחוות לעבודה זרה לשניה אחת בלבד, ימסור את נפשו על כך, אפילו שאחר כך יוכל לחזור בתשובה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2019 19:09 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז שבט - פרק כ"ה. האהבה המסותרת לקב"ה הנמצאת בליבו של כל יהודי, לא זו בלבד שמעניקה לו את הכוחות להתגבר ולא לעבור עבירות, אלא אף ביכולת האדם לנצל את כוחה של האהבה המסותרת גם בצורה החיובית - לצורך קיום המצוות. זאת על ידי שיתגבר על העצלות הבאה מהיצר הרע, ילמד תורה ויתפלל ביגיעה או שיתגבר על הקרירות המונעת ממנו לתת צדקה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2019 13:03 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח שבט - פרק כ"ה. על היהודי לעמוד מול היצר הרע שמקרר את האדם ומפתה אותו שלא יבזבז את כספו לצדקה או כאשר נדרשת התאמצות הגוף לעבודת ה'. ויקבל באהבה כל התאמצות הנדרשת ממנו, בכך שיחשוב שכל התאמצות קלה יותר מלמסור את נפשו, והרי הוא היה מוסר את נפשו באהבה רק כדי לא להיות נפרד מהקב"ה, וע"י עבודה זו מתאחד האדם עם הקב"ה בתכלית היחוד באופן נצחי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2019 11:52 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט שבט - פרק כ"ה. יחוד נפש היהודי עם הקב"ה ,ע"י לימוד התורה וקיום המצוות הוא יחוד נצחי. בעולמנו התחתון יחוד זה מתקיים רק בזמן שיהודי עוסק בתורה ומצוות . ברגע שעוסק בדברים אחרים, הוא נפרד מהיחוד העליון וכאשר שב לעסוק בתורה ומבקש סליחה על שיכל לעסוק בתורה ובמצוות ולא עסק סולחים לו. לשם כך תיקנו ברכת "סלח לנו", שלוש פעמים ביום ואין זה אחטא ואשוב אלא אם כן בזמן החטא של ביטול תורה סמך על התשובה שתכפר לו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2019 08:34 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' שבט - פרק כ"ה. הנכונות למסור את הנפש לשם היחוד עם אלוקות, צריכה להיות קבועה תמיד בתודעתו של היהודי. לכן כדי לזכור זאת קוראים פעמיים ביום קריאת שמע, שעניינה למסור את הנפש על קידוש השם. ובכך יוכל לעמוד נגד יצרו תמיד . נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2019 09:56 |
|
| |
תקציר תניא : | א' אדר א' - פרק כ"ו. בפרקים הבאים יסביר אדמו"ר הזקן כיצד להרחיק את כל הדברים המפריעים לעבודת ה'. כדי לנצח את היצר הרע, על האדם להיות בזריזות, שהיא תוצאה של שמחה, ולא להיות בכבדות ועצלות, שהן תוצאה של עצבות. משל לדבר, כמו שני מתאבקים שאם אחד מהם יהיה בכבדות ועצלות הוא ינוצח בקלות אפילו אם השני חלש ממנו. לעצבות אין מעלה מצד עצמה, אלא אם כן זו עצבות אמיתית, שהיא שברון ליבו בזמנים קבועים בגלל חטאיו, שע"י זה הוא שובר את מחיצת הברזל שבינו לבין הקב"ה ולאחר מכן יכול להגיע לשמחה אמיתית. לשמחה זו יש יתרון על שמחה שאין לפניה עצב, כמו היתרון האור הבא מהחושך. העצה להימנע מכל עצב ודאגה מענינים גשמיים ואפילו בדברים של ילדים בריאות ופרנסה, היא לקבל את הרע באותה מדה שמקבלים את הטוב. זאת ע"י שמסתכל על היסורים בצורה פנימית, ויודע שהם באים מעולם עליון הנקרא "עלמא דאתכסיא" (העולם המכוסה) שהוא למעלה מהעולם הרוחני הגלוי ("עלמא דאתגליא") ובאמת הם טוב עמוק יותר, רק שהוא אינו מורגש בעולם הזה. וידע שמי שבאים עליו יסורים הוא קרוב יותר לקב"ה ויש לאדם לשמח ולצאת מדאגותיו ומעצבותו. ישנה עצבות הבאה בגלל מצבו הרוחני אך אם עצבות זו באה בזמן שמתעסק בעניניו הגשמיים, זו איננה עצבות אמיתית אלא עצבות הבאה מתחבולות היצר הרע כדי שיוכל אחר כך למשוך אותו לתאוות. לכן יאמר לעצמו שאין זה זמן מתאים לעצבות אמיתית שלשם כך נדרשת שעה קבועה ומתאימה (ולא באמצע עבודה). ולאחר שהגיע ללב נשבר על מצבו הרוחני, על האדם להשתדל לצאת מיד מעצבות ולהיות בשמחה אמיתית, בזה שיאמין באמונה שלמה שהקב"ה מחל לו. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2019 08:47 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' אדר א' - פרק כ"ז. בפרק הקודם התייחס לעצבות הנובעת מבעיות גשמיות או בגלל דאגת עוונות. בפרק שלפננו, מביא עצות לעצבות הנובעת מסיבות אחרות. כאשר סיבת העצבות, היא מפני שעולים במוחו הרהורים רעים ואפילו שהוא דוחה אותם, הוא עדיין עצוב מעצם העובדה שעולים לו הרהורים רעים. במקרה כזה לא רק שדבר זה לא צריך לעורר בו עצבות, אלא עליו להיות שמח שהוא מצליח לשלוט בהרהורים אלה ובכך לקיים מצוות "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". שהרי הכתוב מדבר אל הבינוני שנופלים במחשבתו הרהורים וכשמסיח את דעתו מהם, הוא מקבל שכר על כך . נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2019 14:13 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' אדר א' - פרק כ"ז. העצבות בשל מחשבות זרות והרהורים רעים באה לאדם מפני שאינו מכיר דיו את מדרגתו הרוחנית וחושב שלפי דרגתו לא אמורות ליפול אצלו מחשבות. מסביר אדמו"ר הזקן, שרק לצדיקים אין מחשבות כאלו, אך לכל אדם אחר תמיד יהיו מחשבות כאלו ותפקידו הוא לדחותם . נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
