|
|
| נשלח ב-27/9/2015 13:35 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ד תשרי - ( אגרת הקודש, אגרת כא) ישנה מעלה נוספת בנתינת הצדקה פעמים רבות. שע"י נתינת הצדקה ממשיכים חיים מאין סוף לספירת המלכות, ובכך מעלים את ספירת המלכות מירדתה, שעיקר ירידתה הוא בזמן הגלות . בפרט בנתינת צדקה בארץ ישראל, שנקראת "ארץ החיים" שעל ידי נתינת הצדקה ממשיכים 'חיים' ב"ארץ החיים" שלמעלה (שבחינתה מלכות). ועל ידי נתינת הצדקה פעמים רבות גורמים יחוד עליון והמשכת חיים פעמים רבות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2015 20:05 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כ"ב) באגרת זו מבאר רבנו הזקן שאין זו דרך נכונה לשאול בעצתו אודות ענינים גשמיים, זאת מכיוון שהענינים הגשמיים של האדם ידועים רק לקב"ה ומתגלים לנביאים ולא לחכמי התורה. ושאלת עצות לחכמים היא רק בענייני תורה ויראת שמיים, ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2015 14:23 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כ"ב) בקשת עצות בנוגע לעניינים גשמיים, נובעת מאהבה יתירה לעצמו ולחיי גופו, ואהבה זו מכסה על האמת. בקשת עצות מחכמי ישראל כיצד להיפטר מצער ויסורים גשמיים - לא זו הדרך הנכונה, אלא הדרך הנכונה היא לקבל את היסורים באהבה, מכיון ש"את אשר יאהב ה' - יוכיח". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2015 15:13 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כב) כדי לקבל באהבה יסורים הבאים על האדם, עליו לפשפש במעשיו ולמצוא עוונות שכדי לכפר עליהם נזקקים ליסורים ויעשה תשובה עליהם. כמשל מלך הרוחץ בעצמו את צואת בנו, שה' ברוב אהבתו אל האדם מנקה את עוונותיו ע"י יסורים. וכשיבין את גודל האהבה של ה' אליו המתבטאת ביסורים אלו, יתעורר באהבה לה' לקבל את היסורים באהבה ויגרום להמתקת הגבורות בשרשן ובכך יתבטלו הדינים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2015 17:15 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כב) באגרת זו מעורר רבנו הזקן על גודל עבודת התפילה, שהיא עבודה שבלב, וכותב שיש להתפלל בקול רם. יש להתחזק בעבודת התפילה כנגד כל המניעות באופן של קבלת עול, כלומר, מצד הרצון שלמעלה מהשכל. וכשם שבאדם הרצון הפשוט שלו הוא למעלה מהשכל, כך למעלה ענין הסליחה הוא למעלה מהחכמה העליונה. וזהו מה שביקש משה רבנו, שמאחר שבישראל ישנו רצון פשוט לעבודת ה' למעלה מהשכל, יומשך להם גם כן סליחה מבחינת הרצון העליון שלמעלה מהגבלות החכמה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2015 15:19 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כב) אין לאדם להעסיק את עצמו בנהגת חבירו, אלא יאמין שלכל יהודי יש מעלה עליו בפרט מסויים. ויש לטרוח לאהוב את הזולת ולהדוף כל מחשבה רעה על חבירו, כי גדולה עבירת לשון הרע כמו עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2015 19:54 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כב) שנו חכמים שעל כל עשרה יהודים הלומדים תורה יחד שורה השכינה, זאת מאחר שתכלית ירידת הנשמה היא לצורך העליה הנפעלת ע"י לימוד תורה, כאשר מתגדל ומתקדש שמו של הקב"ה בציבור העוסק בתורה ובמצוות. אמנם אמרו חכמים שגם יחיד שעוסק בתורה מקבל שכר, אך הדגש הוא על קבלת שכר בלבד, כי אין להשוות את הקדושה הנמשכת ע"י לימוד תורה של יחיד לגבי קדושה הנמשכת מלימוד התורה של ציבור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2015 07:20 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כ"ג) יש הבדל בין אור ה' הנמשך כ"קביעת שכר" על עבודת ה' לבין השראת השכינה: "קביעת שכר" היא הארת אור ה' המתגלה ע"י לימוד התורה, שכן התורה היא מעטה לבושו של הקב"ה, ומאחר שהנפש נמצאת בגוף מוגבל, גם אור ה' מאיר בה באופן מצומצם ומוגבל. ולכן האדם העובד את ה' מרגיש אור זה בזמן התפילה ללימוד התורה והוא מתבטא בהתפעלות הנפש על התגלות אור ה' מתוך מעטה לבושו. כך הוא ביחיד העובד את ה', אבל על עשרה שיושבים ועוסקים בתורה "שכינה שרויה ביניהם", שזו הארה בלי גבול ותכלית שהנפש הגבולית אינה יכולה לקבל בפנימיות, לכן הארה זו מאירה מלמעלה רק בבחינת 'מקיף' ואינה יכולה להאיר בה בגלוי. מסיבה זו נאמר שהשכר על קיום המצוות לא מגיע בעולם הזה, שכן ההארה הנ"ל לא יכולה להאיר בגלוי בעולם הזה, אלא רק כאשר הנפש יוצאת מהגוף והגבלותיו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2015 20:03 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כ"ג) לאור המבואר בגודל מעלת השראת השכינה על ציבור העוסקים בתורה ובתפילה, פונה רבינו הזקן וקובל על חומרת המצב שכאשר לפני התפילה ואחריה משוחחים ולא לומדים תורה, ובפרט כאשר נעשה 'מושב לצים', שזהו עלבון גדול לשכינה השורה בתוכם, שאז הקב"ה נעשה כביכול 'קשור' ו'כבול' בתוכם נגד רצונו, ודבר זה הוא אחד מהדברים שמעכבים את הגאולה. הלכה יומית: | הלכות אסרו חג הסוכות - מה עושים עם ארבעת המינים בסיום החג? באופן עקרוני, לאחר שסיימנו לקיים את המצוה בארבעת המינים, ניתן להשליך אותם לאשפה, אך מכיון שהם שימשו אותנו למצוה, יש לנהוג בהם מנהג כבוד ולא להשליך אותם סתם לאשפה אלא לעוטפם קודם לכן. אמנם רבים מקפידים להשתמש בארבעת המינים למצוות נוספות: יש המשתמשים בהדסים כבשמים להבדלה, יש השומרים את האתרוג עד לט"ו בשבט ומכינים ממנו ריבת אתרוגים, ויש השומרים את הלולב, ההדס והערבה עד לערב פסח ואז שורפים אותם יחד עם החמץ. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2015 17:47 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כ"ד) בהמשך למה שהזכרנו אודות ה'אור הבלתי מוגבל' שמאיר ע"י לימוד התורה וקיום המצוות ברבים, מורה רבנו הזקן שיש ללמוד בעשרה כל ימות החול בין מנחה לערבית פנימיות התורה מתוך אגדות חז"ל המרוכזות בספר "עין יעקב", שרוב סודות התורה גנוזים באגדות והלימוד בה מכפר עוונותיו של אדם, וגם מעט הלכות הנוגעות לחיי היום-יום, שהשונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובשבת לפני תפילת מנחה ילמדו הלכות שבת, מכיון שהלכותיה חמורות וחובה לדעת אותן, שמי שלא לומד אותן יכול להיכשל בקלות. רבינו הזקן חוזר ומבקש שהלימוד יהיה בציבור ושהיחיד לא יפרוש מהציבור, גם אם זה בשביל ללמוד ענין אחר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2015 11:41 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כ"ד) באגרת זו מזהיר רבינו הזקן בצורה חריפה מדיבור בשעת התפילה: שעת התפילה היא 'עת רצון' שבה הקב"ה מתגלה דרך תיבות התפילה לכל אחד לפי מדרגתו ושכלו ושרש נשמתו, ומי שבשעה זו מספר בצרכיו, מראה בעצמו שאינו נוגע לו כלל לראות בכבוד ה' המתגלה בשעה זו, ובכך הוא הופך להיות 'מרכבה' לקליפה. רבנו הזקן מביא משל לבטא את חומרת הדבר: כמו מלך בשר ודם שרוצה להראות את כבודו וגדולתו, לאחר שבזמנים רגילים הוא ספון בהיכל מלכותו, ובשעה שכולם מתאספים לראותו יש מי שעומד ואינו מתעניין לראות את המלך, אותו אדם נראה מטופש וגם מבזה את המלך ועוד שהוא עושה זאת לעיני כל רואה והוא מתחייב על כך בנפשו. מסיבה זו אמרו חכמים שיחשוב האדם בשעת התפילה כאילו הוא עומד לפני מלך, ולפחות ייראה כלפי חוץ כך, ובכח זה הוא מתקן את תפילותיו. לכן גוזר רבינו הזקן שלא לדבר שיחה בטלה מהרגע בו מתחיל השליח-ציבור להתפלל ועד לאחר סיום הקדיש האחרון, ואם מישהו דיבר במזיד הרי הוא בנידוי וצריך לשבת על הארץ ולבקש משלשה אנשים שיתירו לו את הנידוי. וה' ייטיב עם אלו שמקבלים על עצמם שלא לדבר כלל בשעת התפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2015 11:09 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כ"ה) באגרת זו מבאר רבינו הזקן את תורת הבעל שם טוב שכל דבר בעולם הוא בהשגחה פרטית של הקב"ה, וגםן כשאדם שומע דיבור של גוי באמצע התפילה, עליו לדעת שזו השכינה שצמצמה את עצמה כביכול בסוג אדם כזה, וכך היהודי צריך לראות זאת וללמוד מכך הוראה בעבודת ה'. הסברת הדבר תובן ממאמר הגמרא ש"כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", זאת משום שעל האדם להאמין שכל הקורה איתו לטוב ולמוטב ואף אם אדם אחר הזיק לו - זהו בשליחותו של ה' יתברך ומי שבחר להזיק לו הוא רק שליח ויענש על בחירתו. וגם בשעה שמזיק לו, הקב"ה מחייה אותו ונותן לו את הכח להזיק. רבינו הזקן מביא דוגמא, שכאשר הקב"ה נתן בשמעי את המחשבה והכח לקלל את דוד המלך, הייתה זו גזירה משמיים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2015 14:50 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כ"ה) את הפסוק "לעולם ה' דברך נצב בשמים" פירש הבעל שם טוב, שצירוף האותיות המרכיב את המאמר "יהי רקיע" עומד תמיד בשמים כדי להחיותם. יש שטועים ומשווים את מעשה ה' למעשה האדם, שכשם שאדם, לאחר שעושה כלי, הכלי מתקיים מעצמו ואינו צריך יותר לאדם, כך הם מדמים את מעשה ה' בבריאת העולם, שלאחר שנברא העולם הוא מתקיים מעצמו. אך הם אינם מבינים שהאדם משנה מציאות קיימת ('יש' מ'יש') ואילו הקב"ה ברא את העולם 'יש' מ'אין', שזה התהוות דבר חדש לגמרי, ולכן הכח שברא את הדבר החדש צריך לחדש אותו תמיד, שלולא זה הוא יתבטל (שהרי לא היה קיים כלל וכלל). ומביא דוגמא מקריעת ים סוף, שכדי שהמים יעמדו, היפך טבעם להיות ניגרים, היה צריך כח ('רוח קדים') שיעמיד אותם כל הזמן וברגע שכח זה הסתלק התבטל החידוש והמים חזרו למצבם הראשון. החידוש שבבריאת 'יש' מ'אין' הוא אף גדול יותר מהחידוש בקריעת ים סוף, שכן החידוש שהמים יעמדו הוא חידוש רק לגבי טבע המים ואילו בריאת השמים והארץ היא 'יש' מ'אין' לגמרי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2015 20:06 |
|
| |
תקציר תניא: | כ"ז תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כ"ה) דבר ה' המחיה את העולמות נקרא בלשון חז"ל 'שכינה', על שם ששוכן ומתלבש בנבראים ומחיה אותם. ובלשון הזוהר והמקובלים 'מלכות', על שם שמחיה את החוסים בקרבו. בבחינת 'מלכות' ישנן דרגות רבות, מלכות של עולם האצילות, של עולם הבריאה וכו'. ההבדל ביניהם הוא, שבחינת המלכות שבאצילות מחיה את הנשמות הגדולות, כמו של אדם הראשון, האבות והנביאים, שהיו בטלים לה' בתכלית, שלגודל ביטולם לא היה נחשב שחוזרים על דבר ה' שנאמר להם אלא הקב"ה בעצמו דיבר מגרונם. בחינת המלכות שבבריאה מחיה את נשמות המלאכים שבעולם הבריאה, ובחינת המלכות שבעשיה מחיה את העולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2015 13:11 |
|
| |
תקציר תניא: | כ"ח תשרי - (אגרת הקודש, אגרת כ"ה) החיות הנמשכת בארצות הגויים באה מניצוץ שיורד מדבר ה' ומאיר מלמעלה על השרים של מעלה ומהם נמשכת החיות לאומות העולם, הבהמות והעופות (הטהורות – דרך 'קליפת נוגה' והטמאות – משאר קליפות הטמאות), לארץ ולשמים שבארצותיהם. כמובן שהשמים והארץ בטלים אל השרים שגם הם בטלים לדבר ה' הנמשך בהם, אך חיות זו שנמצאת בתוכם מהניצוץ האלוקי היא בבחינת גלות, והוא מלובש גם בגויים עובדי עבודה זרה עצמם. הניצוץ מדבר ה' המחיה אותם נקרא גם "שכינה", לכן גלות זו נקראת גם "גלות השכינה", שהחלה בחטא עץ הדעת והתחזקה בגלויות ישראל בין הגוים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
