|
|
| נשלח ב-11/4/2019 21:13 |
 |
| |
תקציר תניא : | ו' ניסן - פרק מ'. התגלות רצון העליון, המתגלה ע"י עסק התורה והמצוות, מביאה להתכללות במידות ולהמתקת הגבורות. עיקר היחוד הנוצר ע"י תורה ומצוות, הוא בעולם האצילות ששם מהות ועצמות רצון ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2019 07:06 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' ניסן - פרק מ'. לפי מה שהוסבר, שאהבה ויראת ה' הנלוות ללימוד התורה ולקיום המצוות מעלות אותם למעלה, יובן מדוע נקראות היראה והאהבה בזוהר בשם "כנפיים", על שם העלאתם ונשיאת התורה והמצוות למעלה. מי שעוסקים בתורה ומצוות ביראה ואהבה נקראים "בנים", ומי שחסרות בעבודתם האהבה והיראה נקראים "אפרוחים" - שאין באפשרותם לפרוח, מאחר שחסרים להם הכנפיים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2019 00:25 |
|
| |
תקציר תניא ח' ניסן : | שבת קודש - פרק מ'. כשם שהכנפיים אינם עיקר העוף, אלא הגוף הוא העיקר והכנפיים משמשות רק להרים את הציפור, כך אהבת ויראת ה' הן רק מעלים את התורה והמצוות לעולמות עליונים אך העיקר הם התורה והמצוות עצמם. - כאשר מקיימים את המצוות מתוך קבלת עול וכמו-כן בלימוד מקרא, מתגלה ומתפשט יחוד אור אין סוף מעולם האצילות עד עולם העשיה, בלימוד משנה מתגלה ומתפשט היחוד מעולם האצילות עד עולם היצירה, בלימוד התלמוד מתגלה ומתפשט היחוד מעולם האצילות עד עולם הבריאה ובלימוד הקבלה יחוד אור אין סוף מתהווה כולו בעולם האצילות ואינו מתפשט כלל בעולמות שלמטה מעולם האצילות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2019 08:27 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' ניסן - פרק מ'. אמנם אהבה ויראה הן חלק מתרי"ג המצוות, אך בכל זאת הן נקראות 'כנפיים', זאת מפני שהמטרה באהבה שתביא לעבודת ה'. ומכיוון שהאהבה (והיראה) משמשות כאמצעי לעבודת התורה והמצוות לכן הן נקראות 'כנפיים'. אהבה שאיננה מביאה לקיום התורה והמצוות אלא היא תכלית לעצמה, נקראת' אהבה בתענוגים', שהיא מדרגה עליונה ביותר - להתענג מאלוקות, אהבה זו היא מעין התענוג שבעולם הבא. אך מי שלא הגיע למידה של 'אהבה בתענוגים', ויש בו אהבה וצימאון לה', צריך להרוות את צימאונו ע"י לימוד התורה, ואם הוא אינו עושה זאת, אלא רק צועק שהוא צמא ולא לומד תורה, הוא בדוגמת מי שעומד על שפת נהר ומבקש מים, אך לא ניגש לשתות אותם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2019 10:53 |
|
| |
תקציר תניא : | י' ניסן - פרק מ"א. יראת ה' היא ראשיתה ועיקרה של עבודת ה'. - אהבת ה' היא שורש קיומן של מצוות עשה. - יראת ה' היא השורש שלא לעבור על מצוות לא תעשה. לא די בכך שהיהודי יעורר בקרבו את אהבת ה', אלא לכל הפחות הוא צריך לעורר בתוכו את היראה הטבעית המסותרת בלבו. כיצד? בכך שיביא את עצמו להתבונן במחשבתו על גדולת ה', שהקב"ה 'ממלא' את כל העולמות בחיות פנימית, ושהקב"ה 'סובב' כל העולמות, כלומר, שמחיה גם בחיות שאינה מורגשת בנבראים. המתבונן מקבל מצדו את מלכות ה' עליו ומוכן לעשות רצון ה', כמו עבד שעושה רצון אדונו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2019 09:06 |
|
| |
תקציר תניא : | יא' ניסן - פרק מ"א. כדי לעורר את יראת ה', האדם צריך להתבונן, שלא רק שה' נמצא בכל מקום, אלא הוא מביט עליו ובוחון את רגשותיו הפנימיים, אם עובדו כראוי. לפני שעוסקים בעבודת ה', בלימוד תורה או בקיום מצוות יש להתעמק במחשבה זו, שהעבודה תהיה מתוך יראת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2019 08:53 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב ניסן - פרק מ"א. התבוננות נוספת היא, שלפני עסקו בתורה יתבונן האדם שהרצון העליון הוא מקור החיות של כל העולמות ומלובש באותיות התורה הנאמרות על ידו, וחכמת התורה שהוא מבין. ובפרטיות יותר, יש לכל מצווה את המשמעות שלה. למשל - במצוות תפילין ישנן 4 פרשיות כנגד: - חכמה - בינה - דעת, הכוללת בתוכה חסד וגבורה (אהבה ויראה). - בפרשיות 'קדש' ו'והיה כי יביאך' מלובשת חכמתו ובינתו של אין סוף. - פרשיות 'ואהבת' ו'והיה אם שמוע' הם כנגד חסד וגבורה. וע"י הנחת התפילין, כאשר היהודי משתמש בחכמתו ובינתו לתורה ומצוות בלבד, נכללים המוחין של היהודי באור אין סוף. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2019 12:02 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג ניסן - פרק מ"א. מצות ציצית מסוגלת במיוחד להמשיך על היהודי מלכות שמיים ובשעת לבישתה עליו לכוון להמשיך עליו את מלכותו יתברך. אם גם התבוננות זו (שהוסברה בימים הקודמים), לא פועלת עליו אימה ופחד בגלוי, בכל זאת עצם העובדה שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים ומורא ופחד מהבורא, נחשב לו הדבר כיראה, מפני שהרגש זה קיים בטבעו של כל יהודי בפנימיות, ותורה ומצוות אלו נחשבות עבורו 'עבודה שלימה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2019 17:58 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד ניסן - פרק מ"א. אם היהודי אינו מתבונן כלל ואיננו מקבל על עצמו עול מלכות שמים ומקיים מצוות רק מתוך אהבת השם, יש חיסרון בענין ה'עבודה' שלו את ה', והרי נאמר "ועבדתם את ה'..." והזוהר מביא שאם אין קבלת עול מלכות שמים, חסרה קדושה בקיום המצוות שלו. כל אחד צריך שיהיו לו 2 מדרגות בעבודת ה': בחינת 'עבד', שהיא יראת ה', ובחינת 'בן', שהיא אהבת ה', וכדי להגיע למדרגת 'בן' יש להיות קודם במדרגת 'עבד'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2019 22:44 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו ניסן - פרק מ"א. אם התבוננות האמורה איננה מעוררת בו יראה, גם לא במוחו ובמחשבתו, הסיבה לכך היא מפני שמקור נפשו הוא מהעולם התחתון ביותר. ובכל זאת, מאחר שמתכוון בקיום התורה והמצוות כדי לעבוד את ה', קיום תורה ומצוות אלו נחשב כ'עבודה'. יתירה מזו, בזה שהוא מהרהר אודות יראה זו (וזה מונע ממנו מלעבור עבירה), הוא אכן מקיים מצות יראה, רק שיראה זו נקראת 'יראה תחתונה' - המביאה לקיום תורה ומצוות. ישנה 'יראה עליונה' - הנוצרת ע"י קיום תורה ומצוות ומבוססת על הבושה שלו מפני גדלות ה'. אך אם אין אפילו יראה תחתונה אין עבודתו עולה, כמו שהעוף אינו יכול לעוף עם כנף אחד. וכן גם להיפך אם חסרה אהבת ה' עבודתו אינה עולה ועליו לעורר לפחות את אהבתו המסותרת, אשר תעורר בו את הרצון להיות דבוק בהשם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2019 20:26 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז ניסן - בשעה שיהודי מקיים תורה ומצוות, יתכוון שמקור נפשו ומקור נפשות כל! ישראל יהיה דבוק ומאוחד באור אין סוף. וזה פרוש הנוסח שאומרים לפני קיום מצוה: "לשם יחוד קודשא בריך הוא (הקב"ה) ושכינתיה (מקור נפשות ישראל) בשם כל ישראל". גם אם אין כוונה זו אצלו כולה אמת (הרי זה קשה לרצות להמשיך לכל! ישראל ולא רק לעצמו),קצת מכך קיים בליבו,כיוון שכל יהודי בפנימיותו רוצה לקיים רצון ה'. לכן יש לכל אדם להרגיל את עצמו בכוונה זו. קיום תורה ומצוות הוא עניין של מסירות נפש -(מוותר על ענייניו הפרטיים ומתמסר ללימוד תורה). זוהי הסיבה שברכות השחר מתחילות בברכה: "אלוקי נשמה שנתת בי....ואתה עתיד לטלה ממני..." אנו אומרים לבורא מכיוון שהוא נתן לנו את הנשמה והוא עתיד לקחת אותה,לכן כבר עכשיו אנו מוסרים לו אותה, ומתמסרים לקיום רצונו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2019 17:19 |
|
| |
תקציר תניא י"ז ניסן: פרק מ"א כאשר יהודי נכון ללמוד תורה ולהתפלל באופן של מסירת נפשו לקב"ה, אז יתחיל לומר ברכות השחר, ומיד לאחר התפילה ילמד שיעור קבוע. ובאמצע היום, לפני שלומד, עליו לכוון בתחילת הלימוד שלימודו יהיה 'לשמה'. וכאשר לומד שעות רבות עליו להתבונן בהכנה זו מידי שעה, מפני שמידי שעה חוזרת החיות של השעה הקודמת למקורה עם כל התורה והמעשים הטובים של הנבראים שלמדו וקיימו באותה שעה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2019 15:54 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח ניסן - פרק מ"א. גם כאשר היהודי מקיים מצוות, לומד תורה ומתפלל מתוך מסירות נפש, כוונתו במסירות נפש זו צריכה להיות, כדי לגרום נחת רוח לקב"ה. כמשל לבן של מלך המשתחרר מבית האסורים ושב לאביו, המלך - דבר המשמח את המלך. כך ע"י קיום מצוות, לימוד תורה ותפילה, חוזרת הנפש למקורה (מהשבייה בגוף ובנפש הבהמית). הרצון לגרום נחת רוח לה' הוא אמיתי ומגיע מהאהבה המסותרת שבכל אחד מישראל, אך עדיין על היהודי להשתדל להגיע ליראה ואהבה הבאות ע"י התבוננות בגדולת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2019 16:45 |
|
| |
תקציר תניא י"ט ניסן: פרק מ"ב ישנו סוג של יראה שהאדם מעורר על עצמו כאשר הוא מתבונן איך ה' בוחן כליות ולב, אם עובדו כראוי. יראה זו נקראת יראה תתאה. הגמרא אומרת שלגבי משה - יראה זו היא נחשבת לדבר קטן. רבנו הזקן מסביר, שכוונת הגמרא באומרה 'משה' היא ל'בחינת משה' הנמצאת בכל אחד מישראל, שכן משה רבינו הוא הממשיך בחינת הדעת בבני ישראל, ולגבי בחינת משה זו שבכל אחד מישראל אכן יראה היא דבר קטן. ענין נעלה יותר, הוא מה שמקבלים ממשה רבנו ע"י חכמי הדור ומנהיגי העדה, כאשר מלובש בנפשם ובגופם ניצוצות ממשה רבנו (כלומר להם יש חלק ממשה רבנו ולא רק הארה בלבד), ועניינם הוא ללמד את העם דעת, שידעו את גדולת ה' (ועיקר ענין הדעת מגיע ממשה רבנו), מפני שהאהבה והיראה שביהודי היא בהתאם למידת הבנתו וידיעתו (דעת) את גדולת ה'. לא די בידיעת אלוקות בלבד, אלא עיקר הדעת הוא להעמיק את הדעת העצמית שלו בעניינים של גדולת ה', כלומר שמחשבתו תהיה קשורה בה' באותה מידה שהיא קשורה בחפץ גשמי שרואה בעיניו. 'דעת', משמעותה - לדעת באופן של התקשרות אל הדבר ה'ידוע'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2019 16:43 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' ניסן - פרק מ"ב. יש באפשרות כל יהודי לקבל כוח להתבונן בגדולת ה' ולהתקשר לאלוקות, ע"י יניקה מניצוץ משה רבנו המלובש בחכמי הדור. גם כשיש את הכוח הזה, עדיין נדרשת יגיעה עצומה כדי להסיר את ההפרעות הבאות מצד הגוף. וזה נעשה ע"י ביטוש (שבירת הגסות), והרהורי תשובה מעומק הלב, המחלישים את חומריות הגוף וזה נקרא "יגיעת בשר". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
