|
|
| נשלח ב-12/5/2019 10:06 |
 |
| |
תקציר תניא : | ז' אייר - פרק מ"ו. בדוגמת המלך הגדול המוציא את האיש השפל מהאשפה ומקרב אותו אליו ממש, כך מלך מלכי המלכים הקב"ה ירד בעצמו והוציא את בני ישראל ממצרים. היציאה ממצרים לא נעשתה ע"י מלאך או שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד למצרים מקום הטומאה והוציאם משם. בהמשך ליציאת מצרים, הקב"ה נתן לנו את התורה והמצוות: • כשהאדם *מדבר* את התורה בפיו - מתאחד פיו עם הדיבור של העליון, זהו יחוד בבחינת 'נשיקין'. • *כשמחשבתו* של האדם עסוקה באותיות התורה ובהבנת התורה - הרי זו דביקות 'רוח ברוח' כלומר זו דביקות רוח האדם ברוחו של הבורא. • בשעת קיום מצווה *מעשית* - הרי הבורא מחבק ממש את האדם על ידי המצווה. זו המשמעות הפנימית של נוסח הברכה שאנו אומרים לפני קיום מצווה: 'אשר קדשנו במצוותיו', 'קדשנו' - במובן של קידושין, בדוגמת איש הנושא אישה ומקדש אותה על מנת ש'והיו לבשר אחד', כך ויותר לאין קץ מתאחדת הנפש האלוקית באור אין סוף בזמן שעוסקת בתורה ובמצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2019 09:44 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' אייר - פרק מ"ו. שלמה המלך המשיל את יחוד ישראל עם ה' ע"י קיום תורה ומצוות ליחוד חתן וכלה. המילה 'קדושה' - משמעה הבדלה, כמו שיהודי מקדש אישה המיוחדת רק לו. כאשר מברכים על מצווה 'אשר קדשנו במצותיו', משמעות המילה 'קדשנו' היא שבשעה שיהודי מקיים תורה ומצוות הוא מתקדש ומתעלה למדרגת 'קודש-העליון' שהיא למעלה מהעולמות ומובדלת מעולמות, מאחר שנפשו של היהודי מתייחדת עם אור אין סוף בשעה שעוסק בתורה ומצוות (בשונה מהאבות שהיו בדרגה זו תמיד). זו הסיבה שיש לעמוד בפני אדם בשעה שמקיים מצוה, מפני הקדושה ששורה בו. האדם אינו מרגיש בקדושה זו מפני הגוף החומרי שעדיין אינו מזוכך, בשונה מהאבות שגופם היה מזוכך ולא הסתיר על אלוקות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2019 09:08 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' אייר - פרק מ"ו. למרות שבני האדם בדרך כלל (פרט לצדיקים) אינם מרגישים את היחוד התמידי עם אור אין סוף ואינם מתעוררים בעקבותיו לאהבה ויראה, מפני שחומר הגוף מסתיר - עדיין אין בכוח חומר הגוף למנוע את עצם היחוד. לכן, גם אדם שהוא עם הארץ נענש כשעובר עבירה, מפני שפוגם בקדושה המאירה בנפשו, כמו שהדבר פוגם בקדושת נפש הצדיק. כשהאדם מקיים מצוות בבחינת 'בהמה', כלומר, מבלי לדעת ומבלי להרגיש בקדושה הנמשכת לנפשו בשעת קיום המצוה, הוא משמש באותה שעה כלי לבחינת הנקראת 'בהמה', שלמעלה מה'דעת' של עולם האצילות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2019 09:05 |
|
| |
תקציר תניא : | י' אייר - פרק מ"ז. בהמשך לנאמר בפרק הקודם, שהאהבה שהראה הקב"ה לבני ישראל בשעת יציאת מצרים כשירד להצילם בכבודו ובעצמו, צריכה לעורר בבני ישראל אהבה גדולה לקב"ה "כמים הפנים לפנים" - כך צריכה יציאת מצרים שבכל יום, לעורר אהבה גדולה לה'. זאת מפני שבכל יום יש בעבודתו הרוחנית את ענין יציאת מצרים, שכן ע"י שלומד תורה ומקיים מצוות, יוצאת נפשו האלוקית מגלות הגוף ומתאחדת עם אור אין סוף ב"ה, בפרט בקבלת עול מלכות שמים בשעת קריאת שמע. בשונה מאברהם אבינו שהגיע להיות מאוחד עם הקב"ה, ע"י עבודתו העצמית, אנחנו קיבלנו את היכולת להיות מאוחדים עם הקב"ה, בירושה ומתנה בכך שה' נתן לנו את תורתו שהלביש בה את רצונו וחכמתו שהם דבר אחד אתו. לכן זהו ענין ששייך לכל אחד מישראל, והדבר תלוי ברצון להידבק בה', ע"י קבלת עול מלכות שמים (בקריאת שמע). מסיבה זו קבעו חכמים לומר את פרשת יציאת מצרים בשעת קריאת שמע, מפני שהם דבר אחד, שע"י קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, נוצר ענין יציאת מצרים ברוחניות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2019 10:54 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א אייר - פרק מ"ח. הקב"ה נקרא 'אין-סוף' וכשמו כן הוא, מפני שאין סוף לאור והחיות המתפשט ממנו ית'. מ'אור-אין-סוף' ללא צמצומים לא ניתן שיתהוו עולמות ונבראים מוגבלים, שהרי כל הנבראים בעולם הזה ובעולמות הרוחניים הם נבראים מוגבלים (גם נשמות ומלאכים הם גבוליים שהרי יש גבול להשגתן ולהבנתן בגדלות אין-סוף וכך גם להנאתם ותענוגם יש גבול) זאת מפני שאם תענוגם היה בלי גבול היתה מציאותם מתבטלת לגמרי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2019 12:23 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב אייר - פרק מ"ח. הצמצום פועל שהחיות בנבראים לא תהיה גלויה, מפני שאם החיות הייתה בהתגלות, הנבראים לא היו באופן של גבול. לכן האור והחיות שמתגלים בנבראים הם מועטים מאד, כדי שהנבראים יוכלו להיות בעלי גבול ותכלית. בין ההארה שלפני הצמצום לבין ההארה 'המועטת' שלאחר הצמצום אין ערך ויחס כלל. כדי להבין מה הכוונה בכך שאין ערך ויחס כלל, ממשיל זאת רבנו הזקן ליחס של מספר אחד שהוא עדיין בעל ערך לגבי מליון (כי אם יחסר אחד מהמליון, הוא כבר לא יהיה מליון). אבל לגבי דבר שהוא בלי גבול ומספר כלל, גם אם יהיה המספר הגדול ביותר אין לו ערך ויחס כלל לגבי דבר שהוא בלי גבול, אלא הוא נחשב לכלום. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2019 22:25 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג אייר -(שבת קודש) פרק מ"ח. להארה המועטת המגיעה מאור אין סוף לאחר הצמצום, אין ערך כלל והיא נחשבת לכלום לגבי ההארה שלפני הצמצום, הנקראת בחינת 'אין סוף'. ההשפעה שבאה בגלוי בעולמות ומתלבשת בעולמות (ההארה שלאחר הצמצום) נקראת - 'ממלא כל עלמין'. ואילו ההשפעה הנעלמת והמוסתרת שהעולמות אינם משיגים אותה (ההארה שלפני הצמצום - 'אור אין סוף'), נקראת 'סובב כל עלמין'. אין הכוונה שאור זה הינו מחוץ לעולמות ח"ו ורק סובב מעליהם אלא הוא נקרא כך מפני שהשפעתו בעולמות היא בהסתר. מאחר שהעולמות הם בבחינת גבול ותכלית, ההשפעה בבחינת 'סובב כל עלמין' אינה מתלבשת בעולמות בגלוי (כדי שלא יתבטלו במציאות), אלא רק הארה מועטת ומצומצמת מאוד מאירה בהם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2019 12:38 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד אייר - פרק מ"ח. בהמשך להסבר שאור אין סוף נמצא בכל מקום אך למרות זאת נקרא 'סובב' ו'מקיף' מכיוון שאינו מתגלה בעולם, רבנו הזקן מביא על כך משל, שאף על פי שהארץ מלאה באור 'סובב' ו'מקיף', לא ניכר שיש בארץ הגשמית (באדמה) חיות אלוקית. ומוסיף, שלמרות שההשפעה היא בבחינת 'מקיף', היא חודרת גם לפנימיות העולם והמשל לכך הוא מאדם שמדמיין חפץ, שמצד אחד החפץ מוקף על ידי מחשבתו ומצד שני הדמיון שלו חודר את כל פרטי החפץ. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2019 10:27 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו אייר - פרק מ"ח. בהמשך למשל על אדם המדמיין חפץ ודעתו מקיפה את החפץ מכל צדדיו, ממשיך להסביר שבאדם המוגבל אין זה בפועל ממש אלא רק בדמיונו. ובנמשל: אצל הקב"ה כל הנבראים מוקפים במחשבתו בפועל ממש! דוגמה לדבר - כל חיותו של כדור הארץ נוצרת ומתהווה כל רגע ורגע, מכך שהקב"ה 'מקיף' את כל פרטי כדור הארץ בידיעתו. רק שההארה באה ע"י צמצומים רבים כדי שכדור הארץ יתהוה באופן של גבול. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2019 08:30 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז אייר - פרק מ"ח. בהמשך למשל שבידיעת הקב"ה את כדור הארץ הוא מחייה אותו, מסביר רבינו הזקן, שבשונה מהאדם, ידיעתו של הקב"ה מאוחדת איתו ולא דבר נפרד ממנו חס ושלום. ידיעת האדם מתחלקת ל-3: 1) האדם עצמו. 2) השכל שלו. 3) הדבר שאותו הוא מבין. אך אצל הקב"ה שלשת הדברים הללו הם דבר אחד! ובידיעת עצמו, הקב"ה יודע את כל הנבראים הבאים ממנו. מכיוון שאין זה כך באדם, אין האדם מסוגל להבין נושא זה על בוריו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2019 10:07 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז אייר - פרק מ"ח. כדי שיוכל להתהוות עולם גשמי, היו זקוקים לצמצומים והסתרים רבים, בכמות ובאיכות. ישנם 3 צמצומים עיקריים : 1) מעולם האצילות לעולם הבריאה, שיתהוו נשמות ומלאכים שיש בהם ענין של השגה והבנה. 2) מעולם הבריאה לעולם היצירה. 3) מעולם היצירה לעולם העשיה. תכלית כל הצמצומים היא כדי לברוא את העולם שבו יוכל יהודי לקיים תורה ומצוות ובכך לעלות את נפשו האלוקית ונפשו החיונית ולבושיה (מחשבה, דיבור ומעשה) לקדושה וע"י כך נעשה יתרון האור הבא מן החושך. כמו שהקב"ה צמצם כביכול את אורו הבלתי גבולי, כדי לאפשר לעולם הזה הגשמי להתהוות, כך - "כמים הפנים לפנים" - צריך ענין זה לעורר ביהודי אהבה לקב"ה, שיפעל גם הוא בכיוון וירחיק ויסיר את כל מה שמונע את עבודת ה' שלו, כלומר שכל עניניו לא יתפסו אצלו מקום, הן העניינים הפנימיים, כמו היצר הרע, והן העניינים החיצוניים, כמו אשה, ילדים ופרנסה, וזאת כדי שיוכל לעבוד את ה' בלי מדידה והגבלה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2019 09:12 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח אייר - פרק מ"ט. כדי שיהודי יוכל להגיע לאהבת ה' באופן כזה ששום דבר לא יפריע לו בעבודת ה', עליו להתבונן בברכות שלפני קריאת שמע; ברכת 'יוצר המאורות' מתארת את התבטלותם של המלאכים לקב"ה, שעומדים ביראה ובביטול לפני הקב"ה ואומרים "קדוש, קדוש, קדוש" (מובדל) כלומר, שהקב"ה קדוש ומובדל מהם ואינו מתלבש בהם בגלוי, אלא הקב"ה מתגלה ומתלבש דוקא בארץ למטה (ע"י נשמות המקיימות תורה ומצוות). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2019 07:09 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט אייר - פרק מ"ט. הברכה השניה שקודמת לקריאת שמע היא ברכת 'אהבת עולם', המתארת את אהבתו הגדולה של הקב"ה לבני ישראל. יש ליהודי להתבונן בתוכן ברכה זו שהקב"ה הניח בצד את כל הנבראים של העולמות העליונים ובחר להשרות את השכינה דוקא על בני ישראל. זאת על ידי שצמצם את אורו להתלבש ב'עולם' שהוא דבר מוגבל - מפני אהבתו לבני ישראל. הבחירה היתה דווקא בגופו של היהודי, שבחיצוניותו דומה לגופו של הגוי, שיהיה כלי לנשמה וע"י קיום תורה ומצוות (הנעשות עם הגוף) יתאחד היהודי עם הקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2019 23:06 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' אייר - (שבת קודש) פרק מ"ט. כאשר האדם יתבונן בעניינים אודותם מדובר בקריאת שמע (איך הקב"ה מראה אהבה גדולה לבני ישראל וכו'), אזי תעורר אצלו אהבה לה' ("כמים הפנים לפנים"), המביאה לרצון להדבק בקב"ה בבחינת 'רוח ברוח' ע"י קיום תורה ומצוות. כדי להגיע להתדבקות בה' בבחינת 'רוח ברוח', יש להתעמק בלימוד התורה ובכך מתאחדים חכמתו, בינתו ודעתו של האדם בחכמה, בינה ודעת שלמעלה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2019 08:59 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב אייר - פרק נ'. כל דרגות האהבה שלמדנו עד כה שייכות לבחינת 'חסד', בפרק שלפנינו נלמד אודות אהבה העולה על כל האהבות שהזכרנו עד כה (כמו המעלה של זהב על כסף), אהבה זו נקראת אהבה 'כרשפי אש', ששורשה הוא בבחינת גבורה. אהבה זו נוצרת ע"י התבוננות בגדולת הקב"ה איך שהכל לגביו נחשב ככלום. התבוננות זו מביאה לתנועה של 'רצוא', צמאון ותשוקה לאלוקות עד כלות הנפש (רצון של הנפש להתנתק מהגוף ולהידבק באלוקות). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
