|
|
| נשלח ב-14/7/2019 10:28 |
 |
| |
תקציר תניא : | י' תמוז - (שער היחוד והאמונה, פרק יב) רבנו הזקן מביא משל הממחיש כיצד צירופי וחילופי האותיות הן הארה מ'עשרה מאמרות'. כמו שאור הירח המאיר על הארץ הוא הארה מהארה מהשמש, כך חילופי וצירופי האותיות הן הארה מ'עשרה מאמרות' וככל שהנברא הוא נמוך יותר (עד שלא נראה בו חיות כמו הדומם), הוא נוצר על ידי יותר צמצומים (צירופי וחילופי אותיות) בדרך של ירידה ממדרגה למדרגה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2019 12:08 |
|
| |
תקציר תניא : | יא' תמוז - אגרת התשובה, פרק א'. מובא במסכת יומא, שישנם 3 סוגים של כפרה [בשיעור זה מתבארים 2 מהם]: 1) אם אדם עבר על מצות 'עשה' ואחר כך חזר בתשובה - מוחלין לו מיד. 2) אם אדם עבר על מצות 'לא תעשה' - התשובה לבד אינה מספיקה ועליו לחכות ליום הכיפורים שיכפר. נשאלת השאלה: הרי קיום מצות 'עשה' היא למעלה מ'לא תעשה', מפני שע"י קיום מצות 'עשה' ממשיך האדם אור ושפע מהארת אור אין סוף בעולמות העליונים ועל נפשו, אם כן, מדוע הכפרה על עבירה 'לא תעשה' חמורה יותר? מסביר רבנו הזקן: כשאדם עובר על מצות 'עשה', אין ביכולת התשובה להשלים את האור שהחסיר וזו הסיבה שמספיקה תשובה בלבד לכפרתו (עד כמה שאפשר לכפר). אך כשאדם עובר על מצות 'לא תעשה', נעשה פגם בנפשו ואין בכוח התשובה בלבד להסיר פגם זה אלא בזכות יום הכיפורים (ובעבירות מסוימות - אף ייסורים). לכן אין ללמוד מדרך הכפרה שאפשר להקל ח"ו במצות 'עשה' , שהרי יש בעבירה על מצות עשה דבר חמור יותר (האור שחסר) מאשר בעבירה על מצות 'לא תעשה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2019 13:19 |
|
| |
תקציר תניא : | יב' תמוז - אגרת התשובה, פרק א'. ענין התשובה מהתורה הוא עזיבת החטא ולא כמו שישנם כאלו שחושבים שעיקר התשובה היא התענית על העבירות. מסביר רבינו הזקן, שענין הייסורים הם ייסורים שמביאים על האדם מלמעלה, כדי לגמור את כפרתו וזאת רק לאחר שהאדם עשה תשובה מאהבה, שהיא התעוררות מלמטה ובזה הוא פעל התעוררות מלמעלה, בכך שיביאו עליו יסורים שימרקו אותו כליל. ענין התענית בא כדי לבטל גזירה (כמו התענית שאסתר ביקשה להטיל) אך היא לא חלק מהתשובה. האדם יכול לקבל על עצמו תענית במקרים הבאים: - כדי שע"י כך יינצל מייסורים שיביאו עליו מלמעלה. - או כדי לזרז את גמר כפרת נפשו. - או אם עשה תשובה מיראה ולא מאהבה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2019 12:24 |
|
| |
תקציר תניא : | יג' תמוז - אגרת התשובה, פרק ב'. התשובה (עזיבת החטא) פועלת לכפר על העוון ולא נדרשת לכך תענית. אך כדי שהאדם שחטא יהיה חביב על הקב"ה כמו לפני החטא, (גם אם עבר על מצות עשה קלה שלא מצריכה ייסורים לגמר כפרתו), בזמן בית המקדש היה עליו להקריב קרבן עולה (אחרי החזרה בתשובה). כעת שאין הקרבת קורבנות, התעניות מחליפות את הקרבן. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2019 10:34 |
|
| |
תקציר תניא : | יד' תמוז - אגרת התשובה, פרק ג'. ישנן 2 דעות בנוגע למספר הפעמים שצריך להתענות מי שעבר אותה עבירה מספר פעמים: 1- צריך להתענות על כל חטא בנפרד (כמספר הצומות שנקבע לכל חטא), כמו שעל כל חטא שחטא היה מביא קרבן חטאת בנפרד. 2- מספר התעניות הנקבע לחטא אחד מספיק גם אם חטא באותו חטא כמה פעמים, כמו קרבן עולה שקרבן אחד היה מכפר על ביטול מצוות עשה גם אם ביטל את אותה מצווה כמה פעמים. והדעה המכרעת היא, שיש להתענות 3 פעמים את מספר התעניות שנקבעו לחטא שחטא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2019 13:42 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו תמוז - אגרת התשובה, פרק ג'. כל מה שהוזכר על ענין הצומות היה מתאים בדורות קודמים, כשהגוף היה חזק וריבוי התעניות לא הזיק. אך בדורנו כשהאנשים חלשים וריבוי הצמות עלול להזיק ולגרום לחולי, אין להרבות בתעניות, גם במקרים של חטאים שעונשם כרת וכל שכן בחטאים שאין בהם כרת. בפרט כאשר מדובר באדם שאלמלא הצום היה יושב ללמוד תורה כל היום. במקום תענית יש לתת צדקה (כדי להתרצות לפני הקב"ה) ומקובל לתת ח"י מטבעות כסף טהור כנגד כל תענית של תשובה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2019 06:55 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז תמוז - אגרת התשובה, פרק ג'. למרות שנאמר שבדורנו אין כוח לאדם לצער את עצמו ויש לתת צדקה במקום להתענות, על כל פנים ראוי שכל אדם ישלים את מספר הצומות לכל עוון מהעוונות שיש עליהם עונש מיתה (לדוגמא - 84 צומות להוצאת זרע לבטלה) ולעוונות דומים להם כמו עבודה זרה, לשון הרע, כעס וכיו"ב, לפחות פעם אחת בחייו. ואם הוא חלש, יכול לחלק את הצומות למשך תקופה ארוכה ויכול לאכול 3 שעות לפני נץ החמה (אם התנה כך). וכדי לצאת ידי חובה דעת אלו הסוברים שיש לצום את מספר הצומות לכל פעם שחטא בנפרד, יצום עוד 4 פעמים כל פעם את מספר הצומות לכל חטא עד אחר חצות היום, ואז כל 2 חצאי ימים יחשבו לו ליום אחד של צום ובכך ישלים 3 פעמים את מספר הצומות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2019 22:31 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז תמוז - שבת קודש. אגרת התשובה, פרק ג'. כדי לקיים את שיטת המחמירים, הסוברים שכאשר חטא פעמים רבות אותו חטא - יש לצום על כל חטא בנפרד, לכן את הצומות שנשארו (לאחר שצם פעם אחת את מספר הצומות ועוד 4 פעמים בחצאי ימים) - יפדה בצדקה. ערך הצדקה הוא, 18 מטבעות כסף בעד כל יום שהיה עליו לצום. נתינת הצדקה מחליפה את הצום גם על עבירות שאין בהן עונש מיתה ועל ביטול מצוות עשה. גם אם סכום הצדקה יתווסף לסכומים גדולים - לא יחשוש, מפני שעושה זאת לפדות את נפשו "וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2019 12:28 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח תמוז - אגרת התשובה, פרק ג'. כל ענין הצומות (והצדקה) באים רק לאחר תשובה, כדי להיות חביב על ה' כמו שהיה לפני שחטא. ישנן 2 דרגות בתשובה, כנגד שתי אותיות ה' בשם י-ה-ו-ה: - תשובה תחתונה - תשובה עליונה נאמר בזוהר שעל הוצאת זרע לבטלה אין תשובה מועילה, רבנו הזקן מסביר שכוונת הזוהר היא, שתשובה 'תחתונה' אינה מועילה במקרה זה, אך תשובה עליונה כן מועילה. כדי להבין במקצת את הדברים הנ"ל מקדים, שבעונש על עבירה שיש עליה כרת היה האדם מת לפני גיל 50, ובעונש של מיתה בידי שמים, היה האדם מת לפני גיל 60. אם כך עולה השאלה, איך יתכן שישנם אנשים שחייבים בכרת ובמיתה ובפועל אנו רואים שהם מאריכים ימים בנעימים? ועל כך יענה רבינו הזקן בהמשך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2019 13:56 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט תמוז - אגרת התשובה, פרק ד'. בכל אחד מבני ישראל ישנה נשמה, שהקב"ה, כביכול, נפח בגופו. כמו שאצל האדם בשעה שנופח, הרי בשונה מדיבור, שההבל היוצא מדיבור הוא בחיצוניות, בנפיחה, ההבל הוא מפנימיותו ומלובשת בו חיות פנימית. כך גם אצל הקב"ה, שאת צבא השמים והמלאכים ברא רק בדיבור, כלומר, בחיות חיצונית המלובשת באותיות שבעשרה מאמרות. ואילו נשמת האדם, מקורה הוא בחיות הפנימית אלא שאח"כ נמשכה על ידי הדיבור "נעשה אדם" שבעשרה מאמרות, כדי שתתלבש בגוף ובעולם הזה. מסיבה זו המלאכים נקראו במקרא בשם 'אלוקים', על היותם שייכים לשמו החיצוני של הקב"ה, ואילו נשמת האדם נחשבת לחלק משם 'הוי'', שמו הפנימי של הקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2019 15:49 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' תמוז - אגרת התשובה, פרק ד'. כך בדרך משל, ישנו הבדל עצום בין צבא השמים והמלאכים לבין נשמת האדם. צבא השמים והמלאכים מקבלים חיותם מחיצוניות החיות של הקב"ה, (כמו ההבל שבדיבור בדרך משל). ואילו נשמת האדם נמשכת תחילה מפנימיות החיות של הקב"ה, ( כמו ההבל שבנפיחה, בדרך משל). לכן המלאכים נקראים בשם 'אלוקים' שהוא בחינת חיצוניות לגבי שם הוי-ה ונשמת האדם היא חלק משם הוי-ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2019 13:59 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א תמוז - אגרת התשובה, פרק ד'. הקשר בין שם הוי"ה לבין הנשמה מתבטא בכך, שבשם הוי"ה נכללות עשר הספירות (האות י' מרמזת על חכמה, האות ה' מרמזת על בינה וכו') שבהן הקב"ה מנהיג את העולמות. כך הדבר בדרך משל בנשמה הנמשכת מפנימיות האלוקות והיא חלק משם הוי"ה, גם בה ישנם עשר כוחות שהם כמו עשר הספירות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2019 12:55 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב תמוז - אגרת התשובה, פרק ה'. בהמשך למה שהוסבר שפנימיות הנשמה באה מפנימיות האלוקות (שם הוי"ה), מסביר רבינו הזקן שגם חיצוניות הנשמה היא מפנימיות הדיבור. הקשר של הנשמה עם מקורה בדרך משל הוא כמו חבל שדרכו נמשכת ההמשכה משם הוי"ה לנשמה, אותו חבל מורכב מ-613 חבלים דקים, כאשר כל מצוה היא חבל דק, וכשהאדם עובר על אחת המצות נפסק החבל שכנגד אותה מצוה ואילו כרת זהו מצב שבו כל החבל נכרת. אך גם במי שחייב בכרת, לאחר 'כריתת' החבל, נשאר עדיין הרושם מנפשו האלוקית והוא יכול לחיות עד גיל 50, או עד גיל 60 בחייבי מיתה בידי שמים. כלומר שהוא מקבל את חיותו מבחינת 'מקיף' (ולא מהשפעה פנימיות). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2019 07:06 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג תמוז - אגרת התשובה, פרק ה'. בהמשך לשאלה כיצד החייבים בכרת ומיתה ממשיכים לחיות באריכות ימים ובנעימים? מסביר רבינו הזקן, שהחייב בכרת או מיתה היה מת בגשמיות ממש רק כאשר חיותם של בני ישראל הייתה רק מצד הקדושה (מהנפש האלוקית), כפי שהיה המצב בזמן שבית המקדש היה קיים. אולם בזמן הגלות, חיותם של בני ישראל נמשכת באמצעות קליפת נגה (הכלולה מטוב ורע), ולכן יכול גם מי שחייב כרת להמשיך לחיות ולקבל את חיותו - מה'סטרא אחרא' (הצד שמנגד לקדושה), אלא שלאדם ישנה את הבחירה אם לקבל השפעתו מצד הקדושה או מצד הקליפה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2019 22:47 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד תמוז - שבת קודש. אגרת התשובה, פרק ה'. כאשר אדם עובר עבירה, לא רק שהוא מקבל אז חיות מהסטרא אחרא, אלא הוא אף מקבל ממנה יותר השפעה. וזו תוצאה של המשכת האות ה' התחתונה של שם הוי'ה בקליפות (ע"י העבירה), מה שגורם להקב"ה להשפיע לקליפות יותר מאשר הוקצב להן מראש. אך כאשר האדם עושה תשובה, אזי מסתלקת ההשפעה שהשפיע לקליפות (כשעבר את העבירה) וחוזרת לצד הקדושה. וזו הכוונה 'תשובה תתאה' (תשובה תחתונה) תשוב-ה ,כלומר תשוב האות ה' התחתונה שירדה לקליפות ע"י העבירה, בחזרה למקומה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
