למה שבת ביום שבת?

אני לא חשב שהודיעו להם איזה יום הוא השביעי, אלא שהם מנו שבעה ימים כדרך לספור זמן. המחזור הזה היה כל כך מושרש אצלם עד שהם חשבו שהוא קיים מאז ומעולם.
אגב, נח מחכה כל פעם שבעה ימים. האם אין זה בגלל שזה המחזור שהוא רגיל אליו?

המחזור של שבעה ימים, או סיפורים של שבעה שלבים, וכדו' היה רגיל. מה שאתה מחדש הוא שאנשים בימים שלפני מתן תורה ספרו שבועות, וכבר אז היה "יום שלישי" או כל שם אחר ליום זה וכך עד 7, וכאן אני חוזר למה שטענתי מתחילה, שלפי מה שידוע לנו זה לא היה. ואם כן היתה זו קבוצה מיוחדת שמונה שבועות, וזה לא כ"כ סביר.

דווקא מקובל שהשבוע של התורה הגיע ממה שהיה נהוג במסופוטמיה. כך נהגו השמים שנים רבות לפני מתן תורה, ובהחלט סביר שבני ישראל הניחו שמדובר בספירה קדומה.

למנהג המיסופטומי אין שום קשר למספר 7, ומעולם לא נטען שהיתה במיסופטומיה ספירה של 7 ימים.

נתחיל בענין השבת: כיום מצביעים רוב החוקרים על רקעו המסופוטמי הקדום אלא שההשתלשלות ההיסטורית המדויקת עודנה לוטה בערפל כי שלבי הביניים אינם ידועים לנו. נתחוור כי יש להבחין במיסופוטמיה בין שני מוסדות קדומים: האחד הוא השבת, 1appatu, הוא יום ט"ו בחודש, יום הכסה. בטכסט מילונאי קדום הוא נקרא = �m nuh libbi יום מנוחת הלב (של האל), בו מרגיעים את האל על ידי קרבנות, תפילות וטכסים. המוסד השני הוא ימי-מזל-רע של האשורים, החוזרים לפעמים בהפסקות של שבעה ימים. בלוחות אשוריים קדומים מהאלף הראשון לפסה"נ, שיסודם אסטרולוגי ולא ירחי, מסמנים את הימים ז', י"ב, י"ט, (אולי החשבון הוא 7X7 ימים מראש החודש הקודם, בעל 30 יום), כ"א, כ"ח, כימים רעים שאסור למלך, לשרים ולפקידים לעשות בהם פעולות מסוימות. ביום זה אסור למלך לאכל בשר שבושל על פחם או אוכל אפוי, לא יחליף את לבושו התחתון ולא ילבש בגדים נקיים, לא ירכב על מרכבה ולא ידבר כשליט; הרופא לא ישלח ידו לחולה, ובכלל לא ראוי לעסוק במסחר וכו'.
כאמור, הגשר בין השבת ובין שני המוסדות הנ"ל אינו ברור. אך נעלה מכל ספק כי השם העברי שבת אינו אלא צורה חדשה של השם האכדי 1appatu. כנגד התלות של ימי מזל-רע ושל ימי 1appatu במעמד הלבנה ובכל הסטיות האליליות הכרוכות בפולחן הירח, נאמר:
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם
ויכל אלהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה
וישבת אלהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה
ויברך אלהים את יום השביעי כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות
לפי עקרון החזרה הנוהג בקטע זה קל לנחש, כי כמה כוונות חבויות בטכסט: קודם כל, בראש הודגש ענין יום [שביעי] כדי להוציא את השבת מן התלות במעמד הירח, השביעי(ה) שכן הוא חל תמיד אחרי שבעה ימים, ללא כל שינוי. ההדגשה השניה היא "וישבת (ויכל) (אלהים) מכל מלאכתו אשר עשה (ברא... לעשות)", הבאה כנגד האמור בעשרת הדברות: "לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ', ט) ללמדנו כי הפסקת העבודה בשבת היא מוחלטת ואינה מוגבלת למלאכות ועיסוקים מסוימים, ואף לא לשכבה חברתית זו או אחרת. טעמה איננו טאבו וכל מיני אמונות מאגיות כי אם החובה הדתית הקולקטיבית לחקות את מעשה האל הבורא וכן מגמה סוציאלית-הומנית: למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר (שמות כ"ג, יא). על רקע זה מוסבר גם הניסוח של התחלת פיסקת השבת במעשה הבריאה "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם" ללמדנו כי שמש, ירח וכוכבים אינם אלא צבא השמים; אינם עומדים ברשות עצמם, כפי שטענה עבודת האלילים האסטרלית אשר העלתה אותם לדרגת אלהויות או יחסה להם כוחות אלהיים. הללו אינם אלא "צבאם" של שמים וארץ, ולא ראוי כי מועדי הקודש הקובעים את קצב החיים היום יומיים יהיו תלויים בהם באיזו צורה שהיא. נמצאנו למדים כי הכתובת הפולמוסית של דברי התורה היא במקרה זה השבת הבבלית וימי ביש-המזל של האשורים. כנגד רגשות הפחד והאימה שקבעו את אופיים של ימי רע-המזל מדגיש הנביא האלמוני מגלות בבל כי יום השבת הוא יום עונג ושמחה (ישעיהו נ"ח, יג-יד).(ב. אופנהיימר. שמיטה-שבת-יובל. מקורן ומשמעותן של שבת, שמיטה ויובל)


זו כמובן דעת אופנהיימר. העובדות הן שהשבתו המסופטמית היתה ב15 לחודש וימי המזל הרע בכפולות השבע של החודש, ולא במחזור שבועי כמו אצלנו. יתכן ששבטי הרועים השמיים שנדדו במרחבי עבר הנהר בהנהגתו המפוארת של מוהר"ר רעו ועסקו במכירת צלמים ורימוי אורחים הבאים לקחת את בנותיהם נהגו גרסה שונה של המנהג המסופטמי שכללה מחזור שבועי.

אגב, sapatu ולא שבתו