בקצרה - מדובר בסבל מרעשי לעיסה, נשימה וכל רעש אנושי אחר. ככל שהמשמיע את הרעש הוא קרוב יותר רגשית - כך הסבל גדול יותר. מה שמקשה מאד על החיים בבית, על ארוחות משותפות וכו'. הפתרון היחיד הוא התרחקות. בעבודה אני יושבת עם אוזניות רוב הזמן.
מישהו אולי יודע על פתרון? אשמח מאד לשמוע על כל דבר. תודה!
נשלח ב-25/5/2015 13:53
הי,
לא שמעתי על ההפרעה הזו, אבל מרפרוף על כמה סקירות ספרות אודותיה, נשמע לי ששווה מאוד לנסות טיפול ב-CBT – טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מדובר בטיפול קצר טווח יחסית שבו מלמדים את המטופל להגיב ולחוות את הדברים בצורה שונה מזו שהורגל.
המחקר על יעילות טיפול CBT על ההפרעה הזו ספציפית, עדיין בחיתוליו, אבל זה קשור כנראה לנדירות של ההפרעה. בכל מקרה לדעתי ממש שווה לנסות, לא מדובר בטיפול ארוך או יקר מאוד...
נשלח ב-1/6/2015 08:27
שלום לך, ממה שהצלחתי לבדוק אין כיום מחקרים שמעידים על טיפול יעיל במיסופוניה. ברוב המקרים שדווחו גם טיפולים כמוCBT היפנוזה ונוירופידבק לא עזרו. יתכן שהסיבה לכך היא זו שקודמי ציין ולכן שווה לבדוק ולשאול בקרב הקליניקות המעניקות טיפולים מסוגים אלו- . אם את מעוניית אפשר לפנות אלי למייל האישי להפנייה לקליניקות מורשות
במבט פסיכואנליטי הפרעה זו מעוררת את העניין להבין מה בקול ובצליל האנושי מציק? מה בקרבה רגשית לזולת גורם לסבל? וכדבריך "רעשי לעיסה, נשימה וכל רעש אנושי אחר.ככל שהמשמיע את הרעש הוא קרוב יותר רגשית - כך הסבל גדול יותר".. .. יתכן שהניסיון להבין לעומק את המשמעויות הטמונות בהפרעה זו הקשורות בן היתר לאינטימיות , קרבה לשני ומרחק ממנו וכו' יוכלו להגדיל את יכולת ההכלה, הויסות והשליטה בסימפטום בהצלחה
תוקן על ידי רוניתלזר ב- 01/06/2015 20:25:51
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים וילדים פסיכותרפיה פסיכואנליטית טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים בית שמש, בני ברק, ירושלים
0526346334 [email protected]
נשלח ב-2/6/2015 08:28
תודה על התשובה.
נשלח ב-4/6/2015 16:49
מעניין... חושבת על זה במבט הוליסטי - שמקשר בין אוזניים וחוש השמיעה, לכליות - ולכח החיות, הג'ינג שגלום בהן, האוזניים, במבט הוליסטי, קשורות גם לעולם הריגשי, לתת מודע וללא מודע, לחוויות בסיסיות מאד בחיים.
נשלח ב-7/6/2015 01:57
שמעתי המלצה חמה על המקום שנקרא ; כישורי למידה, שמנהל אותו מישהו בשם כץ. שמטפל בכל מיני רגישויות של רעש מגע וכו'
בתור אחת שסובלת מהיפר סנסוריות, אני לא יודעת אם את מוגדרת נכון בכלל. זה לא לעיסה ולא שתיית מרק. לא נשימות שורקניות ובטח שלא נחירות.
אין בדים או תאורה שמציקה לך? ריחות שעושים לך כאב ראש?
דיברתי פעם עם מישהי שמתיימרת לטפל בהפרעה הכוללת הזו, אבל גם היא הודתה בפניי שאין לזה טיפול אלא רק נתינת כלים להתמודד ולהאריך את יכולת השהות במקום המופרע.
לי זה לא עזר. נוירולוג נתן לי כדורי וואליום ואמר שהפתרון זה רק ניתוח בראש במרכז העצבים.
אז אני מעדיפה לסבול. שלא יחתכו לי איזה חוט בטעות ויפלו לי האוזניים.
זה מעניין, אבל אני מוגדרת בעיקרון כסובלת מתת רגישות. אני אוהבת מגע חזק ופחות רגישה לכאב. רק בשמיעה זה ככה, ורק ברעשים אנושיים. רעשי חריקה שעושים לאחרים צמרמורת - לא מפריעים לי בכלל. רק הרעשים האלו מוציאים אותי מדעתי.
עכשיו בעבודה יושבות בחדר שלי שלוש נשים שלועסות מסטיק כל הזמן. אם תשמעו על אישה חרדית שיצאה מדעתה - תדעו מה גרם לזה.
אגב, סיהרה, נהניתי לראות שאת עדיין מצליחה לשמור על חוש ההומור שלך...
נשלח ב-9/6/2015 21:59
אם לא חושומור מה יחזיק אותנו בחיים האלה. הא?
היום היינו אצל הרופאה שמנסה לעזור לי עם הפרעת האכילה.
היא די נבהלה לשמוע את ההומור המקאברי שלנו.
(כשאני ארצה להתאבד אני אעשה את זה בשניה עם כדורים נראה לך אני אגסוס מתת תזונה?)
א. תתחילי ללכת עם אוזניות לכל מקום. באוטובוס. בדרך. במסיבה. שימי פס על כולם הרוגע שלך הכי חשוב. ב. לי יש אטמי צלילה בצבע גוף. אם לא לעניין לשבת עם אוזניות אני פוקקת את האוזניים ואפחד לא רואה. למדתי לקרוא תנועות שפתיים עם השנים ובמשפחה הקרובה בינכה מודעים לבעיה כך שלא הרבה פעמים אני נאלצת להשתמש בהם. קונים אותם בסופר פארם.
אטמי אוזניים בצבע גוף - זה לא עלה בדעתי! החסרון של האוזניות הוא שלפעמים אני צריכה להעלות את הווליום לכזו עוצמה שעושה לי חור בראש...
אני לעולם לא אשכח נסיעה אחת שילד שישב לידי אכל צ'יפס, ואחר כך תפוח. בשלב מסוים לא עמדתי בזה, והסתובבתי אל החלון עם אצבעות באוזניים. אין לי מושג מה חשבו עלי, וגם לא מעניין אותי...
נשלח ב-10/6/2015 11:15
אוי נסיעות זה הסיוט של החיים שלי.
יש מקום אחד שאני יושבת בו. הספסל האחרון בטור הימני לפני הדלת האחורית. שמה אף אחד לא לועס לי מסטיקים או מכרסם ביסקוויטים או גזרים או תפוח.
אם הספסל הזה תפוס אני יושבת במדרגות או עומדת. ערבי חגים הכי קשים לנסיעות כי אז האוטובוס מלא ילדים וצרחות אז אנחנו נוסעים ברכבת או לא נוסעים בכלל. לחמותי אני לא נוסעת בכלל כי כולם שם בולסים עם פה פתוח, ואצל ההורים שלי המקום שלי הוא בזנב השולחן במקום בטוח ואם קשה לי אני פשוט פורשת והם מקבלים את זה. לא שיש להם ברירה אחרת...
אבל אין ספק, זו וואחת הפרעה. ניסית ללכת לפסיכיאטר? לפעמים יש להם פתרונות. הבעיה הזו נובעת הרי מקצר בתקשורת של העצבים הסנסוריים עם המוח. הם נותנים כדורים שמחלישים את ההשפעה ומרגיעים את כל הגוף. ציפרלקס ודומיו. לי זה עזר לא להסתובב ולחטוף לילד את שקית הצ'יפס אלא לקום למדרגות...
ונחירות... אלוהים ישמור. בעלי עבר שני ניתוחים בגללי ועדיין אני קמה בלילה לשנות לו תנוחה למה הוא אוהב לישון על הגב ואיזה נחירות שזה עושה... בחורף אני מסוגלת לגרש אותו מהחדר.
אמא שלי סובלת מהנחירות של אבא שלי, ולפעמים היא מעירה אותו, ואז עד שהוא נרדם ומתחיל לנחור - היא כבר נרדמת... בעלי ברוך ד' לא נוחר. חסר לו שיתחיל. אני אצא מדעתי.
את מצליחה לאכול עם בעלך? הוא לא מפריע לך?
בעיקרון אנחנו לא נוטים ללכת לפסיכולוגים, ובטח אסור לקחת כדורים כשרוצים להכנס להריון.
ניסיתי פעם ללכת לאיזו פסיכותרפיסטית, אבל אחרי 7 פגישות עזבתי. הרגשתי שלא יוצא לי מזה שום דבר ורק נזרק כסף לפח. אבל אולי זו הייתה אשמתי, אני טיפוס מאד סגור ולא מביע רגשות, והיא לא הצליחה להכנס ללב שלי וממילא לא יכלה לשנות שם כלום.
למה זה עולה כל כך הרבה? מנסים ללמד אותנו שזה מוצר צריכה בסיסי. אז שיהפכו את המחירים למתקבלים על הדעת ועל הכיס!
נשלח ב-10/6/2015 13:21
פסיכותרפיסטים הם מטומטמים בתחפושת. אין להם בכלל היתר להציג את עצמם כפסיכו כי אנשים לא נוטים להבדיל בין פסיכולוג שלומד 8 שנים ועובר מבחנים קשים מוות עד כדי שבכל שנה מוסמכים בערך 18 פסיכולוגים, לעומת פסיכותרפיסטים שלמדו בסה"כ 3 שנים ולא יודעים כלום מהחיים שלהם חוץ מאשר לדבר.
פסיכולוג אמיתי יוציא ממך הכל גם בלי שתרצי אבל זו לא בעיה שניתנת לפיתרון בשיחות טיפוליות.
ציפרלקס מותר ללקיחה בהריון. אבל אני (עדיין) לא מוסמכת לומר לך את זה. תפני לפסיכיאטר טוב. אם את רוצה שמות אני אתן לך. יש לי רשימה של כמה סולטנים במרכז. אבל את צריכה לבדוק אם יש לך החזר מהקופה כי זה ימבה כסף.
פסיכי אלוף אחד גר בהרצליה קוראים לו ד"ר סנקוביסי והוא לוקח רק 900 לפגישה. בד"כ פסיכים לוקחים 100-1600לפגישה ראשונה ואז 500-700 לפגישה שניה והלאה. הוא לוקח 900 לכל פגישה אבל הוא מאוד אנושי ודייקן. אם תרצי שמות נוספים באזורים אחרים בארץ- בכיף.
אני אישית נודדת עד חיפה בכל פעם כי שם מצאתי את הפסיכית שהתחברתי עליה (עברתי איזה 5) היא ממש ממש מדהימה ופיירית. מנהלת מחלקה פסיכיאטרית ברמב"ם והמליצו לי עליה גם בעזר מציון וגם הרב ישראלי וגם בבי"ח שהייתי מאושפזת בו. היא לוקחת 1000 לפגישה ראשונה ו500 לכל פגישה אבל היא נגישה כל הזמן בטלפון או בווטסאפ. וזה נוח. אני חוסכת המון ככה.
תנסי להתקשר אליה ולשמוע אם היא בכלל יכולה לעזור לך. היא תהיה הוגנת איתך. קוראים לה בלה קריינין והפון שלה זה 0523903338
אחרי אחת היא עונה בד"כ.
היא גם תגיד לך מה את כן יכולה לעשות במידה והיא לא הכתובת.
וממילא גם האחרון.... אחרי כאלו הפחדות אני מעדיפה לשבת כל היום בחדר עם אצבעות באוזניים ולא לסבול את תופעות הלוואי המתוארות שם. ועוד עם חוזה לכל החיים.
בינתיים אני מתפללת לד' שיעזור לי. בתחילת כל נסיעה אני מבקשת שתהיה לי נסיעה שקטה, תרתי משמע. בדרך כלל זה עוזר.
נשלח ב-10/6/2015 15:18
זה מה זה שטויות. א. לא בטוח שזה מה שיתנו לך. אולי לוריוואן יספיק. ב. אני נגמלתי מציפרלקס בעשרה ימים ולא מתתי. ג. אני לוקחת היום תרופות שהתופעות לוואי שלהן הן מוות או שיתוק מוחי אבל אלו תופעות נדירות שהם חייבים לכתוב כדי לצאת ידי חובת כל תביעה משפטית שהיא.
הכי מצחיק, שאני מקבלת תרופה נגד אפילפסיה שתופעות הלוואי שלה הם התקפים אפילפטיים. בעלי ואני נקרענו מצחוק.
למדתי לא להסתכל בדף לצרכן בכלל. אם קורים לי דברים מוזרים כמו התנפחות והצרות בכלי הנשימה או דימום מהפה והאף אני בודקת אם זה קשור וחוזרת לרופא אחרת אני אנכס לעצמי כל תופעת לוואי אפשרית =)
