אני נמסה כשאני שומעת על אנשים שסובלים מרעשים כמוני.
כתבתי על זה פעם פוסט. אני אעלה אותו לכאן.
אגב, קפיצות ורעשים של תזוזת רהיטים אצל השכנים לא מפריעים לך?
אני עברתי לבית פרטי בגלל זה.
הנה הפוסט.
אני נוסעת עכשיו באוטובוס עמוס לכיוון בני ברק. אנחנו מצביעים שם.
היה לי מקום ממש בדוחק, ספסל לפני הספסל האהוב עלי, זה שלפני המדרגות האחוריות מה שמבטיח שאף אחד לא ילעס לי מסטיק באוזניים או יפלרטט בשכל או ינשום לעצמו בקול לפי הקצב...
אז בספסל הנ"ל ישבה גברת מבוגרת שבדיוק קראה לחברתה המבוגרת לא פחות, לשבת לידה.
אז חשבתי שיהיה לגיטימי והגיוני לבקש ממנה להחליף מקום.
הסברתי לה שאני היפרסנסורית וקשה לי שמדברים לי באוזניים ויקל עלי מאוד לשבת במקומה.
מעודי לא חטפתי כזו תגובה להצגת הבעיה שלי..
לפעמים נתקלתי בהרמת גבה או עקימת אף אבל ברוב המקרים האנשים פשוט הנהנו בראשם בהבנה (או במחשבה שהבינו) ועברו מקום. לא כאן. היא התחילה לצעוק עלי: בחיים שלי לא שמעתי כאלה שטויות, למה שאני אהיה בשקט ולא אדבר כל הנסיעה כי לך זה מפריע? חוצפה! אולי תשתיקי את כל האוטובוס? אז הסברתי לה שוב, שאני לא מבקשת ממנה לשתוק אלא להחליף מקום.
היא המשיכה להתרגז בקולי קולות. אז בעלי ניסה להסביר לה גם והוא כמובן אוהב להתחיל מההתחלה אז היא עוד יותר התרגזה. אז אמרתי לבעלי עזוב, יש אנשים שנכים בשכל. אני אשים אוזניות וזהו.
אז היא צועקת מאחורה אה, לך מותר לדבר. רק אני צריכה לשתוק.
אז הסתובבתי שוב, שכחתי שיש לי פה גדול ואמרתי לה בשיא הנעימות גברתי, לא ביקשתי ממך לשתוק חלילה אלא בסה"כ להחליף מקום.
אז היא התרגזה שוב- למה את מבקשת רק ממני? תבקשי גם מזו שיושבת לידי! בקיצור הבנתי שהעסק אבוד. הוצאתי את האוזניות והתחלתי לפרום את הקשרים. תו"כ אני שומעת אותה מספרת לכל מי שמוכן לשמוע על חוצפתי האדירה.
החלטתי שאני שותקת הפעם ויהי מה.
לא מגיבה בכלל. נועלת את הפה במפתח.
לא חלמתי כמה שזה יהיה קשה...
התחילה הנסיעה והגברת מאחורה מריצה טלפונים מיוכנאים לחלוטין ובקול אדיר שבוקע את המוזיקה שמנסה להתנגן לי באוזנים. אחרי רבע שעת סבל החלטתי לקום ולשבת על המדרגות מוגנת ע"י הדפנות החוצצות. מכיוון שבמדרגות האחוריות היו ממוקמים שלושה עלמי חמד הלכתי להתישב במדרגות הקדמיות.
באנחת רווחה התישבתי לי כשפתאום אני שומעת שוב צעקות, הפעם של גבר: את לא מתביישת? אין לך גבולות? איך את מעזה לשבת כאן ליד כל הגברים? בושה! פריצות! קומי מפה ולכי אחורה.
קמתי כולי רועדת מבושה, בוכה בדמעות ונושכת את שפתיי עד זוב דם ממש.
אלוקים שיהיה כפרה...
זה לא נגמר, הפטפטניה מאחורה נתקפה אולי ברגשות חרטה והיא הציעה לי את מקומה ברוחב לב.
שתעמוד ותפטפט לי באוזניים? לא תודה.
אמרתי לה- ממש לא.
לא להאמין מה היא עשתה: התקשרה לארבעה אנשים לפחות וספרה שיש אישה אחת מוזרה באוטובוס שיש לה בעיה שמדברים לידה והיא במלוא אדיבותה הציעה לה לשבת במקומה והיא העזה לסרב ועוד בכזו התנשאות! בושה! היא בסה"כ רצתה לעזור והמשוגעת הזו לא הסכימה! הרי את/ה יודע שלא אכפת לי לעמוד שעות בעמידה העיקר שלאנשים מסכנים יהיה מקום. והיא אמרה לי לא בכזה מבע חצוף! שתתבייש לה. היא לא עושה חשק לעזור לה בכלל!
באיזה שהוא שלב החזרתי את האוזניות לאוזניים אז אני לא יודעת לכמה אנשים היא התקשרה חוץ מהארבעה שספרתי, אבל אחרי עשרים דקות בערך הקטן משך לי את האוזניות מהאוזניים ושמעתי אותה טוחנת אותי עם שכנתה לספסל.
מה אני אומר, אפפעם לא עמדו לי כאלה מילים חריפות על הלשון ושמרתי אותן בפנים, אבל הפעם כן.
טוב חתכתי קצת פרטים מאנטגים אבל זה העיקרון.
נשלח מהאנדרואיד שלי
