למאמינים: מה יותר ודאי - 2=1+1 או קיום האלוהים?

אתה לא ממש מנסה להבהיר מה אתה רוצה. אני אנסה בכל זאת.
נראה שהחלטת שידיעה היא לגבי דבר נכון וודאי בניגוד לאמונה (בפועל בני אדם משתמשים באמונה לגבי דבר ודאי וכמובן שגם בידיעה לגבי טעויות שהם לא יודעים, אבל אם ככה זה בשפה שלך, אזרום איתך). בכל אופן, השאלה אם האל קיים או לא, איננה רלוונטית כלל לדיון. גם אתאיסטים וגם דתיים חושבים שטענה מסוימת נכונה, ולכן יש להם עניין להפיץ אותה.

לא אני החלטתי על ההבדל בין אמונה לידיעה.זאת השפה העברית שהחליטה. תפתח כל מילון.(הטענה שלך שאנשים שוגים בדיבורם אינה מהווה טענה מתקבלת על הדעת.)

ובאשר לדבריך על הפצת הטענה מה זה שייך לדיון? גם ממציא תורת המשחקים רצה שטענתו תופץ אבל בגלל זה מישהו חשב שתורת המשחקים זה דת? גם יובל נוח הררי רצה להפיץ את טענתו ולכן חיבר ספר אבל בגלל זה תגיד שהוא חיבר ספר דתי?

בשפה העברית היא אמונה היא מחשבה שמשהו מסוים נכון (תפתח מילון ותראה). ידיעה משמשת בדיוק באותה משמעות, אלא שלא משתמשים בה כאשר הדובר מתאר מישהו אחר שטועה (ex mente aliena). ההבדל הוא ש'ידע ש' פותח פסוקית שהיא במידה רבה אינדיקטיבית (חיוויית), ואילו 'האמין ש' פותח בבירור פסוקית קוניוקטיבית. כלומר, ההבדל הוא בעיקר בתחביר (יש לאמונה גם הוראות אחרות שבאמת לא דומות).
בכל אופן, אם הטיעון שלך היה שאתאיזם הוא לא אמונה כי הוא נכון, אז זה טיעון ילדותי מאוד. כל מה שהיה עליך להוסיף הוא "סטופ נגעתי באדום (במלעיל" (כך לפחות היה נהוג כשאני הייתי ילד), ואז במקום לכתוב לך תגובות ארוכות ומנומקות, הייתי מבין שמספיק לומר לך "הכול עובר עליך וקקה בידיך". אני בכל זאת ממשיך להתייחס אליך עניינית, ואני מקווה שלא אתאכזב.
הפצת הטענה היא הדיון. אני אמרתי שאתאיסטים הם כמו דתיים בכך שהם רוצים להפיץ את אמונתם (ולכן שומעים עליהם, בניגוד לאגנוסטיקנים; ולכן למרות שיש הרבה יותר אגנוסטיקנים, פותח האשכול שמע על הרבה יותר אתאיסטים). עכשיו אתה סוף סוף מעלה טענה כנגד זה, והיא שאנשים רוצים להפיץ גם טיעונים לא דתיים. תשובתי: א. סבבה; זה לא קשור למה שהעליתי שבא להסביר מדוע שומעים על אתאיסטים מועטים יותר מאגנוסטיקנים מרובים (או במילים אחרות: הטענה שלך לא קשורה, ונראה שהדבר היחיד שאתה מנסה לעשות כאן הוא להגיד 'אני צודק' ולהוציא לשון; רק בריאות); ב. יש הבדל גדול בעוצמה בין מדענים שרוצים להפיץ את גילוייהם או רעיונותיהם לבין אתאיסטים (ודתיים) - לאתאיסטים יש ממש 'להט דתי', והם מאוד דומים למיסיונרים (וראה על הדמיון בין דוקינס לזמיר באשכול סמוך).

שוב חזרת ללשון הביבים שלך? כשאתה מאבד את הביטחון אתה חוזר ללשון הביבים .

מתוך המילון:אמונה-קבלת עובדה כאמת בלי לבקש הוכחה.
ידיעה לעומת זאת קשורה בהכרה  ובאה מאותו שורש כמו מדע . מדע-מחקר שיטתי מאורגן ומבוסס בעובדות.

מעכשו כל ילד ידע שמי שמפרסם ספר והוא מתלהט  ממנו כמו דוקינס הוא אדם דתי והספר שלו דתי. יש!!!
צריך לחבר מילון חדש שאומר: אדם דתי זה אדם שמפיץ בלהט את רעיונותיו.


 

לא ברור לי על איזו לשון ביבים מדובר (האם הכוונה למה שהילדים היו נוהגים לומר "הכל עובר עליך וקקה בידיך"? די טיפשי לקרוא לשון ביבים לשפה ילדותית; ציינתי שאם אתה רק רוצה לומר 'לא נכון' זה מאוד ילדותי. רק ילדים יכולים להתווכח במשך זמן כשהטיעונים הם "לא נכון" ו"כן נכון").
רב מילים: האמין - חושב שמשהו הינו אמיתי או נכון. אין כאן שום קשר לשאלה אם יש הוכחה או לא.
הרעיון שהפועל ידע בא מהשם מדע משעשע.
כתבתי שיש הבדל של עוצמה. מי שכותב ספר, לא תמיד נכנס לאשכולות באופן אובססיבי כדי להפיץ את משנתו. האובססיביות משותפת לאתאיסטים ודתיים (כמובן שלא כל האתאיסטים וגם לא כל הדתיים אובססיביים לגבי זה שהם צריכים להפיץ את משנתם).
מהיטפלותך לזוטות אני מבין שאכן בדבריך המקוריים לא הייתה שום השגה על הטענה שלי שאתאיסטים נשמעים יותר למראות שהם המעטים כיוון שהם חושבים שמשהו הוא נכון, בניגוד לאגנוסטים, אלא שסתם נכנסת לדיון או בגלל שלא קראת (ובטח גם אם מישהו יכתוב שאתאיסטים דומים לדתיים בכך שיש להם עשר אצבעות, תקפוץ עליו), או בגלל שאתה אובססיבי בעניין הפצת האתאיזם וצריך לכתוב שאתאיזם הוא נכון גם אם זה לא קשור. שוב, רק בריאות. אם תרצה לדון במשהו משמעות שאינו וויכוח ילדותי או קשקוש סמנטי, אני פה.

אני מאמין שאתה פה. 

אמונה היא רגש.
כמו אהבה ושנאה, כמו שמחה ועצב וכמו גאווה וענווה.
אבל עדיין, הרבה אנשים מסרבים להתחבר לרגש של האמונה, אם אין להם סיבה טובה שכלית להתחבר אליו.
פתיחת האשכול דנה על הידיעה השכלית שמניעה אצל רבים את האמונה (לכתחילה או בדיעבד), ולא על האמונה בעצמה.
לכן רוב הטיעונים הנ"ל אינם רלוונטים (כולל זו של ישיבישעאר).
מי שרוצה להאמין כמו שהוא אוהב - ללא הסכמה שכלית, הזכות בידו, ולא עליו כוונתי.

אריאל-
נכון בהחלט, אפשר להאמין על סמך 80% כמו שאפשר לקנות רכב על סמך 80%, אבל כשזה יגיע למצב שיגידו לך שיש חשש של 20% שהבלמים יפסיקו לעבוד במורדות הקסטל, תעדיף להשאיר את הרכב בחנייה.

אני לא מכיר רגש של אמונה.

שלישישי

פירוש הפסוק הוא כמובן שעם ישראל ראו וידעו, ולכן הורידו את האמונה לרגש.
רגש יכול להיות מבוסס על ידיעה כמו שכתבתי למעלה.

כמדומני

1. באתי להסביר שעפ"י לשון התורה/הפסוק המילה "אמונה" שוות ערך ל-"ידיעה".                                                   לכן עפ"י התורה/הפסוק אם אתה אומר שאתה מאמין אתה בעצם אומר שאתה יודע.
2. אפשר להפעיל רגש בצורות שונות. ונכון ש"ידיעה" או "חוסר ידיעה" יפעילו אצל האדם סוג של רגש שונה.                          

כמדומני,
ודאי שאנשים רבים מאמינים (ויודעים) ב80% או אף פחות מכך. רק שדי בזה כדי לקיים חיי אמונה. וכפי שמילל פיך שדי בחשש של 20% שישנה בעיה בבלמים כדי לא להשתמש ברכב, כך די ב20% של סיכוי לקיומו של האלוקים שכפירה בו מובילה לאבדן נצחי\הליכה לגיהנם וכדומה, כדי שאנשים יעדיפו להיות דתיים ולא להסתבך... 
או כפי שאמר מי שאמר (פסקל?) 'אם יש אלוקים הרי שהייתי דתי, ואם אין אז בזבזתי שעה בכנסייה'...

חבל לקחת נושא כל כך מעניין וקשה ולעשות ממנו פארסה.