|
|
| נשלח ב-31/5/2015 23:46 |
 |
| |
אריאל
בד"כ פשוט מוצאים דרך הלכתית. בעניינו, כידוע, הדרך כבר נמצאה.
אם אתה רוצה להעמיד שאלה דמיונית האם אדם צריך לוותר על פרנסתו מפני איסור דרבנן, אז התשובה היא שכן.
אפשר לשאול שאלה יותר עקרונית (אם מקבלים את המציאות הדמיונית) האם מדינת ישראל צריכה לוותר על ענף החקלאות. זו שאלה יותר קשה כי צריך לדעת מה ההשלכות של זה על החוסן של המדינה. לאחר מכן צריך לשאול האם אתה חושב שמדינת ישראל מצילה יהודים (כידוע היה פה אשכול שבו הובאה דעתו של הגרחבמחלכ"א שאמר שמדינת ישראל הביאה רק להרג יהודים), ואז יש פה שאלה על פיקוח נפש ציבורי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 00:35 |
|
| |
העניין הוא שהטיעון החרדי נגד היתר מכירה הוא שהוא אינו תקף הלכתית. אם הרב מלמד מנסה להתגונן בטענה שהמחיר גבוה מדי, הוא פשוט החטיא את הכתובת. ואם הוא טוען שההיתר תקף, הוא לא צריך למרר בבכי על הקושי העצום. אלא צריך לומר שלדעתו ההיתר הזה לא עובר חלק מבחינה הלכתית, אם כי אינו איסור גמור. וכאן אנחנו נכנסים לשאלה האם לסמוך על היתרים מפוקפקים בשעת הדחק.
הטיעון שלך על החוסן הלאומי הוא צעד ראשון בדרך לחילון כל המדינה ע"ס החוסן הלאומי. על כל מצוה אפשר לומר שהיא פוגמת במשהו (מה עם כל העור שמבוזבז על תפלין במקום על מעילים לחבר'ה שיתגייסו בעתיד לצה"ל?) כמובן שיש דברים שיותר מפריעים, אבל התורה ניתנה כדי שישמרו אותה גם כשפחות הולך.
כל זה כמובן בהנחה שזה לא תקף הלכתית.
והנה כתבה יפה בהארץ על השמיטה הנוכחית, לטענתם המדינה הוציאה 100 מיליון ש"ח השנה. קישור יש שם עוד הרבה דברים מעניינים אבל המשפט שצד את עיני הוא דברי הרב רוזן על השאלה "זה לא טריק?"
וזו לשון קדשו;
"כל ההתחכמויות האלה הן רק כשמדובר במצוות שבין אדם למקום - בענייני שבת, פסח או שמיטה" כל מילה נוספת מיותרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 01:01 |
|
| |
שים לב שבכתבה שבארץ כתוב שכאשר הגר"ע יוסף אמר שהוא בעד היתר מכירה הוא הסביר שקודם כל הוא מסתכל על החלקאים ושואל ממה הם יתפרנסו (יוקר המחיה ודרכי הפרנסה בתקופתנו אינם זהים לאלה שהיו בתקופת חז"ל).
מכל מקום, רק כאשר העניים יוכלו לאסוף בשדות מזון למחייתם חנם אין כסף, תקויים שביעית כהלכתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 09:02 |
|
| |
העניים יכולים לאסוף מזון בשדות, אבל אין להם מי שיממן את זה. הייית נוסע עשרות קילומטרים בשביל כמה ירקות ופירות או חיטה? אתה מבזבז זמן מהעבודה, דלק, אנרגיה, זה פשוט לא תורם כלום.
הקומוניזם הוא באמת שמיטה מודרנית, כולם עובדים בחינם, אם היית יכול לקבל הכל בחינם, למה שלא תעבוד כדי להיות במערכת כזו? אתה הולך לקניון וקונה הכל בחינם, כי העובדים עצמם מקבלים כל מה שהם צריכים בחינם, הם לא צריכים את הכסף. הבעיה ששם ברוסיה זה איכשהו נכשל, אולי זה יכול לעבוד אחת לשבע שנים אצלינו? (אם כולם יהיו צדיקים ויעשו לשם שמים או לשם האידיאל?)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 09:51 |
|
| |
אריאל
להגיד שהטענה החרדית היא הלכתית זה בדיחה. ההיתר הוא פרו ציוני ולכן החרדים דאז היו נגדו. כיום הוא פשט הפך להיות דגל. אין צורך לטמון את הראש בחול.
'הטיעון שלי לגבי החוסן הלאומי' היה העלאת סוגיה ולא טיעון. אי אפשר להתעלם מהחוסן הלאומי. נראה שמשום מה אתה מנסה אכן לעשות זאת ולטעון טיעון קיצוני שזה כלל לא שיקול. אם צה"ל יפעל בשבת על פי השיקול הזה, ויעשה רק דברים שהם פיקו"נ באמת חולה לפנינו, כנראה שלא נמשיך להיות כאן. זה נכון שגם הצד הקיצוני השני הוא בלתי אפשרי כי אני יכול להעלות את הספק שמא כל שקל שיתוסף לתל"ג יציל נפש מישראל ולכן כולם צריכים לעבוד בשבת. ברור שהפתרון נמצא אי שם באמצע. עכשיו אפשר לחזור ולשאול את השאלה איפה באמת אפשר לומר שיש 'פיקוח נפש ציבורי' ואיפה לא. אני לא יודע מה הגבול, אבל כנראה שמדינה ללא חקלאות (אנחנו כאמור במצב הדמיוני שבו אין פתרון הלכתי ולא מעשי) תיכנס לגדר שכזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 09:59 |
|
| |
כמה דברים
.
הבה נתחיל בכמה נתונים בסיסיים:
היקף התפוקה של כלל ענף החקלאות בישראל, עמד בשנת 2013 - השנה לגביה יובאו כל הנתונים כאן - על מעט יותר מ-30 מיליארד ש"ח, כ- 3% מהתמ"ג. כ- % 40 מהם - תוצרת של בשר ומוצרים אחרים ממשק החי.
סך התשומות - עלות הפקת התפוקה שהוזכרה לעיל - 20 מיליארד ש"ח. יש לזכור כי בתשומות נכלל גם תחשיב פחת על תשתיות וציוד - על כל ההשלכות של ההבדלים בין פחת חשבונאי לבין הוצאות בפועל.
כ-20% מהתוצרת מופנה ליצוא, עוד כ-40% לצריכה מקומית ישירה, והשאר לתעשיה. היצוא שונה בין ענפים שונים, ומשתנה בין השנים. יש לזכור כי בדרך כלל, לחקלאי המייצר יש יעד אחד לתוצרת. כלומר, מי שמייצא - בדרך כלל מייצא את כל התוצרת שלו, ולא מפנה אותה לצריכה מקומית. לפעמים מדובר בתוצרת שכלל אין לה קונים בשוק המקומי.
כ- 43 אלף איש עוסקים ישירות בחקלאות, 26 אלף מתוכם כשכירים. מעגל המתפרנסים מחקלאות רחב מכך, משום שהוא כולל את העוסקים בשינוע, שיווק, מסחר וכן תעשיה המתבססת על מוצרים חקלאיים.
כעת, כמה הערות לגבי האפשרות המעשית לשמירת שמיטה כהלכתה - כהלכתה המקורית - כיום:
א. מעט מאד אנשים מתפרנסים מחקלאות, ומנגד - כל האנשים נזקקים לתוצרת החקלאית. הסיבה לכך היא היעילות שהושגה עם התפתחות טכנולוגית בחקלאות המודרנית.
ב. אין אפשרות היום להתקיים באמצעות ליקוט מזון בשדות; לא לעניים בכל השנים הרגילות, ולא לאף אחד אחר בשנות השמיטה. הגידול נעשה בצורה אינטנסיבית, במקומות מרוחקים ממקומות המגורים, וחלק ניכר מהגידולים אינם מיועדים כלל למאכל באופן ישיר.
ג. יש להתייחס באופן שונה מהותית בין חקלאים המתפרנסים מייצור לצריכה מקומית, לבין אלו המתפרנסים מיצוא. בעוד שמי שמוכר לצריכה מקומית, "יוכל להסתדר" בדרך זו או אחרת, לא כך לגבי היצואן. מי שמוכר לרשתות השיווק בארץ, יכול להגיע להסכמים לפיהם בשנת השמיטה - בעידוד ובתמיכה של הממשלה - אלו ירכשו תוצרת מיובאת מחו"ל. אמנם, לכאורה, הרשתות יכולות להחליט כי היבוא משתלם להן יותר, אולם מסיבות שונות - כולל ידה ההדוקה של הממשלה על רשיונות היבוא - הבעיה פתירה.
לא כך לגבי היצואנים. רשת שיווק באנגליה, לדוגמא, הרוכשת עגבניות חממה מישראל, מנהלת את הרכישות שלה לפי הצרכנים המקומיים. הם יודעים לתכנן כמה יצטרכו סביב כל חודש בשנה, וחותמים בהתאם הסכמים עם ספקים בכל העולם, מספרד ופורטוגל, ועד ישראל ומצרים. עם המגדלים בישראל לא יספקו פלפלים בשנה מסויימת - ייחתמו הסכמים עם מגדלים אחרים, במצרים או באיטליה. עם הספקים החדשים יעמדו בתנאים - הם ימשיכו להיות ספקים. אף קניין גדול בחו"ל לא רוצה להוציא אנרגיה וכסף על החלפת ספקים אחת לכמה שנים. אף ספק גדול אחר, בתוניס או בדרום צרפת, לא ישקיע בציוד ובתשתית, אם הוא יודע שחותמים אתו על חוזה לשנה בלבד. השוק לא עובד כך, השוק עובד לטווחים ארוכים. כאשר מדובר על פירות - הסיפור עוד יותר חמור. נטיעת עצי פרי היא השקעה לשנים ארוכות, ולוקח כמה שנים עד שמתחילים לראות פירות מההשקעה. מה שנכתב לגבי מלפפונים - נכון שבעתים לגבי פירות.
לגבי מי שהציע 'להקפיא' תפוחים - צר לי, אך גם הדברים הללו נובעים מבורות. אי אפשר להקפיא תפוחים ואז להפשיר אותם ולשווקם - הפרי המופשר אינו ראוי למאכל רגיל, אלא לתעשיה בלבד. המים שבתוך התאים מתרחבים - כמו בכל קפיאה במקפיא הביתי - ושוברים את דפנות התאים. כשמפשירים את התפוח - הוא סמרטוטי ורך. הפטנט שפיתחו בארץ בבתי הקירור - לא במקפיאים - הוא טבילה בחומר מיוחד ואז החזקת התפוחים בקירור. הדבר מאריך את חיי המדף של התפוחים לכמעט שנה תמימה. הטריק הזה עובד רק על תפוחים ואגסים, ואי אפשר להחזיק בקירור כזה תפוחים למשך שנתיים. גם כך, כל מי שמבין מעט, מרגיש אם מדובר בתפוחים משנה שעברה או בתפוחים טריים. התפוחים שיש היום בחנויות, חלקם בכלל מיבוא, ואילו המקומיים - עורם אינו מתוח עליהם לגמרי - הם כבר בסוף דרכם. בעוד כחודשיים, כשיגיעו התפוחים הטריים לשוק - אפשר יהיה לראות ולמשש את ההבדל.
ד. פתרון ליחידים אינו פתרון לאומה
גיבורי החיל ששומרים שמיטה להחמיר כיום, הם - למעשה - טפילים על שאר החקלאות בארץ. הסיבה היחידה שחקלאי שמגדל תוצרת בכל השנים יכול לא להפסיד את כל השוק, היא משום ששאר החקלאים ממשיכים לספק את הסחורה. למשל, אם מגדל תפוחים אחד מחליט שלא למכור תפוחים השנה, רשת השיווק ממשיכה לרכוש את התפוחים מחברת השיווק של מועצת הפירות, ואין לה מושג שממטע אחד או שנים, לא הגיעו פירות השנה. היא קונה את מספר הטונות של התפוחים שרצתה - ופועלת כרגיל. אם לקוח גדול ברוסיה רגיל לקנות כמות מסויימת של טונות פלפלים מחקלאים בישראל, הוא רוכש מאגרקסקו את מה שרצה, ואין לו מושג שהצדיק הגיבור הוביר את שדהו השנה.
כל זמן שהמקפידים הללו הם מיעוט זניח - הם יכולים להמשיך להקפיד. זה לא עובד ברגע בו המיעוט יהפוך לכמות משמעותית. אז, לא רק הם עצמם יפסידו, אלא יחובו לאחריני - וכל השאר יפסידו את השוק גם הם.
מקורות:
1. תפוקה חקלאית, לפי ענף: http://www.cbs.gov.il/publications14/haklaut13_1581/pdf/gr4_h.pdf
2. תפוקה חקלאית, לפי ייעוד: http://www.cbs.gov.il/publications14/haklaut13_1581/pdf/gr7_h.pdf
3. משקל היצוא מכלל התוצרת, לפי ענפים: http://www.cbs.gov.il/publications14/haklaut13_1581/pdf/gr8_h.pdf
4. עוסקים בחקלאות: http://www.cbs.gov.il/publications14/haklaut13_1581/pdf/t12.pdf
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 10:44 |
|
| |
מואדיב
א. התוצר הוא התפוקה בניכוי התשומה.
ב כשדיברתי על הקפאת תפוחים, התכוונתי לאופן שבו עושים זאת, והשאלה איזה אופן זה בדיוק אינה קשורה בשום צורה לדיון. אין צורך לומר על כל דבר שמישהו אחר אמר 'בורות' - זה לא הופך אותך לחכם יותר. גם אם מישהו טעה טעות גסה, כמו למשל חישוב התוצר כתפוקה ללא ניכוי התשומה, אין צורך שאחרים יראו שהוא טיפש, ומכאן שהם חכמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 11:11 |
|
| |
רק הערה - גם בימי התורה השמיטה היתה מצווה "הרסנית" ובכ"ז היתה.
הדיון בגלל ההרסנות רלוונטי רק כעת משהמצווה מדרבנן
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 11:13 |
|
| |
| יש3 כתב: |  | מואדיב
א. התוצר הוא התפוקה בניכוי התשומה.
ב כשדיברתי על הקפאת תפוחים, התכוונתי לאופן שבו עושים זאת, והשאלה איזה אופן זה בדיוק אינה קשורה בשום צורה לדיון. אין צורך לומר על כל דבר שמישהו אחר אמר 'בורות' - זה לא הופך אותך לחכם יותר. גם אם מישהו טעה טעות גסה, כמו למשל חישוב התוצר כתפוקה ללא ניכוי התשומה, אין צורך שאחרים יראו שהוא טיפש, ומכאן שהם חכמים. |
|
תוצר = תפוקה. תוצר נטו, או תפוקה נטו, זה בניכוי התשומות.
לגבי הערתך על הסגנון שלי - אני מתנצל, מקבל את הביקורת ואשתדל לשים לב לכך בהמשך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 11:36 |
|
| |
מואדיב
אם המצווה היא הרסנית, מדוע צריך "וצוויתי את ברכתי"?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 12:10 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | מואדיב
אם המצווה היא הרסנית, מדוע צריך "וצוויתי את ברכתי"? |
|
אדייק בלשוני:
הרצון להחיל שמירה דווקנית של המצווה, כפי שכנראה התקיימה בתקופת בית שני, על המשק הישראלי של תקופתנו אנו - הוא ההרסני.
בתקופת בית שני, כמעט כל האוכלוסיה התפרנסה מחקלאות. בישראל כיום - פחות מאחוז אחד של האוכלוסיה מתפרנס מחקלאות.
בתקופת בית שני, פגיעה בגידול המקומי היתה מביאה לרעב ולמותם של רבים - הדבר אינו כך היום, ואפילו בצורת לא גורמת לכך, אלא רק לעליית מחירי המזון בשל מעבר ליבוא של תוצרת במקום המקומית.
בתקופת בית שני, רוב העם חי בקרבת השדות והמטעים, כיום רוב העם חי במרחק רב משדות הגידול של התוצרת.
בתקופת בית שני, רוב המשפחות יכלו לקבל תוצרת גולמית - גרגרי חיטה, למשל - ולהפיק מהם מזון לבני ביתם. כיום, רוב האנשים לא יכולים להפוך גרגרי חיטה מהשדה ללחם, גם אם הם רעבים מאד. אתה מכיר מישהו שיש לו בביתו ריחים של יד?
צורת החיים השתנתה עד מאד. מי שישלח עניים ללקט בשדהו שעורים, רשע אקרא לו - למרות שבתקופת בית שני, ולפניכן, זו היתה צדקה מעולה.
ועל כך, דומני שאנו צריכים לשאול את עצמנו ביושר: אם מקובל עלינו כי כיום, לומר לעני "לך לקט בשדי" - זה למעשה זלזול במצוות הצדקה, מדוע דוקא לגבי מצוות השמיטה, יש מי שרוצה לקיימה דוקא בדרך בה התקיימה כשמתנות עניים היו צדקה ראויה?
אין לי אלא לחזור על מה שכתבו אחרים. רק במקום בו חיים אנשים שאין להם שום תחושה לגבי מקורו של המזון שלהם, אפשר להגיע לתופעה, בה הביטוי המרכזי של שנת השמיטה אצלם, הוא בכך שעל מדף הפירות בחנות בשכונתם, מודבק נייר צהבהב ובו אישור המשגיח כי מדובר ביבול נכרי.
מי שכל מה שמעניין אותו זה הפתק עם האישור שזה יבול נכרי, הוא זה שיכול להחמיר ולדרוש מאחרים להפקיר את מטע האבוקדו שלהם, גם אם בשל כך ייאלצו לפשוט רגל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 12:27 |
|
| |
ישיבישעאר,
בשיטה הקומוניסטית לא מקבלים שום דבר בחינם, אלא כולם עבדים של המשטר, והמשטר כביכול אמור לפרנס את כולם, למרות שבפועל העבדים מפרנסים זה את זה ואת המשטר.
בשיטה הקפיטליסטית כולם עבדים של טייקונים רודפי ממון, אלא שהתודעה הכוזבת של רוב האנשים הינה שהם בני חורין.
בדרכה של תורה בשנת שמיטה הכל אמורים להתפרנס מהקב"ה כפשוטו. כלומר, בשביעית אין להתפרנס מעבודת האדמה של אף אדם, אלא לשוב למצב תמים בו האדם, כל אדם, התפרנס מהברכה שהקב"ה נתן במעשי בריאתו.
באמת אין כיום הגיון שעניים יסעו עשרות קילומטרים כדי ללקט תבואה ופירות בשדות. באותה מידה אין כיום הגיון שעניים ילקטו לקט פאה ושכחה. וגם הרבה מהמצוות חסרות הגיון בעולם המודרני. אלא מה? אם יש בשנה שביעית הרבה מבקשי צדקה, אין לך ראיה גדולה יותר עד כמה הדורות האחרונים התרחקו מדרכה של תורה.
תוקן על ידי מם80 ב- 01/06/2015 12:28:10
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 12:30 |
|
| |
מואדיב אוסיף לדבריך הנכונים כי פוסקי הדור כפי שהובא משמו של הרב שינמאן. לא לתת לעניים חינם את הירקות מהתר מכירה. נובעים מהכסף החינם שלא עמלים בשבילו. הכל חינם. דברים פרק ו (י) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ:
(יא) וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 12:43 |
|
| |
מואדיב,
כל הדברים שכתבת נכונים ונבונים. כפי שהעמקת בטעמה של מצוות הצדקה, כן אפשר להעמיק בטעמה של מצוות השביעית. הרי מצוות השמיטה נועדה להשוות את העשיר והעני במזונם, ולאפשר לעניים ללקט מזון בלי בושת הפנים של בקשת צדקה, ולשמוט קרקעות על מנת שהחקלאים יתנו מנוחה לאדמה ויוכלו להפנות את זמנם לתלמוד תורה, ולשמוט כספים על מנת שלווים שלא הצליחו להחזיר את מה שלוו יצאו לחירות מעול חובות המעיק על נפשם. איך אפשר לקיים את הדברים האלה במציאות המודרנית?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 12:48 |
|
| |
מואדיב
תודה על ההבהרות. עכשו אני מבין הרבה יותר.
אם אני מסכם בכמה משפטים, אז כך:
א. יש מצוה מן התורה (אם כי כנראה היום זה מדרבנן ויש אפילו דעה יחידאה מקילה יותר) לשמור שמיטה. זה כולל:
לא לעבוד עבודות חקלאיות.
להפקיר את הפירות
ויש איסור להוציא פירות שביעית לחו"ל.
ב. בשל השתפרות הטכנולוגיה, וצורת המסחר המודרנית, קיום מצות שביעית, כולל אי עבודה והפקרת פירות ובוודאי אי מכירתם, מביאה להשלכות מעבר לשנה הזו בלבד.
זה אומר שמי שרוצה לשמור שמיטה יפגע ביכולתו למכור לחו"ל (וכמובן הוא יכול להסתפק במכירה בשוק הישראלי, אם זה סוג הפירות שהוא מגדל).
עכשו זו מערכת של איזונים.
א .ניתן לטעון שפשוט אסור לוותר על השמיטה, למרות שזה אולי רק מדרבנן, למרות שזה עולה בפרנסה של בני אדם, ולתבוע מהם לשמור שמיטה. כלומר להסתכן באופן כמעט ודאי (לפי הנתונים כאן) באבדן המסחר לשנים. יתכן שעליהם לצפות לסייעתא דשמיא שבכל זאת הקשרים לא ינותקו.
ב. ניתן להסתמך על היתרים שונים, כמו היתר מכירה (הקרקע של הגוי ולכן אין קדושת שביעית בפירות ולכן אין צורך להפקירם ולכן גם ניתן למכרם לחו"ל.
ג. יש לבדוק מה המשמעות של אבדן כלכלי כבד כגורם לפטור ממצווה.
אמנם קיימא לן (=מסורת בידנו) שצריך אדם למסור כל ממונו ולא לעבור על מצות לא תעשה, אבל יתכן שיש יוצאי דופן. והרי גם בירושלמי מצאנו אותו אמורא שאמר: צאו וזרעו בשביעית משום ארנונא. ואמנם שם יש כמה הסברים (פרופסור פליקס טוען שההיתר לא היה בשביעית עצמה ולכן נפל חלק מההיתר בבור= ביטוי שמציין החלשה של הטיעון עד כדי ביטולו). אבל בוודאי שקו הפרשנות שנדחתה שביעית לפחות חלקית בשל צורך כלכלי מאיים - קו זה עדיין קיים.
***
הרעיון של מואדיב כי אי אפשר לקיים מצות צדקה על ידי שליחת העניים לשדה הוא חידוש חשוב עבורי כפי שהוא מציג אותו ומחדד אותו. איקון ירוק.
ואז נשאלת השאלה העקרונית איך מיישמים מצוה מן המצוות בעולם שהשתנה כל כך. האם עלינו ללכת אחרי הטעם או אחרי הצורה (הפורמלית) של הדין.
שהרי אם נקבל את הטענה שהשתנו הטבעים והשתנתה המציאות, עד היכן אפשר ללכת עם העקרון הזה?
איני טוען לזהירות מפני "מדרון חלקלק". למרות שגם זה דבר שצריך להתחשב בו. אני שואל את השאלה העקרונית לגבי הגישה שלנו למצוות ולמשמעותן בזמן המודרני עקב שינויים טכנולוגיים, וזו שאלה כה יסודית עד שהיא משפיעה גם במקומות שבהם היינו מעדיפים להשאיר את המצב ללא שינוי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
