מה העלות המדוייקת של שמירת שמיטה?

מיימוני
בדיון שלך אתה מתייחס רק לפרנסה של בני אדם. בני אדם יכולים לעסוק גם במשלוחי יד אחרים, ואפשרי לומר שיהודי לא יעסוק בחקלאות.
אתה מתעלם מהשאלה הלאומית - מה תהיה ההשלכה של אי עיסוק בחקלאות. בהנחה שהמדינה היא פיקוח נפש (כנראה שפולין לא הפכה להיות מקום בטוח ליהודים וכנראה גם שלחיות כאן תחת שלטון ערבי זה לא מאוד בטוח), השאלה היא האם מדינה, ובפרט המדינה שלנו שמצויה תחת איומים שונים, יכולה לשרוד ללא חקלאות. הדיון הזה צריך להיעשות באמצעות מומחים לדבר, אבל אני מתאר לעצמי שאם כל המזון של מדינת ישראל יעבור בנמל אשדוד, זו תהיה בעיה אסטרטגית. מסתבר גם שחלק גדול מאוד שלו ייובא ממספר מדינות מצומצם שבעת משבר יהיה להן מנוף לחץ אדיר. השאלה היא כיצד מקיימים מדינה (שוב, בהנחה שמדינה זה פיקו"נ ולא סתם קשקוש) בהינתן מגבלות הלכתיות שונות.

והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה. פירש רש"י: אע"פ שאסרתים עליך לא באכילה ולא בהנאה אסרתים אלא שלא תנהוג בהם כבעל הבית אלא הכל יהיו שווים בה אתה ושכירך ותושבך. זה היסוד, כלכלה המבוססת על צדק וחסד, ולא על תאוות ממון ואגואיזם.

בבואכם לדון בבית-מדרש-כורסא זה, על תוקפו של היתר המכירה ובכלל על מצוות שמיטה שעוקרה מכל תוכן,
קחו בחשבון גם את המון העם. אני וחברותי, אמהות לילדים, משפחות צעירות ומבוגרות. 
אנחנו, שהיינו אמורים להיות הנהנים הראשונים בשנת שמיטה, ולהנות מיבולם המופקר של העשירים בעלי האדמות,
משלמים עכשו הון תועפות עבור כל ענב ותפוח. 
פעוטות לא מקבלים את הבננות שלהם, כי זה יקר מדי, או פשוט כי אין בחנויות.
בשבוע אחד אין לנו עגבניות, בשבוע שאחריו אין קישואים, בחודש שאחר כך פירות בסיסיים עולים 18.9 ש"ח לק"ג (שזה המון). האכלת משפחה בשנת השמיטה היא פרוייקט יקר ומסובך. 

ברור שלזה לא התכוון המשורר כשקבע את המצווה הזו. לא ייתכן שהוא רצה שכולנו נסבול. 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה', הוא אמר. 'לאכלה' - ולא 'לחיפושים מייגעים בחנויות אחרי כל ירק ופרי, ולתשלום הון תועפות עבורם'.  

למינגית
אין כל ספק ששמירת שמיטה מביאה לחיפוש אחר אוכל, וזה היה נכון גם בימי נתינת התורה וגם בימי בית שני, אא"כ מתקיים "וצויתי את ברכתי". המצווה לשמוט (ללא ברכה) כוללת גם את הבעייתיות שבהאכלת המשפחה.
כמובן שאם תשווי את מצבך העגום עם מצבם של בני בית שני, תוכלי לרוות נחת, שכן להם לא היו עגבניות, פלפלים ותפוחי אדמה אף פעם, ומה שאת קוראת פרות בסיסיים היה מותרות. הקישואים שחסרים לך לפעמים בסופר (או משהו דומה להם(, היו אצלם רק לפי העונה.

למינגית,

את צודקת וכתבת דברים ישרים.

לפי התורה בשנת שמיטה המזון אמור להיות בחנם לכולם. אמנם היצע המזון פחות משנים אחרות, ונדרשת יגיעה על מנת ללקט את המזון, אולם פחות יגיעה מעבודת האדמה או מליקוט מתנות עניים בשנים אחרות. מצב בו הפירות יקרים יותר בשנת שמיטה ועמותות הצדקה מקבלות מאות אלפי בקשות לסלי מזון מלמד על עיוות גדול.
לדאבוננו, עד שבנות ישראל לא תתחלנה לזעוק ולצווח עד שרבני ישראל המתאכזרים לילדי ישראל ועד שכלכלני הקפיטליזם עבדים נרצעים לטייקונים ישמעו את זעקותיהם ויפסיקו להיות אטומי לבב, המצב לא ישתפר.

שד"ל, יסודי התורה, על מצוות השמטה:

"מצוות שנת השמטה דומה למצות השבת, כי כמו שהמצות השבת היא לחזק בלב העם אמונת היותם גוי קדוש, כן מצות השמטה תביא בלבם האמונה כי אדמתם אדמת קדש אחר שהיא שובתת בשנה השביעית כשביתת האל ביום השביעי, וכמו שבמדבר היה ד' נותן להם ביום הששי לחם יומיים, כן בהיותם על אדמתם היה מצוה להם את ברכתו בשנה הששית, שתהיה תבואה מספקת גם לשנת השמטה. ואמונת קדושת הארץ היתה סיבה חזקה להרחיק את העם מלטמאה ומלחללה במעשים מתועבים, וגם בהכרח כשתשבות האדמה ינוחו קצת מעבודתם, גם העבדים והבהמות, וזה דומה למנוחת העבד והבהמות בשבת. והיות תבואת השנה ההיא הפקר היא חמלה על העניים, והוא משוה העשיר לעני, ומשפיל גאות העשיר, ומזכיר אותו כי כל בני האדם שוים הם; וכן שמטת כספים היא חמלה וחנינה על העניים."

הרב עוזיאל על מצוות השמיטה:

"שביעית ושבת הם למוד כללי לכל ימי החול להקנות בהם מדת האמונה בברכת ה' וכן אמרו רז"ל: "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל מחר הרי זה מקטני אמונה" וזו היא הדרגה הראשונה שבמצוה שביעית שמתחילה לפני כניסת השנה בחריש ובקציר תשבות חריש הנכנס לשביעית וקציר היוצא למוצאי שביעית, שביתת הקרקע אינה הפקעה מוחלטת כי עדין יש יתרון זכות לבעל הקרקע באדמתו לבנין וכל עבודות קרקע אחרות שאינם מסוג זריעה וקצירה.

ואחריה באה שמיטת קרקע שנאמר בה והשביעית תשתמטנה ונטשת ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה שגם היא נובעת מיסוד אפקעא דמלכא שעושה את בעל הקרקע לבעל זכות שווה עם כל אדם וכולם זוכים ומתפרנסים מן ההפקר במדה שוה וכמאמר הכתיב: כי גרים ותושבים אתם עמדי ולי כל הארץ.

והמצוה השלישית היא מצות שמיטת כספים שגם היא אפקעא דמלכא ולא עוד אלא שגם אם הלוה רוצה לשלם אין המלוה ראשי לקבל ממנו והוא מחויב לומר משמט אני, ושמטה זאת היא לחלוטין שאינה חוזרת לבעליה. בכל שלוש מצות אלה כוונה אחת מאחדם והיא: השואת כל בני האדם כעני כעשיר כלוה כמלוה כנושה וכאשר הוא נושה בו, ובטול מרות השלטון של האדם באדם, שהיא סיבת החטא לאהבת הבצע והשלטון והיא סיבת המחלוקת ומלחמות איש באחיו ועם בעם. וזו היא תורת האדם".
 

תוקן על ידי מם80 ב- 01/06/2015 23:08:57

מם, אתה קומוניסט? ואנחנו לא ידענו.

אריאל,

אומרת התורה (שמות טז, יז): וילקטו המרבה והממעיט. פירש רש"י: יש שלקטו הרבה ויש שלקטו מעט, וכשבאו לביתם מדדו בעומר איש איש מה שלקטו, ומצאו שהמרבה ללקוט לא העדיף על עומר לגולגולת אשר באהלו, והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגוגולת, וזהו נס גדול שנעשה בו. אומרת הגמרא (יומא לט.) שבימי שמעון הצדיק כל כהן שמגיעו כזית מלחם הפנים יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר, מכאן ואילך כל כהן מגיעו כפול (מאחר שאינו משביע) הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חברו והיו קורין אותו בן חמצן (גזלן). נמצאת למד שבכלכלה אידאלית, הן לדעת התורה שבכתב והן לדעת חז"ל, כולם שווים.
וכתב הרב עוזיאל: אם יש מחסור למי שהוא אין זה אלא מפני שחברו חטף ממנו את חלקו להעשיר אוצרותיו ולהרבות תפנוקיו ולזה באה שנת השמיטה ומלמדת את כל אדם חובתו לכלל האדם וכל איש ממנו והיה שבת הארץ לכם לאכלה; לך ולעבדך ולאמתך ושכירך ולתושבך הגרים עמך ולבהמתך ולחיה אשר בארצך כולם זוכים בה במדה שווה.