כשהתחתנו אהבתי את חמותי אהבת נפש והיא נחזירה לי בכפליים.
אנחנו נשואים שש שנים במהלכן היא העירה לי לא פעם ולקחתי את הערותיה ברוח טובה וגם אמרתי לה שאני שמחה שהיא מעירה לי כי זה סימן שהיא אוהבת אותי.
קצת לפני פסח בעקבות כמה שינויים חיצוניים כמו החלפת פאה לארוכה מאוד (40 סנטימ') חצאיות קצרות וג'ינסים כי נמאס לי להראות דויסית כשאני לא, היא הודיעה לי שאין לי דריכה בבית שלה כל עוד יש לי בגדים כאלה בארון.
אחרי פסח החמירו העניינים והם התחילו ללחוץ על בעלי לגרש אותי כי אני משמשת דוגמא רעה לילדים, הורסת לו את החיים וממש לא האישה שהוא חיפש.
עברנו תקופה קשה מאוד בזוגיות וכשהגיעו מים עד נפש פנינו למורה הדרך הרוחני שלנו שחטף כזו קריזה, זימן את הורי בעלי לפגישה והרים עליהם את הקול בצורה חד משמעית.
הבעיה לא בכלתכם אלא בכם.
אתם לא מסוגלים לקבל את העובדה שיש מי ששונה מכם. היא לא עושה שום דבר נגד ההלכה. אולי נגד דת יהודית אבל זכותה. אם אשמע מהבן שלכם שדברתם אפילו מילונת על אשתו אני אאסור עליו לדבר איתכם לעולמים.
אז זהו. אין לי קשר עם משפחת בעלי בכלל. הוא מדבר עם אימו פעם בשבוע ולא יותר. אין לי שמצמץ ממה שאנחנו חווים או איך גדלו הילדים או שאנחמו עוברים דירה.
היא לא יודעת שאני והבן שלי עברנו ניתוח. היא לא יודעת שהתחלתי ללמוד.
נאדה.
אז שוויגער'ס, שמנה לב שגם כאשר הכלה עושה צעדים לקראתכן ומקבלת אתכן, אין זה מתיר לכן להתערב בחייהם כזוג כי אז ייתכן שתפסדנה הכל.
נשלח מהאנדרואיד שלי
