מי קבע מה כולל התנ''ך ולמה להאמין לו?

ישיבי
מה הקשר לתוספתא? אמרת שבמשנה שנערכה על ידי רבי מובאים דברים בשמו "באינספור מקומות". כעת אני מבין שזה פחות מ-46 (כנראה הרבה פחות אם טרחת לצרף את התוספתא), ואולי מדובר בהגהות (למשנה נוספו תוספות אחרי העריכה בידי ר' אבל הן כנראה מאוד מועטות כך שבהחלט אפשר לומר עליה שהיא ערוכה בידי ר'). העובדה שבברייתות הוא נזכר 'לאין מספר' ואילו במשנה שהוא ערך מספר זעום דווקא מראה שכנראה הוא לא הכניס את דעתו למשנה.

ישיבישעאר
אנא פרט, אשמח לפירכה !

יש טעם בקנוניזציה רק כאשר יש ירידת דורות המחייבת להנחיל את חכמתם של דורות קודמים כקנון לדורות הבאים.
הקנוניזציה של התנ"ך נעשתה מפני שנסתלקה הנבואה מישראל קצת לאחר חורבן בית ראשון, של המשנה כי נתמעטו הלבבות ונסתמו מעיינות החכמה בסוף תקופת התנאים, ושל הגמרא כשחלש כח הזכרון עד שהיו מהירים לשכוח בסוף תקופת האמוראים. בגלל ירידת הדורות, למרות שנעשתה קנוניזציה, חלק מדברי הדורות הקודמים אינם מובנים לדורות הבאים, ועל-כן הקנוניזציה של התנ"ך נחתמה לגמרי במהלך בית שני, והאמוראים המשיכו להגיה את המשנה, והסבוראים והגאונים והתוספות המשיכו לפרש את הגמרא בסברות הקרובות להוראה.
 

בעל, תוכל להראות לי מקרה שבו תוס' חולק במפורש על הגמ'? משהו בסגנון 'מאי דאמרינן בגמ'... אומר רבינו תם דאינו נכון'. לא תמצא דבר כזה. כל מה שיש הוא מקרים שבהם תוס' 'מסדר' את הגמ' עם המנהג, וזה מעיד בדיוק להיפך - שהגמ' היתה בעיניהם מקור שא"א לחלוק עליו.

רבי ראובן לוין (ראש לראובני, סימן כב): "חלילה לפרש דברי ראשון כדי להביא ראיה לסברה חדשה, ולעשות דברי ראשון שלא כפשטא דגמרא". ובאותו סימן: "אין דרך רש"י לעשות סברות מעצמו, ולעשות פירוש אחר בברייתא, דלא כפירוש הגמרא בברייתא". 

סיכום ביניים: חשמונאים מוסר שנחמיה הקים ספריה שכללה את כתבי הקודש. אין הוכחה שהוא ביצע סלקציה או התכוון בכלל ליצור את התנ"ך.
בכתבי קודש אחרים בוצעה קנוניזציה מכוונת. הדוגמאות הן המשנה, האוונגליון, הקוראן והתלמוד (במדה פחותה)
עכשיו אעבור לדעת חז"ל על היוצרות התנ"ך, המקורות שיש בידינו הם כמובן מאוחרים, אבל בהחלט יתכן שמקורם במסורות קדומות. למשל את הירושלמי במגילה שאביא לקמן מנפץ ח.ד. מנטל לרסיסי רסיסים ואז קובע שקטעים ממנו מקורם עוד בזמן אכנה"ג עצמם. (למרות שלדעתי הוא מדבר שטויות)

אבות דר' נתן א,ד הוו מתונין בדין כיצד, מלמד שיהא אדם ממתין בדין. שכל הממתין בדין מיושב בדין. שנאמר, (משלי כה) "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה". ולא שהעתיקו אלא שהמתינו. אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפירשו: בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו, שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים, ועמדו וגנזו אותם. עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם.
בראשית, היו 'כתובים' ספרים קדושים שאינם נביאים. מש"ק נחשבו לספרי חכמה ושירה חילוניים שאינם מקודשים. (ושמא בתחילה נחשבו קדושים, כמאמר התנא עמדו וגנזו אותם משמע שלפנ"כ לא היו גנוזים. ויש לדון) אכנה"ג ישבו לדון על הנושא. (יש כאן אי בהירות מסויימת, כי הפסוק הולך על אנשי חזקיה, ואין לדעת אם כוונת התנא שאכנה"ג הם אנשי חזקיה או שקהילת אנשי חזקיה התקיימה עד ימי אכנה"ג או שאינו מפרש את הכתוב כי אם דורשו לתפארת המליצה ואכנה"ג אינם אנשי חזקיה) ובזכות מתינותם בדין, העמיקו לחקור ופסקו שגם אלו כתבי קודש.
בהמשך הברייתא מובאים הפסוקים שפירשו אכנה"ג. אני לא הצלחתי להבין מה רואים מהם.
רואים כאן שהיו כתובים קדושים לפני אכנה"ג. אכנה"ג קיימו 'דין' על שאלת הוספתם של עוד אי אלו כתבים לכתבי הקודש, והחליטו להוסיפם.

מגילה ז. אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות. שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס.
רב ורב חנינא ורבי יוחנן (ושם בגמ' י"ג ר' יונתן) ורב חביבא מתנו: שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה (משלי כב, כ) הלא כתבתי לך שלישים שלישים ולא רבעים עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כתב זאת זכרון בספר...
כתנאי: כתב זאת מה שכתוב כאן זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר מה שכתוב בנביאים דברי רבי יהושע ר' אלעזר המודעי אומר כתב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה.
בירושלמי מגילה א,ה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: שמונים וחמשה זקנים ומהם שלשים וכמה נביאים היו מצטערין על הדבר הזה. אמרו כתיב (ויקרא כז) אלה המצות אשר צוה ה' את משה אלו המצות שנצטוינו מפי משה וכך אמר לנו משה אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר. לא זזו משם נושאים ונותנין בדבר עד שהאיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים. הדא היא דכתיב (שמות יז) ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר זאת תורה כמה דתימר (דברים ד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל זכרון אלו הנביאים (מלאכי ג) ויכתב ספר הזכרון לפניו ליראי ה' וגו' בספר אלו הכתובים (אסתר ט) ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר.
אסתר בקשה לקבוע את המגילה 'לדורות' זה כלל את הכנסתה לתנ"ך ואת קביעת חובת הקריאה השנתית. שלושה ערעורים הוצגו על בקשתה: 1) סכנה. (שייך לגבי שתי תביעותיה) 2) הוספת מצוה שלא נאמרה בתורה. (שייך לגבי חובת הקריאה) 3) הדין לכתוב את מחיית עמלק רק שלוש פעמים. (שייך לגבי הקביעה בתנ"ך) כאן אנו מוצאים שהיה כבר קנון שנחשב כיצירה אחת, לכן שייך לדבר על מספר הפעמים שיש לכתוב בו, ושהוא היה מחולק לשלושת הסוגים של תורה, נביאים וכתובים. אנו מוצאים גם את השיקולים שהנחו את הקובעים מה להכניס לקנון, ותודו שלא הייתם מעלים אותם בדמיונכם הפרוע ביותר.
ראוי לציין שגם השיקולים להכנסת כתבי שלמה אינם ממש מובנים לנו.
בזאת מסתיים הידוע לנו על תקופת אכנה"ג.
מכאן ואילך אין שום מקור המדבר על הוספת כתבים לתנ"ך, המקורות הבאים הם ויכוחים עובדתיים על קדושת כתבים, ללא נימוק, או דיונים על הוצאת כתבים.

החסרת מהסיכום "ביקשו לגנוז ספר יחזקאל ..." וכן קהלת (בשבת ל:) 

באדר"נ שהבאת נראה שכבר לפני אכה"ג היה ה"תנ"ך" קיים ורצו לגנוז ספרים ממנו והם עמדו בפרץ (אולי הסיפור של הגמ' בשבת על קהלת הולך על אותו סיפור של האדר"נ).