עליך? מה פתאום!!!!
יש לי סיפור עצוב שקשור פה לאשכול.
זה סיפור על ילדה אחת. חמודה נורא. אבל מה לעשות? היא ילדה
נטושה.
קורה..האסופית הזו לא אוכלת. היא כל היום בצומות. במקרה נודע לי עליה...
התקשרתי לחברה שלי שגרה בעיר הקודש. לצורך העניין נקרא לה: דוכיפת.
''דוכי, תעשי חסד של אמת. תכניסי אלייך הביתה ילדה מסכנה ותני לה מיד לאכול''.
לאחר תיאום, נוקשת פוליאנה [ככה נקראה לאסופה] על הדלת.
דוכיפת שלה מאד אכפת אצה רצה לפתוח.
דבר ראשון שהיא רואה זה: עיניים. עיניים ענקיות, מורעבות!
היא מיד ניגשה למטבח, שלפה מהפריזר שני נקניקי סויה קפואים,הניחה לרגע על השיש ניגשה להדליק את האש בכירה.
הסתובבה שניה ו..
הבט ימין וראה
ואין לי נקניק...
אבד הלך ממני...
נעלם.
מבט חטוף והיא מגלה שאסופה אכלה אותם ככה.
''הם טעימים השלגונים שלך, דוכיפת'' חייכה פוליאנה ''אבל חסר בהם סוכר''.
|
|
