האם יש חיסרון בלהאמין שהקבוצה שאתה משתייך אליה היא הדרך הנכונה בעבודת השם

תשובה לסכנת האידאולוגיה הטוטאלית

שואל מיימוני: 'מפני מה אתה מגיע מכך שאדם מאמין בצדקת דרכו לכך שהוא ירדוף אחרים... ?'
ודאי לא כל אחד ולא בכל מקרה. איני מגיע לכך בצורה פשטנית. אדם המאמין בצדקת דרכו ראוי שישתדל לקיים אותה ולהאבק למענה אם היא נמנעת ממנו שלא בצדק. זו זכותו ולפעמים חובתו במדינה חופשית.
אבל יש מקרים רבים בהם אדם יחיד או קבוצה סבורים בתוקף לא רק כי דרכם היא התגלמות האמת בשלמותה, אלא גם כי כל דרך אחרת, כל מחשבה אחרת, היא כפירה באמת ומונעת גאולה, ועוד, כי מוטלת עליהם חובה עליונה, מטעם האל או שליחו או ההיסטוריה, לצאת למלחמה בכופרים ולהשמידם. קנאות אידאולוגית מן הסוג הזה נפוצה מאד, ואנחנו עדים לה גם היום, בסביבתנו.
הנה כך, קיימת אצלנו אמונה כי העולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא, הוא עולם האמת. גם הכנסיה הקתולית מאמינה בכך. וכשנוצרי כופר בדרך הישרה אותה מורה הכנסיה, האם לא ראוי, - מתוך רחמים נוצריים חסודים, אהבה כנה אליו ודאגה לגורל נשמתו בעולם האמת, - האם לא ראוי שיכפר על פשעו בשעה אחת של סבל על המוקד למען גאולתו וזכיתו בחיי נצח טהורים ? ומה טוב שגם המאמינים הצופים ילמדו לקח ולא יטעו בדרכם, וחס וחלילה ימותו בחטא ולנצח לא יוכלו עוד להיגאל.
ארגון דעאש אשר סמוך אלינו מאמין כי הוא מקיים את השליחות האמתית מטעם נביא האלהים. כל אדם שאמונתו אחרת, כל תרבות שונה, אותם יש להשמיד בשם הנביא. יש גם אידאולוגיות הנובעות ממקורות אחרים. התפיסה של ההיסטוריה לימדה מהפכנים רוסיים אדומים כי יש להשמיד את אלו המפריעים למהלך ההיסטורי בו הם מאמינים. רומנטיקנים חומים בגרמניה האמינו כי הגזע שלהם הוא העליון, והטבע עצמו מיעד להם שלטון על פני גזעים אחרים, או אף רשות השמדה.

יש אנשים המאמינים בעניין מסוים ורואים בו ערך עליון, אבל את מאבקם הם עורכים בדרך ראויה, ונכונים לשלם מחיר בעבור אמונתם. ששים מליון צרפתים האמינו שדרייפוס אשם. הם הסתמכו באמונתם על בית משפט אשר 'חזקה' עליו שהוא שואף לאמת ללא משוא פנים. שלושה אנשים יצאו כנגדם בשם ערך עליון של אמת וצדק במשפט ונצחו אותם. הם פנו לדרך של שכנוע.
לעומתם מיכאל קולהס [ראוי לקרא עליו] היה איש הגון למופת. עוול נעשה לו, צדק לא היה בנמצא עבורו. תחושת הצדק החריפה שלו הפכה אותו לשודד ורוצח, לאיש איום.

פסיכ_ולוג, מעבר להסבר הנפשי ראוי לעמוד על הצד ההכרתי של הטוטאליות.
לו היו בנמצא שני עולמות, טוען אפלטון בטימיוס, היינו מקיפים אותם יחד ומקבלים עולם אחד. גם האטומיסטים המדברים על אינסוף אטומים, ואינסוף עולמות המורכבים מהם, עדיין ממקמים הכל בחלל אחד שהוא אינסופי. קאנט מבהיר כי יש באדם כושר הכרה של הטוטאלי והוא מופיע בקטגוריות של השכל. הוא לעולם אינו פוגש את הטוטאלי בעולם הנסיוני שבו הוא נתון, אבל יש לתבונה שלו אינטרס ראשוני עמוק להשיג אותו, אם כמה שמכיל ומקיף את הכל, ואם כמה שהוא סיבה וראשית הכל, ואותם מושגי חשיבה טוטאליים יש להם תפקיד מכוון ביחס להכרה.

טוען יש3: 'אתה חושב שכל מי שלא מאמין כמותך...'. מאין הוכנסה לפתע המילה כל לטעון שלי?
עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 12/06/2015 14:00:16

יש3, כאשר שוגים בטעון מסוים לא צריכה להיות בעיה לחזור ולתקן, ודאי לא במקום של שיחה וברור ענינים. במקרה המדובר לא השתמשתי במילה 'כל', ולכן אין צורך שאמחק אותה ואחזור בי. כתבתי 'רוב המאמינים' .
גם לא התיחסתי ישירות לשאלה אלא הרחבתי אותה לבעיה הכללית: מה קורה כאשר המאמין במוחלט תופס באמונה זו גם חובה לאבד את השונה ממנו, - מקרה שכיח מאד. במקרה כזה נולדת זוועה. זוועה של עמדה, ואם היא מתממשת, זוועה של מעשה.
כאשר אדם מאמין במוחלט כאידאולוגיה, הוא מתיצב בעמדה של עימות עם אלו אשר אינם מקבלים את האידאולוגיה שלו. אכן, עמדות אידאולוגיות חריפות נוטות לעורר עימותים קשים. התבוננות במציאות שלנו מוכיחה היטב את הטיעון.
עודד

נשאלה שאלה על מי שמאמין שרק דרכו אמיתית. אמרת שיש בדרך הזו זוועה גדולה בלי שום סייג.
אח"כ הוספת משפט לגבי רוב המאמינים באידאולוגיות מסוימות.
אני התייחסתי לחלק הראשון של דבריך, באשר למי שמאמין שרק דרכו אמיתית (ונאמר במפורש בשאלה שהוא חשוב שהשאר שוגגים, כך שדי ברור שהוא לא מתכוון להרע להם). בעניין זה לא היה סיג בדבריך, ואני לא מצליח להבין אם עכשיו יש סיג או לא.
אם אני מבין נכון, כעת אתה אומר שהמשפט הראשון בדבריך לא התייחס לשאלה של פותחת האשכול, אלא להמשך דבריך, על דרך סרס את המקרא ופרשהו. אם כך, אז אכן מדובר בחוסר הבנה שלי - אני חוזר בי ומבקש את מחילתך.

לעצם הנושא 

האם ישנה אמונה בדבר כל שהיא שלא גורסת שמי שאינו מאמין בצדקתה טועה ?


(מה יש לעשות איתו להכיל / להשמידו, זה כבר לא עקרוני).


(היש משהו כמו "אמת לשעתה" חוץ מטיעונים זולים של שופטים נכבדים ?)

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 13/06/2015 23:14:59

עודד
הטיעון שלך הוא טיעון בשם הנוחות, אי לקיחת סיכונים, או של אמת?

אפרים כתבת 2 תובנות אבל אינם עונים על שאלתי.

התשובה הישירה לשאלה הראשונה שלך היא :לא.
והסיבה היא פשוטה. כי אם המאמינים חושבים שהאחרים לא טועים גם הם אז מדוע צריך לדבוק באמונה שלי דווקא?רק בגלל שההורים שלי האמינו?

ולגבי השאלה שלך על אמת לשעתה-לא הבנתי למה אתה מתכוון.

וכי חייל בחיל האויר סמוך ובטוח שחילות אחרות אינם שווים? טוב לו בחיל האויר, וטוב למדינה שיש את כל החילות.