חוצניק-כן או לא? ולמה?

בפתח דברי קבלו נא את התנצלותי הכנה מוותיקי וותיקות הפורום באם כבר נשפכו נהרות דיו וירטואליים בנידון וקמח טחון אני טוחנת חלילה. עצלות ועייפות החומר מונעים ממני לחטט בנבכי ארכיון הפורום ולבדוק האם הנושא הנ"ל כבר נשקל באשכולות שונים עוד מימי קדם, מה גם שרצוני בתגובות טריות ועכשויות ככל האפשר. שגיאות מי יבין וכו' עמכם הסליחה והתודה.

ולגוף העניין:
לפני תקופת מה הציע לי ידיד המשפחה בחור חוצניק. אני דוברת אנגלית -כך שהשפה לא מהווה בעיה כרגע (למרות מבטאו הבריטי המהוקצע).
אנחנו "יוצאים" מס' שבועות. הנ"ל יפה תואר להפליא ואדיב וג'נטלמן להחריד. (כן כן, הוא באמת פותח את דלתות המכונית בכניסתי ובצאתי)לארג' ברמות, ומנומס באופן שגובל בבעייתיות לדעתי (אנגלי, בכ"ז). תוסיפו לזה את העובדה שהעלם מחזיק בבעלותו דירה בירושלים (ההרים קנו לו לפני כמה שנים, שיהיה) ותקבלו תמונה עדכנית פחות או יותר.

וכאן מגיע האבל הגדול.

לענ"ד -אני מאד ישראלית (הורים חוצניקים) למעט ביקורים וקרובי משפחה שונים -הריני צברית בכל רמ"ח ושס"ה. לפעמים בפגישות אני מרגישה בתוך סצנה מסרט ישן (בשחור לבן אפילו) אני טיפוס ספונטני(יחסית) שאוהב לצחוק על דברים ואנקדוטות, על פוזות וסיטואציות, באופן כללי -לשמוח עם החיים, כל הזמן. לא רק בשעות מסוימות.

התלבטות העיקרית שלי היא: המנטליות - ברור לי שהיא שונה לחלוטין. כרגע אנחנו מנומסים ומגוהצים,
אוכלים בסכין ומזלג ומשאירים חצי מהקינוח בצלחת, +טיפ ביורו...סתם, בשקלים.
אבל מה יהיה ביום שאחרי?
לא רואה את עצמי בחליפה מחוייטת וצווארון נוקשה, ושעת תה מסורתית...
ובכל זאת -המון דברים חיוביים בעיניי.
ואולי אני מסונוורת?

שמעתי הרבה סיפורים על זוגות שהתפרקו בשל הבדלי מנטליות שצצו במלא עוזם למחרת השבע ברכות.

לא רוצה להיות חלק מהסטטיסטיקה הזו.

מרגיש לי שיש יותר מידי דברים שצריך לגשר עליהם אחרי החתונה, ואולי זירת התמודדות נוספת סתם תחריף את המצב.

עצות בבקשה.

חן חן על ההקשבה. (משו מהנימוס דבק בי גם כנראה)

תודה לכם/ן...
אז זהו, שכנראה הקטע המנטאלי כן דומיננטי יותר ממה שהייתי רוצה להודות...
עם יד על הלב יש לי הרגשה שאני מסונוורת.
מצד שני-נחמד לנו ביחד.

יש לו משו רגוע באופי -פי מליון ממני, וזה כובש אותי, ובו זמנית מהלך עלי אימים, כי רגוע -לפעמים זה נורא משעמם....(כן כן, אני יודעת בע"פ את כל הנאומים על כך שלא צריך לחפש רק אקשן בחיים וכו', ובכ"ז)
ו-כוזרית, אני לא חושבת שנכון לחשוב על הפן של לעבוד בחיים וכו' כדבר שמוביל החלטה, אחרת, עם 3/4 מהבחורים היינו מתחתנות מיד, כי ביחסי עובד מעביד, או קולגה אפשר להסתדר כמעט עם כולם נדמה לי.
אני מתעקשת על כך שצריך להרגיש גם מעבר....

מעבר להבדלי מנטליות, לא נשמע רעיון טוב להמשיך עם מישהו שמשעמם אותך.

זהו, שזה יותר חשש שעלול לשעמם בעתיד.
כי כרגע הכל מעניין ואחר -לא יצאתי עדיין עם אירופאי אמיתי, מייד אין לונדון. 
כך שכרגע הכל מרתק וברמה מסויימת גם מלהיב, 

החשש הוא מהבאות. וחשש כזה אפשרי לגבי כל אחד, לא ככה?

אני מניח שסוג הקשר שיש לכן כרגע הוא פורמאלי וקורקטי, ואת תוהה אם אחרי החתונה הקשר יתפתח למשהו שחלמת עליו. אין בעצם דרך לענות על השאלה הזו, חוץ מלהמשיך לצאת עד שלאט לאט מתחילים להכיר לעומק, ושניכם יכולים להגיע ליחסים יותר פתוחים וחשופים.

מאידך, יהיו הרבה שיאמרו שזה שאת מחכה לקשר מדהים, הוא חלומות באספמיא, ושאת סתם יורה לעצמך ברגל. ואם הבחור יש לו מדות טובות, ואת חושבת שיהיה לך טוב לחיות איתו, אז יהיה טפשי והזוי לעזוב הצעה כזו.

הייתי מנסה להיות כמה שיותר ספונטנית וזורמת,
להשתחרר, לספר בדיחות, אפילו להתווכח קצת בניחוח ישראלי. (לא להוריד נעליים!),
והכל בגישה שאת מעריכה ונהנית בה, כזאת שיוצאת מתוכך.
וכאן לבדוק את התגובות שלו,
ברמות הכי דקות של התגובות, כי בכל אופן- הוא אירופאי.

וכמו שאמר שיגושיח- מידות, כאן מתחיל ושם נגמר.

בהצלחה!
אגב, הסנוור לא מופרך, הוא באמת נשמע ממש לעניין.
אם הייתי בחור, הייתי מאמצת לי כמה מנהגים מכאן, לתשומת לבכם;)

ודאי שצריך גם מעבר. גם אני לא הייתי מתפשרת על זה.

היה נשמע מדברייך שיש גם מעבר.

ולכן חשבתי שכדאי לשקול ברצינות ולא להוריד מיד בגלל המנטליות ולקחת בחשבון גם את ההתנהלות בחיים.
אבל לא לקבל החלטה אם לא בטוחים ואם זו נקודה שמאוד חשובה לך.

 התחלה טובה

אוי לשם שינוי אשכול מוצלח :)
אני נורא ישראלית והייתי בלונדון בערך 20 פעם (ולא אני לא מגזימה)
אנגלית שגורה בפי וכן היא גם אמריקאית ופחות בריטית
אבללל אני דווקא מאוד מאוד מתחברת למנטליות הבריטית
יש משהו נורא יפה ושונה מצטערת להגיד מהישראלי המכוער...
ובמיוחד אם כרגע כיף לך איתו ואת מסונוורת למה לחשוב על מה יהיה אולי בכלל לא יהיה?
הרבה פעמים במיוחד כשאנחנו צעירים וחושבים שכל החיים לפנינו אנחנו חושבים על שאולי יגיע אחד טוב יותר או שמתאים לי יותר...אבל מניסיון אני חושבת שאת צריכה לחשוב האם בנקודה הנוכחית שאת נמצאת בה טוב לך איתו היתרונות עולים על החסרונות? אם ענית על שתי השאלות כן
אני חושבת שאת צריכה להמשיך... בהצלחה :)

במשפחתי יש חלקים אירופאים ואמריקאים.. ועם כולם אני מסתדר מצויין..כי הם משפחה.. אם את והוא משדרים כימיה..האישיות כפתור ופרח.. אז הוא ילמד לחיות עם הישראלי שבך,ואת עם האנגלי שבו, באושר ועושר