רבונו של עולם אם נדבר גלויות, לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות

אגב, נראה שבציבור הכללי
מקובל לאהוב את הגס והדוחה,
זה גם שירה, גם באומנות אולי, גם בדיחות גסות ודוחות, גם בדיבור, גם בסרטי אלימות, וגם בהופעה,
וילכו אחרי ההבל ויהבלו..
את שומעת במנגינה איך שהיצר מדבר,
(איפה הסטייק, נטרוף אותו עכשיו.. מבאס שלא השגתי אותה.. קנאה תאווה כבוד..)
אז אם מנגנים את זה בחן
כמו המוזיקה האמריקאית זה אחלה,
יש כאן יופי עז ויפה על כל היפה בעולם ,

אם איזה מישהו עם קול וסיגנון זר ומשונה
ואפילו כמו אהרן ויונתן רזאל
אני ממש לא מתחבר,
אם כי לפעמים הם מפתיעים בענק..

אז מעניין שאני מסוגל להנות לפעמים מעדי רן,
אז זה גם עניין של טעם..


נשלח מהאנדרואיד שלי