ביאור וביקורת דברי חכמים המקובלים כמוסכמות

בספר "אלפי משנה" כותב רבי מנשה מאילייא:

"ההבדל האמתי, שבין חכמות התורה, לבין חכמות אנושיות, הוא זה שבחכמות אנושיות, שבארתי לעיל, שהיא כוללת חכמה בענינים טבעיים וחכמה בענינים רצוניים, ענינה דרך כלל הוא, היאך לסדר העי"ז, ההנהגה כוללת ומסודרת, כללית ופרטית לצורך חיי שעה, היינו הנהגת זה העולם הכלה. וחכמת התורה, ענינה הוא, מעניין הקשור לקב"ה, שנמשל לנשמה לכלל העולם, ונותנת הנהגה, היאך לעבדו, בכדי להתקרב אליו, שעי"ז יהיה חבור נצחי קיים. ושנזכה עי"ז, איש איש כפי ערכו, לטוב ועונג נצחי, כמו באברי הגוף הפרטי, כל זמן חבורו, עם הנשמה, שהוא השכל אמיתי, ומתנהגים עפ"י סדורה, אזי יגיע הטוב והעונג לכל אבר, כפי חוש הרגשתו... ועוד נוסף ששכל אנושי, לא תוכל להקיף, ליתן סדר כללי, בין חלקי אברים רבים והנהגותיהם, היינו הבעלי רצוניים בכללם, וגם מפני שענינם הוא, כמו שכתבתי לעיל, שמי שמקיף חלקי איזה ענין, אבל מפני שהוא סובר שהוא עניין פרטי בפ"ע, הוא מתנהג בהם, כפי פרטיותו, אבל מי שיודע ענין כלליותיהן, למה הוא נצרך, מסדרה בכדי שתוכל להתחבר, לעניין כלליותה.
למשל, מי שמקיף במוחו עניין עשיית דלתות וחלונות, אבל אינו יודע לאיזה בית הם נצרכים, אף שיוכל לעשותם ע"ל היותר שלמות, לפי פרטיותם, אבל צריך לדעת מדתם לפי ענין הבית הכוללת, שנצרך להם. ומפני זה הסיבה שהזכרתי, נצרך להנהגת כוללת בזה העולם, אף בעניינים מעשיים, היינו ענינים שבין אדם לחברו, שהיא נראה בתחלת העיון שסדור זה העניין תלוי בחכמות אנושיות, אבל מפני שעניני האדם בעוה"ז אינו עניין פרטי בפ"ע, אלא הכל הוא הכנה בכדי שכלל העולם תוכל להתקשר עי"ז לקב"ה, שהוא נשמת העולם, לתועלת קיום נצחי. ע"כ, גם בענינים שבין אדם לחברו נצרך שתסודר ע"י ענין אלקי, שהוא חכמת התורה, לסדרם כפי שנצרך לכלליותם"
  

ביאור:

רבי מנשה מאילייא משווה את כל הבריות בעלות הרצון בעולם הזה לאיברים בגוף אשר הקב"ה נשמתו. לדעתו, חכמות אומות העולם הן חכמות אנושיות העסוקות בקיום אברי הגוף לצורך חיי שעה, ואילו התורה הינה הנהגה כללית המכינה את כלל בעלי הרצון בעולם לעבוד ולהתקרב לקב"ה למען טוב ועונג נצחי לכל פרט כפי ערכו.
לפיכך, גם בענינים בין אדם לחברו, לא די בחכמות אנושיות, כי השכל האנושי לא מסוגל להבין את הדברים בכללותם, דהיינו היאך העולם כולו יוכל להתקשר לקב"ה לתועלת קיום נצחי. רק חכמת התורה, שהיא ענין אלקי, מסדרת את הענינים הפרטיים שבין אדם לחברו כפי שנצרך לכלליותם.

ביקורת:

ההבחנה בין התורה כהנהגה כללית לצורך חיי העולם הבא לעומת חכמות אומות העולם כהנהגה פרטית לצורך חיי השעה הינה אבחנה לא מדויקת. יש חכמות מחכמות אומות העולם העוסקות בתיקון האדם והעולם כהכנה לחיי העולם הבא. אלא מה? או שעוסקות בתיקון הפרט בלבד או שעוסקות בתיקון הכלל באופן חלקי או שדרך התיקון איננה נגישה אלא למעטים או שדרך התיקון מבוססת על ע"ז או שדרך התיקון איננה טובה וישרה. מכל מקום, רק בישראל יראת ה' תחלת חכמה.

באשר לענינים שבין אדם לחברו, הראשונים הבחינו בין מצוות שכליות, שהן מצוות בין אדם לחברו שכל אדם בר-דעת מסוגל לבין מדעתו גם אילמלא לא ניתנה תורה, ומצוות שמעיות, בין אדם למקום, שאי-אפשר להבין בשכל אנושי. רבי מנשה מאילייא חולק בצדק על אבחנה זו, ולדעתו גם מצוות בין אדם לחברו עניינם אלקי ולפיכך לפעמים טעמם איננו מובן להגיון האנושי. וזה מקור חילוקי הדעות בין ת"ח ובעלי בתים. לדעת רבי מנשה מאילייא, הדרך הישרה נמצאת באמצעות השתדלות הדיינים לתרץ את הקושיות של בעלי הבתים. לענ"ד, כאן נדרש לדייק שדרך ארץ קדמה לתורה, ולפיכך דיינים יהיו מסוגלים לתרץ באמת את קושיות בעלי הבתים ולהכריע מהי הדרך הישרה רק בתנאי שמכירים את המציאות האנושית של אנשי דורם.

יש גם ביסוס לכל הקביעות?
(השאלה נכונה כנראה גם להמשך האשכול שעדיין לא נכתב)

זו שאלה קנטרנית ולא שאלה המתייחסת לתוכן הדברים. המשך האשכול ייכתב בהתאם לשאלות ולהערות של חברי הפורום.

תוקן על ידי מם80 ב- 17/06/2015 19:37:17

מתוך ביאור הגר"א למשלי כב יב:

"כי הדיין צריך לשני דברים: אחד, שיהיה בקי בתורה לידע הדין לאשורו. והשני, שיהיה בקי ביישובו של עולם ולהבין בחכמה דברי העדים ובעלי דינין אם כנים דבריהם ואין בפיהם עוולה, כי אם יהיה בקי בתורה ולא בענייני הבריות - אם יטענו שקר ידונם לפי דבריהם ולא יבין רמאותם ויהיה הדין אמת, לפי דבריהם, אך אינו לאמיתה של תורה ..."

זו אכן שאלה קנטרנית, אבל יש לה סיבה ומהות.
אתה נוהג לכתוב כאן הודעות כתורה מסיני, כאילו כל מה שאתה אומר צריך לקבל בלי ח"ו להרהר אחריו.
אם אתה רוצה שבאמת יקבלו את דבריך או שלפחות ידונו בהם (מה שבד"כ לא קורה באשכולות שלך מהסוג הזה). אתה צריך לכתוב דברים מנומקים ולא סתם לכתוב את דעותיך כאילו הן האמת (וזה לא משנה שאכן הן האמת כי אתה מנסה לדבר פה עם אנשים אחרים ולא עם עצמך; אם אתה מנסה רק לדבר עם עצמך, אז אכן כל דבריי בטלים).
כאן למשל קבעת "או שעוסקות בתיקון הפרט בלבד או שעוסקות בתיקון הכלל באופן חלקי או שדרך התיקון איננה נגישה אלא למעטים או שדרך התיקון מבוססת על ע"ז או שדרך התיקון איננה טובה וישרה. מכל מקום, רק בישראל יראת ה' תחלת חכמה", אך מדוע עלינו לקבל זאת? רק כי אתה אמרת? תן מקורות, ראיות, הוכחות וכו'.

אליקים,

אם בעלי-בית ישרים ואומרים אמת לפי שכל אנושי, בכל זאת אפשר שלאחרי עיון תורני דעת תורה איננה כדעתם,
אולם עליה להתחשב במציאות האנושית. לדוגמא, שניים אוחזים בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה. לפי הגיון תורני, שני אנשים יכולים להשתמש בטלית אחת, אז למה להטריח את בית הדין במחלוקת ביניהם? אלא שהמציאות האנושית הינה שאנשים זקוקים לרכוש. לפי ההגיון האנושי אפשר היה לדוגמא לחקור ולהעניק את הטלית לזה שמצאה ואחז בשוליה ראשון, שהרי כמעט בלתי אפשרי ששני אנשים יאחזו בטלית בו-זמנית. אלא שדין התורה הוא לעשות פשרה ביניהם.

יש,

שאלת שאלה טובה. אומר המדרש: אם יאמר לך אדם יש חכמה בגויים תאמין, יש תורה בגויים אל תאמין.
ודאי שכל מי שמכיר, ולו במקצת, את חכמות אומות העולם היותר נעלות, כגון חכמות המזרח, איננו יכול שלא לתמוה על דברי המדרש. אלא שלענ"ד המדרש מתכוון לתורה המסוגלת לתקן באמת ובתמים את העולם כולו להתהלכות בדרכי ה'. הנה נכונות התורה מבחינה שכזאת כמעט בלתי-אפשרית לבירור שכלי, שהרי שכלו של כל אדם איננו אלא חלק מהכלל וממילא יש גבולות לבינתו, ולפיכך המדרש משתמש במלה להאמין.

דברים מפי הראי"ה קוק שסיפר לאמן יהודי:

"כשגרתי בלונדון הייתי מבקר בגלריה הלאומית... לדעתי רמברנדט היה צדיק... התמונות של רמברנדט הזכירו לי את מאמר חז"ל על בריאת האור… מידי פעם בפעם ישנם אנשים גדולים שד' מברך אותם בראיית אור הגנוז. אני סבור שאחד מהם היה רמברנדט, והאור שבתמונות שלו הוא הוא האור שברא ד' בימי בראשית..."

מאמר על דברי הראי"ה הנ"ל מאת הרב נריה גוטל:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/15048

אלא שהתמונות של רמברנדט הן חכמה ולא תורה, שאם התמונות של רמברנדט היו תורה אז היו לנו הרבה רמברנדטים בעולם, אולם המציאות היא שרמברנדט הוא תופעה ייחודית באמנות, ממש כמו שבאך הינו תופעה ייחודית במוסיקה.

תוקן על ידי מם80 ב- 17/06/2015 22:28:21

כתב הראי"ה קוק:

"כל לימוד, כל התעלות רוחנית, צריכים להיות בנויים על היסוד של ההרגשה הטבעית, וההשכלה הטבעית. וההשכלה הטבעית עצמה עם כל ההרגשות הטבעיות, במדה הטובה של מעמדן, מוכרחות להיות בראשיתן השתלות על יסוד קודש הקדשים, שהוא נושא בתוכו את הנושא של הקודש והנושא של החול, את החומר ואת הצורה, בצורה עליונה אידאלית, באחדות מעולה"

תוקן על ידי מם80 ב- 17/06/2015 23:58:33

ביאור:

הראי"ה קוק מזהה את החול עם הרגשה טבעית והשכלה טבעית, ולפיכך קודש הינו מה שמעל לטבע. לכאורה קדש וחול אלה דברים נבדלים או אפילו סותרים זה את זה. אלא שלדעת הראי"ה קוק הקודש השמימי מתברך לפי הערך של היסוד התחתי של החול שהוא מתיחס אליו בטהרתו. באותה מידה הרגשות ומחשבות טבעיות מביאות ללימוד והתעלות אמתיים רק אם שתולים בקדש הקדשים, מקום בו קודש וחול נמצאים בצורה עליונה אידאלית ובאחדות מעולה.
 

תוקן על ידי מם80 ב- 18/06/2015 00:39:45

ביקורת:

לדעת חכמי ישראל הסוברים שקדש וחול הינם דברים נבדלים במהותם, דברי הראי"ה קוק שגויים, כי רוחניות וגשמיות אלה דברים הפוכים זה מזה. לדעת הראי"ה קוק, ממקום של המחשבה העליונה הנעלה ממושגים של קדש וחול, זה האור שנברא ונגנז ביום הראשון לבריאת העולם, אין פירוד בין החכמה העליונה (התורה) לבין החכמה התחתונה (האנושית), והן ההשכלה הזורמת ממעל (נבואה) לתחת להחיות שוכני עפר, והן ההשכלה הזורמת מתחת (רגשות והגיונות אנושיים) למעל להעלות שפלים למרום, נדרשות.

האם הזיהוי בין חול להרגשה והשכלה טבעיים נכון, או שמא איננו אלא תולדה של יחס חכמי ישראל בבית שני לתרבותה של יוון? מה זה חול? מה זה קודש? מה זה חול וקודש לפי התורה? מה זה קודש וחול לפי החכמות האנושיות?

אשמח לשמוע את דעותיכם, אם תורניות אם שכלתניות-אנושיות אם הרגשיות-טבעיות אם הרגשיות-לא-טבעיות, מה זה חול ומה זה קודש.



 

תוקן על ידי מם80 ב- 18/06/2015 00:35:10

הערה בעניין השכלה והרגשות טבעיים:

כל מה שאדם מורגל בו עד שהוא רגיל אצלו נקרא טבעי. מה שנראה בלתי-אפשרי עפ"י הגיונו הטבעי, כלומר על-פי הגדרים הטבעיים של מחשבותיו ורגשותיו, נקרא מלאכותי או על-טבעי. אם המלאכותי או העל-טבעי נעשה להרגל, אזי הוא הופך לטבעי. לדוגמא, עבור אדם שאינו יודע לשחות ואינו יודע שבני אדם מוסגלים לשחות, לשחות זה עניין לדגים ולא לבני אדם. אולם לאחר שלמד לשחות והוא מורגל בזה, השחיה נעשית לו טבעית. עבור אדם שמעולם לא שמע מוסיקה נגינה על כלי-נגינה הינה נס. אולם לאחר שלמד לנגן והוא מורגל בזה, הנגינה נעשית לו טבעית. עבור אדם שמעולם לא למד תורה ללמוד דף גמרא זה אתגר עצום, אולם לאחר שלמד תורה והוא מורגל בזה, תלמוד תורה נעשה לו טבעי. והנה יש ילדים המסוגלים לשחות מבלי שלמדו לשחות, או לנגן מבלי שלימדום נגינה, או ללמוד מסכתות שלמות של גמרא בלי מורה. משמע שהטבע האנושי איננו אחיד, והחלוקה הפילוסופית הגסה בין טבעי למלאכותי או לעל-טבעי המתייחסת בזלזול לטבעי, יש בה לא מעט מהמלאכותיות, כי הטבע המתוקן מצוי דווקא אצל אותם ילדי פלא ולא אצל רוב הילדים. מהסיבה הזו היו גדולי תורה שהתנגדו לתנועת המוסר, כי מוסר זה דבר מלאכותי ותלמוד תורה טבעי למי שטבעו מתוקן, ועל-כן כפי שמוסר יכול להועיל למי שטבעו איננו מתוקן, כן הוא יכול להזיק למי שטבעו מתוקן. 

כתב רבי אברהם אבן עזרא:

"ההוגה תמיד בתורת ה', אם יש לו לב היא תורהו ותשכיל נפשו יותר מאשר למדוהו והשכילוהו מלמדיו, וזהו: "מכל מלמדי השכלתי". ומה נכבדו דברי הקדמונים שאמרו: חייבים הכל לשמור כל המצוות והתקונים שתקנו האבות, ולא יבקש טעם למה צוונו אלה המצוות. ואמת דיברו, כי יש מצוות רבות נפלאות ונעלמות. והנה אם לא ישמרם עד שידע טעמם ישאר בלי תורה, ויהיה נמשל לנער שלא ירצה לאכול לחם עד שידע איך נזרע בתחלה ונחרש ונקצר ונברר ונטחן וננפה ונלוש ונאפה. והנה אם יעשה כן ימות ברעב. רק הנכון שיאכל תמיד, וכאשר יגדל ישאל מעט מעט, עד שיבין שאלותיו. וככה המשכיל יוכל לדעת טעמים רבים בתורה שהם מבוארים בתורה באר היטב, ויש מהם מבוארים לאדם אחד מאלף. ומשה אדונינו אמר על כל המצוות: "ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", ואם אין להם טעמים שנוכל לדעת טיבם, איך יאמרו העמים שהם 'חקים צדיקים', ואנחנו, השומרים אותם ,'חכמים'?

תוקן על ידי מם80 ב- 18/06/2015 18:58:56