שנים ביקשו ממנו להצטרף אלינו, לגלות לנו מיהו, לרענן את הזהות.
דורות על דורות דיברו עליו, אגדה שאף אחד לא פגש. סוד בלתי נגלה שעבר בדורות, מאב לבן, מבן לסב של נכד. דייקו את הזהות שלו, חלקו עליה ומתוך מחלוקת הגיעו לעוד דיוק. מחנכים ומחנכות העבירו מספר אינסופי של מסרים ושיעורים עליו. תיארו את המציאות לאחר שיבוא. מי יראה איך ומה יקרה. דעות נגרסו, ספרים נכתבו, וויכוחים התעוררו ונדמו ועלו שוב. ואצל כולם, ללא יוצא מן הכלל, פעם דופק נוסף בכל רגע מאז שהם זוכרים את עצמם.
דופק של ציפיה. לדבר-הלא-ברור-הזה-שיקרה כבר. פעימה, ועוד אחת. ותזכורת תלת יומית לדבר-הלא-ברור-הזה, שיקרה בסוף כנראה. פעימה. כן, מן הסתם- יקרה.
ויום אחד בהיר ובנאלי, הוא פשוט הופיע. נכנס בשערי העיר, חיפש מישו שמחפש אותו. שחיכה לו וישמח לראות שהנה, אלפי שנים ודורות שלמים של המתנה נואשת מסתיימים כאן ועכשיו. והנה הנה זה בא.
תחנות אוטובוס מלאות באנשים. טרמפיאדה עמוסת בחורי ישיבות או לחילופין - נערים בכיפות סרוגות. בנייני משרדים, גורדי שחקים, אנשים עסוקים-רצים-ממהרים-עובדים-מתקתקים-עניינים.
ושקט ברחוב. דממה של סיאסטה עמוקה. משיח לא מאמין.
מאות אנשים, אוזניים עסוקות באוזניות, עיניים עסוקות בקריאה לא פוסקת, ידיים עסוקות בלעדכן מסכים דיגיטליים. אף אדם לא מתנגש בעיניי זה שמולו, ולא נשמעות בשומקום שיחות שלום.. כולם צובטים מסכים, מחליקים עדכונים, עסוקים בעצמם עד קצה גבול היכולת. הכל טס, רץ, מספרים מתחלפים, מסכים משתלטים, פרסומות עפות וחוזרות, שלטים ענקיים על עוד רכב-חדש-מעודכן-דגם-מגניב-ממש, ועוד מודעת השמצה לראש הממשלה הבא. הכל נוצץ, מבריק, מסמא עיניים. משיח מסתנוור. הלוו? מישו חי פה, יש עם מי לדבר?
משו פה לא הגיוני. דיברו עליו, חיכו לו. משיח מחליט לעשות מעשה.
הוא ניגש לטרמפיאדה, בוחר את האדם הכי נוח שמן הסתם עוד לא שכח שהוא פעם חיכה לו - בחור ישיבה מחמד, לבוש פינגווין אומר כבוד - חולצה לבנה, מגבעת שחורה, מזוודה שאמאל'ה ארגנה לו מהבית כדי שילמד בנוחות בישיבה, ו- פריט שמשיח מבין שהוא כנראה הכרחי לקיום כאן בעולם: אייפון מאיר עיניים וממית לב, דור 6 עדכני וחתיך.
משיח נוקש לו על האייפון מאחור. "הי, כאן משיח. שמעת עליי מתישהוא, משהו, איכשהוא"? והבחור שולף בלי לחשוב פעם או פעמיים, בלי להקשיב, כי הוא בכלל לא פה - "אין לי כסף עכשיו, מצטער". אמין 100 אחוז, מגחך משיח. בעיקר הצער.
משיח מנסה שוב, אצל עוד ישיבע בוחער דומה, והתשובה זהה.
משיח מתייאש.
איזה מן עולם חיכה לו, דור שכולו חייב.
מי רואה, מי שומע, מי חושב כאן בעולם. אפשר למצוא כאן מישו לפליטה, שעוד יש לו ראש על הכתפיים? אחד, מה ביקשנו.
אכפת למישו שהגעתי? שהחיים כמו שהם כרגע כבר לא שווים את עצמם?..
וכנראה שלא אכפת. המסר היחיד שאי פעם הוטבע בעולם והופנם במאות האחוזים ע"י כל מאן דהו בכל מקום, הוא ש"משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן"..
שישלח וואטסאפ כשהוא מחליט לבוא, אמר לי פעם מישהו. הוא היה רציני. כי אין עם מי לדבר.
אנשים!! התחרפנו. העולם הזה מוביל את עצמו לאבדון. אנשים דבוקים לעצמם, איך אנשים יתאהבו כאן? איך יתקיימו כאן חיי נישואים, איך ידאג בעל לאשתו כגופו, איך תחנך אמא את הבן, איפה האהבה והריכוז במה שלמד היום בגן. איפה העניין, איפה שעת איכות, איפה שעת ניתוק וריכוז בבית שבנית.
נאדה. גורנישט. כלום. וואלו. כל אדם שניצב מולך, מלא בעצמו מהיסוד עד בחילה. מלא בעצמו ובמה שיש לו להשמיע, להגיד, לכתוב, לעדכן, לספר, לשתף.. לצייץ-לפסבק-לווצפ-לסמס..
אפוקליפסה מתרחשת לנו מול העיניים. אנשים של אפליקציות. אנשים של אייקונים. חסכנים במילים, הפכנו לשפת הסימנים. העולם הולך לתהום, ואנחנו מבסוטים, צועדים באדיקות, במרץ בלתי נלאה. לא לפספס חידוש, עדכון, מסר חדש. שכחנו לחפש חיים, שכחנו שנועדנו לחיות. שנועדנו לתקשר, להגיב, באופן כללי - סתם להיות.
-
אוקיי. זה קטע שנכתב לפני כמה חודשים, מתוך כעס גדול.
הייתי אחרי שיחה עם ידיד קרוב, שמחקירה שלי, לא התחתן בגלל סיבה אחת: הוא היה מרוכז מידיי בעצמו. מלא בעצמו מהיסוד עד הטפחות. הרבה בזכות אותה תקשורת מוכשרת שכבר הצליחה לנתק מחיי כמה אנשים ששכחו איך עושים את זה. איך מתחזקים קשרים גם בלי איזה מדיום וירטואלי באמצע.
על תקשורת, מדיה, ואינסוף טעויות בדרך שגורמות לנו לא לרצות, במודע או שלא, להתחתן.
דעתכם?
נשלח ב-10/7/2015 00:09
אני לא רואה קשר כל כך בין מדיה לבין האי רצון להתחתן.
אדרבה, יש אתרי הכרויות ברשת.
אני רואה קשר בין הומור שחור בנוגע לנישואים שמחדיר לילדים פחד להתחתן, שכחנו לגלות לילדים שלנו שזה בריא וכיף לחיות בזוגיות !
בזמן המערות לפני עידן התקשורת, גברים היו פשוט רואים מישהו ולוקחים אותה. בדורות יותר מקדמים, היו קונים אותה מאביה. אני לא חושב שיהיה הרבה תועלת לחזור לימים אלו.
נשלח ב-10/7/2015 08:50
ליטאי613 כתב:
בזמן המערות לפני עידן התקשורת, גברים היו פשוט רואים מישהו ולוקחים אותה. בדורות יותר מקדמים, היו קונים אותה מאביה. אני לא חושב שיהיה הרבה תועלת לחזור לימים אלו.
אתה חוזר על הרעיון הזה פעם שניה בפורום, וחבל, כי הוא דבילי. בעיקר כי לא לזה התכוונתי מ ן ה ס ת ם. מי שמבין לא נכון שלא יגיב.
נשלח ב-10/7/2015 10:14
קודם כל,אהבתי את הכתיבה!היא מושחזת טוב..לגבי המדיה שגורמת לנו במודע או שלא במודע לא לרצות להתחתן-זה כי היא גרמה לאנשים להתחתן עם האייפון שלהם..אז מי צריך בנזוג? ;)אבל ברצינות,אני חושבת שזה קשור אולי לאלה שאוהבים להחליף בני זוג כל יומיים וחצי.כי המדי הזה הכלי היחיד כמעט היום שגורם להכיר אנשים..אבל מסכימה איתך לגמרי עם כל מה שאמרת לגבי הנתק שהיא יוצרת בין אנשים..היום אין לך עם מי לדבר..כולם תקועים עם הראש בתוך המכשיר המעצבן הזה..אנשים שכחו איך להחמיא באמת,איך לפתח שיחה מעניינת..נהיו פחות סבלניים ויותר אפאטיים כלפי הרגשות של השני..וחבל.אם זה הדור של היום-מה יהיה בעוד עשר שנים?הילדים שלנו יהיו רובוטים?
נשלח ב-10/7/2015 10:55
איך אהוד בנאי שר בשירו האלמותי על מאיר אריאל זה עולם אלקטרוני קצת קשה לדבר אכן אבדנו את התכונה האנושית הנקראת תקשורת.. תקשורת בין בני זוג בין הורים לילדהם ובכלל רמת השיח נפלה והתרדדה לשורה בוואטצפ ציוץ בטוויטר או ליק בפיסבוק.. וגדל כאן דור עם חסך חסך באדם שלו התרופה..אין לנו שיור אלא התורה הזאת..זאת תורת האדם..
נשלח ב-10/7/2015 16:15
בגדול, יש את השיטה של רבותינו, להתנתק מההבלים האלה, ההפסד הוא גדול מהשכר.
ואפשר שכל אחד יתנתק כמה שאפשר מכל מדיה מיותרת ; רדיו, חדשות, עידכוני חדשות, פונקציות מיותרות, ולחיות את החיים כמו שהם. ולהשקיע בדברים חשובים באמת.
זה לא תמיד כל כך פשוט, ולכן יש תכנים שפשוט כדאי להתנתק מהם לגמרי, יש אומרים שאפשר לחיות בלי פייסבוק למשל..
רציף - ויש אומרים שאפשר לחיות ולהתקיים באופן פורמלי, ממשי ואפילו קביל לגמרי גם ללא סמארטפון. למה לזה קשה לך להסכים?
אביה - מסכימה איתך לגבי ההשלכות שציינת, ולא מסכימה לגבי הדור הבא. תסתכלי עלינו, מה נהיה ממנו. הילדים שלך עומדים ללמוד גם ממך. אנחנו עומדים להיות מודל לחיקוי. מה שנבחר, הם יקחו את לעצמם, רק יותר רחוק. קחו בחשבון.
טום - הגדרה מעולה: לכולנו יש חסך באדם שבנו. סמארטפון לא טורח למלא את זה. הוא כן טורח לסייע לנו בכל דרך שהיא להדחיק את המחשבה אודות זה.
נשלח ב-12/7/2015 00:16
Friction כתבה:
רציף - ויש אומרים שאפשר לחיות ולהתקיים באופן פורמלי, ממשי ואפילו קביל לגמרי גם ללא סמארטפון. למה לזה קשה לך להסכים?
אביה - מסכימה איתך לגבי ההשלכות שציינת, ולא מסכימה לגבי הדור הבא. תסתכלי עלינו, מה נהיה ממנו. הילדים שלך עומדים ללמוד גם ממך. אנחנו עומדים להיות מודל לחיקוי. מה שנבחר, הם יקחו את לעצמם, רק יותר רחוק. קחו בחשבון.
טום - הגדרה מעולה: לכולנו יש חסך באדם שבנו. סמארטפון לא טורח למלא את זה. הוא כן טורח לסייע לנו בכל דרך שהיא להדחיק את המחשבה אודות זה.
קשה יותר להתנתק מהסמארטפון לגמרי.
לי זה ממלא צורך חברתי, ועוד הרבה אפשרויות, להתכתב בכל תחומי החיים, לרכוש חכמה, להקשיב לרדיו וכו' אני אפילו מנסה למצוא שידוך דרך הסמארטפון.
נראה שהפיתרון, זה לא לאסור את הנט לגמרי, אלא להכשיר אותו.
אוקיי. חזרתי מילה-מילה על כל הדברים שאמרתי. לא מצאתי שום דיבור לגבי כשרות הנט, התקשורת או המדיה. כי לא דיברתי על נזק רוחני או משו כזה ב כ ל ל. דיברתי על נזק תפיסתי נטו. ולכן התשובה לכך ודאי לא נוגעת בשום צורה להכשרת המדיה. שזו ודאי מגמה מבורכת בלי קשר.
נשלח ב-12/7/2015 01:40
friction היטבת להגדיר דור מכאני נטול רגשות תקשורת זה מילה תעשיתית ונטולת כל משמעות אמיתית. עדיין, א"א בלי הטכנולוגיה, ואף אחד מאיתנו לא רוצה לחזור אחורה. אבל אין ספק שהדברים הגיעו לקיצוניות מפחידה. ורציף, תתפלא לשמוע שאנשים נאורים אכולי קידמה מתחילים להתנתק מהנט,מהטלויזה, לא לחינם יש עכשיו ז'אנר שלם של אנשים מתקדמים שפשוט חוזרים לחיות כמו לפני מאות בשנים, כל העולם הזה משוע לחזור אחורה, אנשים עושים יוגה, וויפאסנה,מטיילם עצמם לדעת נמנעים מלהשתמש בטיטולים, מגדלים ילדים בחוות אורגניות למה? כי הפייס עשה להם טוב? כי האינסטגרם קידם אותם לאיפה שהוא? במקום שהפייס ישרת אותנו למטרות מסחריות ושיווקיות אנחנ ו עבדים שלו, במקום שהאינטרנט יהווה עבורנו כלי רב עוצמה לידע, דעת ושיתוף אנחנו מכורים לו.. חשוב לדעת שאנחנו בקצה... ולחזור לאיזון כמה שיותר מהר.. כל אחד והגבול האינדודאולי שלו...
נשלח ב-12/7/2015 04:53
רוח פיוטית נחה עלי ואסכם במשפט של לפידות..סולן להקת "בשמחות" והזקנים שאמרו כבר פעם,שזה הכל ממודרניה,אולי בכל זאת צדקו הפעם,בא ותסתכל אחורה לא זה לא נורא..
נשלח ב-12/7/2015 10:17
Friction כתב:
אוקיי. חזרתי מילה-מילה על כל הדברים שאמרתי. לא מצאתי שום דיבור לגבי כשרות הנט, התקשורת או המדיה. כי לא דיברתי על נזק רוחני או משו כזה ב כ ל ל. דיברתי על נזק תפיסתי נטו. ולכן התשובה לכך ודאי לא נוגעת בשום צורה להכשרת המדיה. שזו ודאי מגמה מבורכת בלי קשר.
להכשיר את המדיה זו מגמה מבורכת אולי,אך בלתי אפשרית.הטינופת לא שואלת אם להכנס או לא.היא פשוט נכנסת
נשלח ב-12/7/2015 10:31
אוי אוי אוי. מה עשו מהדברים שלי.. הרס וחורבן. טוב, בואו נתחיל בתיקון ראוי / חשוב / חיוני / קריטי: אין לי שום, אבל שום כוונה לחזור לימי הביניים - לגרסת רציף, ימי המערות - גרסת ליטאי, לימי הזקנים - גרסת טום, או לחוות אורגניות - גרסת תמר. אם חשבתם לרגע שאני מבקשת ניתוק מוחלט וחזרה לחיים של ציד צבאים ואכילת בשר נא, או בקיצור - לחזור להיות אנשי היער הפרימטיביים, שבטי האמזונס הפראיים - אז, ובכן - לא. ממש ממש לא. מעניין לגלות שיש כאלו שדעתם קיצונית משלי (תמר??) כי בעיניי זו קצת הסחפות.
לא נראה לי שלמשיח עצמו גם יהיה אינטרס להשמיד כל המצאה אלקטרונית שהומצאה אי פעם כל עוד יש בה תועלת. בסה"כ ציינתי, שימו לב לעצמכם, לחיים שבכם. שלא יבוא יום ותלוו אותם לקברם בעצמכם, ותחזרו גם להניח רקפות פעם בתקופה. כי אני מכירה כאלה שעשו זאת. שהחמיצו הכל. וכמה זה עצוב.
בנוגע לסמארטפון ספציפית, עוד לפני שמדברים על כל מדיה אחרת - תראו, מתקיימים פה אנשים בלי זה, כן? ממש מתקיימים, אפילו שזה לא להאמין. ואני מניחה שיבוא יום שכולנו נאלץ, ברצונינו המובחר או בלעדיו - לחיות רק עם הדבר ההו-כמה-תועלתי ("איך, איך חיינו בלעדיו קודם? וואו, ממש ימי הביניים. מזל שלכבס כבסנו בלי בורית בנהר." - חבר'ה, נסחפתם!) הזה. ועד אז, אני בוחרת לשמור על שפיות חיי כל עוד אני יכולה. ולא רק בגלל ההשלכות המיידיות. אלא בעיקר בגלל שזו תקופת מנע. ככל שעכשיו אני אראה יותר אנשים מאבדים את עצמם, ואשמור על עצמי שלא לאכול מתבואת השגעון - בעתיד, כשלא תהיה תבואה אחרת, אזכור בדיוק לאיפה אני חותרת.
ואני לא, לא, לא!! - חותרת לחיות כמו מוגלי עם נמרים. לא. סבבה?
נשלח ב-12/7/2015 10:34
tamar8 כתב:
friction היטבת להגדיר דור מכאני נטול רגשות תקשורת זה מילה תעשיתית ונטולת כל משמעות אמיתית. עדיין, א"א בלי הטכנולוגיה, ואף אחד מאיתנו לא רוצה לחזור אחורה. אבל אין ספק שהדברים הגיעו לקיצוניות מפחידה. ורציף, תתפלא לשמוע שאנשים נאורים אכולי קידמה מתחילים להתנתק מהנט,מהטלויזה, לא לחינם יש עכשיו ז'אנר שלם של אנשים מתקדמים שפשוט חוזרים לחיות כמו לפני מאות בשנים, כל העולם הזה משוע לחזור אחורה, אנשים עושים יוגה, וויפאסנה,מטיילם עצמם לדעת נמנעים מלהשתמש בטיטולים, מגדלים ילדים בחוות אורגניות למה? כי הפייס עשה להם טוב? כי האינסטגרם קידם אותם לאיפה שהוא? במקום שהפייס ישרת אותנו למטרות מסחריות ושיווקיות אנחנ ו עבדים שלו, במקום שהאינטרנט יהווה עבורנו כלי רב עוצמה לידע, דעת ושיתוף אנחנו מכורים לו.. חשוב לדעת שאנחנו בקצה... ולחזור לאיזון כמה שיותר מהר.. כל אחד והגבול האינדודאולי שלו...
מה שכן, ואת כל כך כל כך צודקת בתיאור שלך - ככל שהעולם הולך מהר יותר לאבדון, יהיו יותר ויותר אנשים שיחזרו באותה קיצוניות - אחורה. בעברית קוראים לזה לשמור מרחק. ככל שהשביל תלול יותר, מדרדר יותר, בוחרים להיות למעלה יותר. בקצה יותר. פחות קרובים לסיכון האל-חזור, לקריסה, לתהום.
נשלח ב-12/7/2015 10:35
אביה12 כתב:
להכשיר את המדיה זו מגמה מבורכת אולי,אך בלתי אפשרית.הטינופת לא שואלת אם להכנס או לא.היא פשוט נכנסת
בימינו, ימי הקידמה הנאורים שהצליחו להפיק את המכשירים הנ"ל - גם זה אפשרי.
