ספר החזיונות

יש ואריאל

כמדומה שהנביאים אכן פעלו בתקופה שהייתה לזה לגיטימציה ציבורית; במסכת מגילה דף י"ד עמוד א' מובאת ברייתא האומרת שהיו נביאים 'כפליים כיוצאי מצריים' (הכוונה כמובן - שהיו המון), עובדיהו החביא מאה נביאים במערה כ'שארית הפליטה' לאחר שאיזבל הכריתה את הנביאים (מלכים א, י"ח).

בכל מקרה, חשוב לשים לב שזה לא אומר מאום על סמכות יתר מרח"ו אלא על מדד של יומרנות אפשרית.

ראוי לציין נקודה מעניינת. תקופת הנביאים לא רק הסתיימה בשלב מסוים, אלא גם התחילה (כתופעה רחבה) רק בתקופת שמואל, הנחשב לסוג של אב לנביאים. (חוץ מתקופת משה ויהושע כמובן). קודם לכן היו נביאים בודדים, אבל לא מגמה של דור.

(ללא קשר [ויש שיאמרו שיש קשר]: תופעת ה'מופתים' - הופיעה ביהדות רק במאות השנים האחרונות, חוץ מתקופות קדומות. הראשונים, משום מה, לא היו בקיאים בנוסחה...)

אני לא נכנע.
הנושא לפנינו הוא כזה: אם אנו מאמינים בנביא, כל אחד מהדברים דלעיל לא יהיה באמת בעייתי כי נאמר שבסוד צדיקים מי יעמוד ובהדי כבשי דרחמנא למה לך.
אם אנו לא מאמינים בנביא, אז עצם טענתו שהוא רואה חזיונות תגרום לגיחוך, אבל כאן יש דרגות בוז. נביא שילקה בכל אחת משלוש הבעיות שהבאתי למעלה יזכה לבוז רב כמשוגע / שקרן. נביא שיהיה נקי מכל הנ"ל יזכה לבוז על עצם טענתו לנבואה אבל לא יותר. נוסטרדמוס ואולי גם שליחי ישו הם דוגמה טובה לזה.
אפילו לא נאמין בדניאל, הוא לא לוקה באף אחת מהבעיות. אין לו תיאורים צבעוניים ומוזרים של הזיות אופיום, הוא לא משתמש בנבואות כדי לנגח אויבים שלא הולך לו איתם באמצעים פיסיים ולא מרגיש בשמים.
נביאים כמו יחזקאל הם יותר בבעיה, אם לא נאמין בהם, ועדיין, אותו ת"ח יגיע למסקנה שהיה מדובר בפעיל מוסרי ודתי, תיאולוג ות"ח שגם לקה בהזיות קלות על גלגלים עם ארבע פנים. לעומת זאת, אם הוא יקרא ספר החזיונות הוא יגיע למסקנה שהכותב הוא פנטזיונר מזרח תיכוני אומלל. ולהזכירך, לי גרם ספר החזיונות 'שאלות באמונה' ולא ספר יחזקאל.
אשר למגלומנית הנביאים, המציאות היא שהאליטה העריצה אותם ופחדה מהם, גם אם התקשתה לקבל את דבריהם. צדקיהו קורא לירמיהו להתיעץ איתו, מלך ישראל מבקש נבואה מאלישע, הם לא היו מתיעצים עם איכר חולה רוח.

חברים למה נעצרתם משה רבינו אביהם של כל הנביאים השתמש במופתים כדי לנצח את מתנגדיו  שרפם באש הקטרת ומשלא הספיק הבליעם באדמה ומשלא הספיק המיתם במגפה ולא הספיק עדשהצמיח שקדים במטה. 

וזו רק דוגמה אחת 

אי אפשר גם להאמין וגם להיות רציונאלי  (הרמב"ם ניסה).

רח"ו סבור גם שכל המקומות שיש מובאות מאוחרות בזוהר, נכתבו כחזיון עתידי.

הדבר מפליא מאוד כמובן. בכל התנ"ך, אין (או כמעט שאין) נבואות בסגנון החוזה מילים ושמות של אנשים עתידיים.
(יש את הנושא של רשימת המלכים בבראשית ל"ו - ל"א, ויש מקומות בודדים נוספים, אבל כל אלו נתונים לפרשנות כידוע).

כנזכר לעיל, אין הנושא סמכות (האם יש נבואה מכל סוג שהיא), אלא מוזרות ויומרנות.

יש 'הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו' ועוד כמה כאלה. יש נבואות מפורטות מאד בדניאל (אבל הלשון כל כך עמומה שאי אפשר להבין מהן כלום) ביחזקאל, בזכריה. אבל בשום מקום לא מובא קטע עתידי כאלו התרחש בעבר.

_________________

לו יצווה איש לכל בני אדם כי יבחרו להם מבין כל המנהגים את הטובים ביותר - היה כל אחד, אחרי בדיקה מדוקדקת, בוחר את מנהגי אבותיו (הרודוטוס, ג, 38)

כמדומני 
אין להאשים את רח"ו על אמונתו בדבר שהיה מקובל אז (בספרד וגוליה) על (רוב) הציבור.



בזוהר יש גם "נפילה" שכתב על האלף החמישי כולו בלשון עבר (עוד לא תיקנוהו).

אפשר לפרש כך אבל הפשט הפשוט אינו כך.
במקרה הזה החתימה מבטאת את מגבלותי ומגבלות כולנו. אין מה לעשות עם זה (כי אין דרך להוכיח שזה לא נכון וכו' וכו' וכבר נידונו אשכולות רבים על זה) אבל טוב לדעת את זה.
מה שמעניין הוא שהרודוטוס מוכיח מכאן שמי שלא מצדיק את מנהגי אבותיו (במקרה זה, כנבוזי מלך פרס) הוא מטורף.

_________________

לו יצווה איש לכל בני אדם כי יבחרו להם מבין כל המנהגים את הטובים ביותר - היה כל אחד, אחרי בדיקה מדוקדקת, בוחר את מנהגי אבותיו (הרודוטוס, ג, 38)

אני סבור שיש כאן שני נושאים, ושזו לא חלוקה מלאכותית או כפויה.

הרח"ו מתאר חלומות מוזרים שאפשר לחפש השוואות ביניהם לבין חזיונות הנביאים. אולם יש גם חלק של חוסר בטחון גדול של מי שזקוק שיכירו בו ומפצה על ההעדר הזה בפניה למקורות אסורים מן התורה. האם נמצא דבר כזה אצל הנביאים?

לגבי דברי נבואה תמוהים, אולי כדאי לפתוח אשכול עליהם או על כל אחד מן הנביאים ולעיין בדבריו. אבל איני אדון לקבוע מה יהיה באשכול הזה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני

לגבי מקורות אסורים מן התורה ושאר איסורים לכאורה המתוארים בספר החזיונות, כבר ענו לך יפה באשכול הקדום בו דנת בנושא, "מי האיש (קבלה)", שלא היה כל איסור במעשיו של מהרח"ו. ואם אינני טועה, אף אתה הודית שם לאותם סניגורים.

ולגבי מה שעלול להיחשב למגלומניה -
ישנו ספר נפלא בשם 'להישאר יהודי' - סיפורי גבורה יהודית על הרב יצחק זילבר ז"ל.
את הסיפורים סיפר הוא עצמו על עצמו לשתי נשים שראיינו אותו. 
זו תופעה שעלולה להיחשב תמוהה, אבל כמי שזכה להכיר מעט את הרי"ז ולהתרשם מפשטותו, ברור לי שמבחינתו אחת היא אם הסיפורים הם עליו או על מישהו אחר, וכל יוהרא אין כאן. 
יתכן אף מסתבר שעל אותה דרך, אנו שופטים את מהרח"ו שלא בצדק, ואלמלי ראינוהו מאחוריו, ק"ו מלפניו, לא היה עולה על דעתנו לחושדו בכגון דא.

אם אינני טועה גם טענות מסוג זה עלו באותו אשכול, וכמדומני שמיימוני יצא מהאשכול הרבה פחות נחרץ משהיה כשפתח אותו.

אפשר לחלק את הסיפורים האלו ל3: 
1) סיפורים קבילים, ומותאמים למצבו של המספר.
2) סיפורים קבילים, למי שמניח שהמספר הוא אדם גדול בהתאם.
3) סיפורים לא קבילים, אפילו אם המספר נראה ממש כאדם גדול.
ספר החזיונות כנראה לא מתאים להגדרה 1, הויכוח אם 2 או 3. מיימוני מראש לא רואה סיבה לחשוב שרח"ו היה גדול, ולכן הסיפורים האלו רק מחזקים את הנחתו. מי שיניח שרח"ו היה גדול כדברי עקביה, יסתדר גם עם הסיפורים. הבעיה שמנקודת מבטינו בהיסטוריה, קשה למצוא נקודת אחיזה ברורה ובטוחה על גדלות של מישהו בכלל בתקופה רחוקה (ועוד בצפת!)

הסוג הרביעי, אם מישהו יודע בידיעה ברורה שיש נבואה ופלוני הוא נביא, הוא יכול ללכת אחריו בעינים עצומות גם אם הוא הולך לקדשה או לעקוד את בנו או ללכת מכות עם פרעה.