אתרי יהדות לייט – תופעה

א. ודאי שאפשר ליצור יהדות הלכתית בלי תמ"ה, יש לך כבר את הקונסרבטיבים, השאלה אם צריך עוד סניף.
ב. אף אחד לא צרה עינו בשימוש בקהילה. 
ג. ודאי שאפשר ליצור קהילות ודת גם בלי תמ"ה. כנ"ל.
נראה לי שהנושא אינו פרקטי, אלא עניני, ז"א, מה גורם למי שהגיע למסקנה שאין תמ"ה, להמשיך ולחיות בתוך מה שנראה לו כשקר? והרי ראינו רבים שיוצאים בשאלה ועלתה בידם, ורוב מי שהגיע למסקנה שהכל שקר פשוט הלך. 

כמובן, כוונתי היתה שהחברה שאתה חי בה תופסת את הדברים בצורה שקרית מבחינתך, ולא סביר, בעיני עכ"פ, שיש איזה מכנה משותף בין הגישה של הדתיים הרגילים, שמקיימים מצוות כי 1) אלהים אמר, 2) חייבים לעשות מה שהוא אמר. ואחרי 2 הנקודות האלו באים הסברים שאם הוא אמר מן הסתם זה טוב, וכו'. ובין הגישה ההפוכה, שאלהים לא אמר ולא חייבים, ואם יש משהו טוב ונחמד לי אני עושה אותו.
אבל אני לכשעצמי לא רואה שום שאלה,  ובודאי לא עליך אישית, כל אחד מאיתנו מכיר בשקריה של החברה, והוא לא צריך לתת דו"ח לאף אחד למה הוא לא עובר לחברה אחרת שבה יש לא פחות שקרים...

צודק, כתבתי מהזיכרון (הרעוע) - הציטוט המלא הוא:

משנה (סנהדרין יא, א) - ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים
גמרא (שם צט.) -  תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מקל וחומר זה מגזרה שוה זו זה הוא כי דבר ה' בזה 
השאלה כמה דתיים אורתודוקסיים מאמינים גם בסיפא, שכל דקדוק, ק"ו וגז"ש הם מן השמים???

בפשטות משמע שם בגמ' שהאפשרות שפסוק אחד נכתב שלא על ידי משה לא עלתה על דעתם,
הנידון הוא רק כלפי מי שטוען שמשה על דעת עצמו כתב פסוק אחד.

לאמור, צודק. בזמן חז"ל עדיין לא היתה ביקורת המקרא.. (מבקר המקרא הראשון היה מוחמד) אבל עדיין, הקביעה התיאולוגית עוסקת רק במערער את מקור הציווי בשמים, וכך הוא ההיגיון א) כי אין חשיבות לזהות המעתיק, רק לזהות הנותן. ב) כי ר"י טוען ששמונה פסוקים יהושע כתבם, וכי לדעה זו אין לו חלק לעוה"ב?
וג"א מצטרף לשאלת אברם, כמה מאיתנו מאמינים שכל ק"ו הוא משמים?

הדיעה ש"הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" מתכתב לכאורה עם מה שנאמר כאן שהתורה כולה מן השמים,
(האברבנאל כשהוא תוקף את הרמב"ן שמקבל את הדיעה ששמונת הפסוקים נכתבו על ידי יהושע, משתמש בביטוי - כי דבר ה' בזה, שהוא לשון הגמ' כאן בסנהדרין)

ולשאלתך,
הרמבם משמיט את החלק הזה של ק"ו מן השמים, וכותב במקום זה - הכופר בפירושה והוא תורה שבעל פה, והמכחיש מגידיה, כגון צדוק ובייתוס,

ועוד שתי הערות אגב -
א) כידוע, אביי אולי לא הכיר את הברייתא הנ"ל, כי כך הוא מצוטט במגילה לא:
אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן
 
ב) פרק "חלק" בסנהדרין שם מלא במדרשי אגדה שאף אחד לא לוקח ממש ברצינות, ודווקא את המשפט הזה על "דבר ה' בזה" - שהוא מדרש לכל דבר - הפך לעיקר אמונה.

אריאל

איקון ירוק מאד. (השאלה היא אם האבחנה "תורה מן השמים" בניגוד ל"נכתבה בידי משה" יש לה על מה לסמוך או שאנו מפרשים זאת כפי שאנו עשויים להבין זאת היום).

אברם העברי

איקון ירוק על התזכורת שיש להבדיל בין דיון על האמת לבין דיון תועלתני.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");