אתרי יהדות לייט – תופעה

השאלה איך זה התבצע טכנית? כלומר - משה אמר מה שאמר לבני ישראל, ואז ה' התגלה אליו והכתיב לו אותם דברים בדיוק?!... עדיף כבר תירוץ התוס' שם שכתבו: "מפי עצמו אמרן - ברוח הקודש". כלומר - משה היה ברמה כזו שדבריו הם-הם דברי ה'.
וכמובן שמאוד מוזר שאביי התבטא באותה מטבע לשון "משה מפי עצמו", ולא חשש לאי הבנה (לדעתי אביי לא הכיר את הברייתא, או יותר טוב - הברייתא יצאה בדיוק כנגד כאלו כמו אביי שלא ראו בכך בעיה).

כמו שה' הכתיב לו את "שלח נא ביד תשלח". אם תרצה, אז ה' לא הכתיב לו אלא אמר לו לכתוב את זה בספר. אני ממש לא רואה מה הבעיה. כמובן שאם ה' אמר למשה לכתוב את זה אפשר להסיק, שכנראה הדברים היו ברוה"ק ברמה כה גבוהה עד שה' הסכים לדבריו ורצה שייכתבו.
לפי הדעה שהתורה כולה ניתנה בסיני, עולה שה' כבר אז סיפר לו כל מיני דברים שיאמר (לכאורה באופן ספונטני) בהמשך. זה כמובן רעיון מוזר, אבל הם יכלו לחיות איתו, ובטח שיכלו לחיות עם זה שמשה אמר משהו, ואז ה' אמר לו לכתוב את זה. והרי הברייתא עצמה יודעת שבהתחלה כתוב "אלה הדברים אשר דבר משה", ושהוא מספר שם סיפורים בגוף ראשון, וכאשר הוא אומר "ואתחנן אל ה'", ברור שלא הגבורה מדברת מגרונו. ובכל זאת הברייתא אמרה שזה מפי הגבורה, והכוונה כמו שכתבתי, וזה נראה לי פשוט מאז ומעולם.

ברור שהדברים נאמרו ברוה"ק כי משה לא יכל לדעת מעצמו שאם נחטא יבואו עלינו חרחור, דלקת, ירקון ואויב מקצה הארץ שלא נדע לשונו.
ברור גם שה' הורה לו לכתוב את כל התורה, גם את דברי דתן ואבירם שלא נאמרו מן השמים.

1)  משה מפי עצמו אמרם  שהוא כמובן הסגנון שאומר דבר ה' ולא מצטט בשם ה' (חוץ מ"ונתתי מטר ארצכם" וכדו') 

2)   והמשמעות במאמר הזה שבגלל שמשה מפי עצמו אמרם לכן אמרם בלשון יחיד (מה הקשר ?)

3) ראב"ן (האשכנזי) כותב על מה שאמרו בגמרא שבמשנה תורה לכולי עלמא דורשים סמוכים שהוא מפני ש"משה מפי עצמו אמרם ו"משה שסידר משנה תורה פרשה אחר פרשה לא סידר אלא להדרש". (שו"ת סימן ל"ד).

1) בספר אור החיים על התורה  לאורך כל הספר נותן עצמאות יתר למשה רבינו בספר דברים ובכללית גם בכל התורה ובהתאם גם אינו נרתע מביקורת "בעבדי במשה"  (בהזדמנות, ציטוטים. הקובץ נמצא בדיסקשיח אחר...)

2) היכן מקס   "כה אמר ה' אלקי ישראל שימו איש חרבו על ירכו.... ובתד"א (וכן בעוד חז"ל אבל שם הלשון בוטה מדי) שזו פרשנות של משה רבינו על מה שנאמר לו זבח לאלהים יחרם 

וכן בפרשת מטות כאשר צוה ה' (בני גד ובי ראובן).

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 19/07/2015 15:32:36

אריאל הרמב"ם לקח ברצינות אבל פירש שהכוונה על הכופר בדבר שהוא מסורת בעל פה (כגון הלמ"ס לדעתו) או בעיקרון של סמכות החכמים לפרש את התורה (שהרי מוסכם שק"ו אדם דורש מעצמו).

שני אירועים דתיים-קוסמיים שקשורים לנושא עלו לאחרונה – אתר התנ"ך של מכללת הרצוג, והספר הנפיץ "בעיני אלוהים ואדם" של בית מורשה – ראו כאן.

בהמשך להמשך הנ"ל, סקירה של הספר, הדי-מהפכני, אני חייב לומר:

אברם
לא הבנתי מה החידוש בספר. שיש רבנים אמריקאיים (לאיזה זרם הם משתייכים) שמקבלים את ביקורת המקרא? מההתלהבות שלך היה אפשר לחשוב שהגראי"ל עבר לחילוקים בין J ל-P.

אויש, יש, אל תהיה כ"כ צפוי... שפיל עיניך לסיפיה דפוסט:

בעיני מי הוא כן 'ייספר'? בעיני עוד אמריקאים שיתבוללו? בעיני רווקים ירושלמים שלומדים באוניברסיטה העברית שממילא לא מאמינים*?
הרב קולא הוא רב אורתודוקסי קביל והספר שלו בהחלט היה חידוש באורתודוקסיה. אני לא רואה איך הספר הזה (לפי התיאור שלך) הוא חידוש.

*רק שיהיה ברור שאני לא מכליל את כולם, אלא שיש קבוצה כזו בירושלים שרובה באוניברסיטה. יש בה גם נשואים. לחלקם אין בעיה ללכת לבי"כ קונסרבטיבי כך שהם לא בדיוק האורתודוקסיה.

תרגיל אינטלקטואלי
נניח שאדם מגיע למסקנה שביקורת המקרא צדקה בטיעוניה ומסקנותיה, או שהאירועים ההיסטוריים המתוארים במקרא לא היו. האם ניתן להכריחו להאמין, האם יש משמעות להצהרה חיצונית?
ויתירה מזו האם מי שחותמו אמת, מצפה מאדם שלא ילך עם אמיתתו?

תוקן על ידי צעג ב- 03/08/2015 20:51:27