מוקדש לכל אלו שסבלו או סובלים או העומדים בשבי
בין בים או ביבשה של הנושא הזה....
המקום יהיה אתכם .
צעדתי לי בחייף יחד עם אחת מחברותי
מחפשות אחר טרף לקנות בקניון הגדול גדול הזה.
צחקקנו לנו יחדיו שלפתע ממול מגיחה
מישהיא בנפנופי ידיים אלעל ורצה לכיוונינו.
בהתחלה בהיתי חזק בכדי לבדוק
אם לא טועות עיניי ושמא זו אחותה
בת השלושים ולא היא שהנני חושבת.
אך ככל שהתקרבה המדוברת..
הבנתי שזאת היא!
אותה כלה טרייה שעדיין לא מלאו שלושים
מיום שאמרה איי דו !
ולמה שואלים אתם מדוע זה לא זיהיתיה..
פשוט מאד !
אותה הגברת רצה לה על נעלי עקב וכמעט מעדה
בפיה נח לו מסטיק הובה בובה ענק
וזו דאגה ללעוס אותו כלכך חזק
שמא היא מפעילה היא דרך פיה את כוח החשמל
ולולא תפסיק היא ללעוס.. כל הממילא
ייחשך !
על פניה מרוחים להם (להלן המתכון)
1.5 ק׳ג מייקאפ
750 גרם סומק
970 גרם רימל
150 מליליטר ליפסטיק
90 גרם צלליות איץ׳ כולור (והיה חמש)
והאיירלין במקום להקנות לעיניה צורה חתולית הקנה לה צורת ערפד!
וכל זה הראה לי כביכול עליה שלט ענק
״זהירות כלה חדשה!
לא לנשק צבע טרי!״
(צריך להסביר להן לכלות הטריות הבאות מבית יעקב..
שכמות האיפור שהיא מקבלת מתנה באירוסין
צריך להספיק לה לשבע שנים
לא לשבע ברכות! )
גרביוניה השחורות ביום חמסין שכזה
ועקיביה הלבנות למחצה הסבירו לי
שאני צריכה לעשות מעשה וכמו שיש
מדריכת כלות כך צריכה להיות מדריכת סטייל לכלות סוג כזה...
חולצת הליין עם סלוגן ״שאנל״ (לא אנלא עושה לעצמי פרסומת)
המזוייפת והטו מאץ׳ (שלולא קוקו שאנל הייתה בחיים עכשיו
והייתה רואה את רמת הזיוף המזלזלת... היא מזמן הייתה מתה.)
נצצה לה בעוז..
(אני קראתי את זה כך..
התחתנתי..
אמא ואבא לא בסביבה
איים פרי ספיריט אנד יו קאנט טל מי וואט טו וואר)
והחצאית הקצרה מידיי והלא קשורה בכלל.
נו שוין לא צריך להוסיף.. כמה פדחנית היא הייתה.
חייכתי חיוך מקסים וניגשתי איליה
״שלוםםםםם מזללל טובבבב מוואההה
מוואהההה יו איזו יפה את!!! מה קורה??״
״תודה תודה אני פה עם בעלי המקסיםםם
עושים קניות.. מה שלומך מה קורה איך החיים???
בת כמה את ? מה את בגיל שלי?? ולמה לא מתחתנת? מה עם שידעך?״
תגידו... למה כל נושא נחמד חייב להיגמר במילה הזו?
מה רע בדיבורי סיילים והחלפת מתכונים??
ועכשיו לנושא הכאוב..
מכירים את הזוגות שמתחתנים?
וכמו שאחד שחזר בתשובה רוצה להחזיר את כל תל אביב בתשובה...
ככה הם רוצים לחתן את כל רווקי ורווקות עמך ישראל???
״נו נו יאללה חסססססןןןן!!!
ו... שיו איזה קטע! עכשיו שאני חושבת על זה את לא מבינה!
איזה צירוף מקרים!
יש לבעלי חבר... מה זה חמוד חבל על הזמן
נשמה טובה ו.. אל תדאגי פתוח !(שיו איך הן אוהבות את המילה הזו...
פתוח.. רגע. ואם אני רוצה אחד סגור מהאריזה.. אסור לי?)
כמו בעלי כפרעליו לא דוס.
את מבינה למה כוונתי אה????
שיו אתם מזה מתאימים אין לך מושג!!!״
עכשיו
עם כל הכבוד איליה ויש לי מעט...
בפעם האחרונה שראיתי אותה.
זה היה בכיתה ו׳ בתור לקולר בהפסקה..
וגם משם היא לא זכורה לי בטוב למה
היא שתתה ישר מהפה שלה לתוך הברזיה
וגרמה לי להשאר צמאה עד החזרה הביתה.
מאיפה לה לדעת מה מתאים לי
מי אני ומה אני עכשיו בכלל
ומה אני מחפשת ??????
אז אמרתי לה באחוות רעים שהכל סבבה
ולא נראה לי..
אבל עשיתי טעות...
הייתי צריכה להסכים לראשון וזהו..
כי היא המשיכה לעוד עשר...
״רגע ומה עם ההוא.. וההוא..והאח של ההיא והדוד של ההוא
והנכד של ההיא והנין של ההוא...
וכמעט הגיע לשדך לי את דודו השרת של הבצפר
או אם גם זה לא היה מצליח הייתה
מנסה לשדך לי את המקל שלו שמבריח יונים מהכיתות..
אז רגע לפני שניכנסה למוד השידוכים..
אמרתי לה בעדינות
״יקירה
למה כלכך חשוב לך לשדך אותי למישו??״
אז היא ענתה
״מה??? אסור בימינו לחברה לעזור לחברה? מה יש לך ???״
כעעעעע בטעעעח!
תגידי נשמה..
לא יותר קל לבוא ולהגיד לי
תקשיבי..
אני נשואה מזה חודש
אוטוטו ילד
וחשקה נפשינו להרחיב את חדר השירות
הירושלמי שאני והמאמי שלי גרים בו..
וואלה 2000$ היו עוזרים בשיפוצים..״
למה לבוא בעקיפין ?
הייתי מדברת עם אבא אולי יעזור במשו..
ואם המצב באמת גרוע..
אני ימשכן את הלואי שלי עד למצב יותר טוב.
אבל בחייאת..
למה לשגע את השכל המצומצם שלי???!
ו...
עד כדי כך אני נראת נואשת???
הרגשתי רווקה זקנה בת עשרים ואחת
ואוי אברוך הקמטים מתחילים להופיע
והשטני שלי כבר התחיל להלבין..
שמא מישו יכול לבוא ולעזור לי לחצות את הכביש?
למה הראייה שלי כבר לא משו...
בקיצור.. לא אלעה אתכם .
למה נראה לי היא עד עכשיו עומדת שם
ומציע לבובת ראווה את כל ישיבות ירושלים.
ועכשיו..
שאלה לי אילכם חברים.
מה אתכם ? אתם מהאלו שיוצאים עם כל יציאה שמציעים לכם?
או מהאלו שעושים טובה לחבר שאתם יוצאים עם החבר של החבר של החבר שלהם...
מה אומרים?
