האמנם אין אובייקטיביות?

ידידנו אריאל, בחר לצטט בחתימתו את הרודוטוס:

לו יצווה איש לכל בני אדם כי יבחרו להם מבין כל המנהגים את הטובים ביותר - היה כל אחד, אחרי בדיקה מדוקדקת, בוחר את מנהגי אבותיו (ג 38).

בנימה אישית, מאוד התחברתי לציטוט, כי זה היה הדגל שנשאתי בילדותי. זאת הייתה טענתי בכל ויכוח על נושא שקשור לדתות, חוגים, השקפות ודעות.

ברם, בגרתי מעט, ועשיתי לעצמי מבחן שאי אפשר לעשותו אלא בין אדם לעצמו:
החלטתי לקחת את הנושאים הגדולים של חיי ולחקור אותם מתוך החלטה פנימית עמוקה ואבסולוטית שלא להתחשב כלל בדעותיי הקדומות. לא קל להחליט החלטה כזאת באמת, צריך התנתקות מוחלטת ממסלול החשיבה הרגיל, ויציאה אל מסלול חדש.

נדהמתי לגלות, כמעט מיד, שהמסקנות שלי היו שונות בתכלית מהדעות הקדומות.

המשכתי את הניסוי בנושאים נוספים, והתוצאות היו דומות: לאחר ההחלטה, ללא קושי מיוחד, הגעתי פעמים רבות למסקנות שונות לחלוטין.

(דומה שכבר הזכרתי בעבר את מאמרו של רבי אלחנן וסרמן, שתולה את כל ההשקפות שלדעתו אינן נכונות ב'נגיעות'. אני סבור, שהנגיעות הם נושא משני בכל הנושא, הנקודה העיקרית היא כנ"ל: האם יש החלטה אמיתית לחשוב באובייקטיביות מוחלטת, ללא דעות קדומות. לדעתי יתכנו גם אנשים גדולים וחכמים מאוד שטעו בנושאים פשוטים, כי הם פשוט לא ניסו לעשות את זה).

אם יש מקום שאני מאמין שיש בו אנשים לא מעטים שחשבו בשיטה כזו - זה כאן, בעצכ"ח, (ואריאל, לפי התרשמותי, הוא אחד הראשונים והחכמים שבהם).

לכן הייתי רוצה לבצע כעין סקר על העניין:
-אם אתם סבורים באמת שחשבתם בצורה הנ"ל, נא כיתבו האם מסקנותיכם ברוב הנושאים היו כדעותיכם הקדומות - אם לאו.
-אם אתם לא בטוחים, ואתם מעוניינים לנסות באמת, נא נסו ושתפו אותנו בתוצאות.
-אם לא ניסיתם ואתם לא מעוניינים לנסות, כמדומני שאין לכם זכות דעה בעניין, הלא כן?

נכון, לעולם לא נוכל לדעת אם המגיב הגיב בכנות מלאה וביושר פנימי, אבל אולי בכל זאת נחכים מעט.

(נ.ב. לא באתי למעט מחשיבות האינטליגנציה והתבונה בקבלת ההחלטות, כוונתי לאחר שאין מחסור מהותי במידע הרלוונטי להחלטה).

המעשה של 'כמדומני' ראוי להערכה רבה כיוון שהוא דורש יושר אינטלקטואלי, אומץ ויכולת.

אכן, יש אדם אשר ביצע מבחן בגרות שכזה בהקף רחב ועמוק מאד, ובכך השפיע השפעה מכרעת על האדם המודרני. אני מתכוון לעמנואל קאנט. הנה דבריו בהקדמה למהדורה הראשונה של 'בקורת התבונה הטהורה':

'... כח השיפוט של הזמן (התקופה), שהגיע לכלל בגרות, ושוב אין לפרנסו בידיעה מדומה. תופעה זו תובעת מן התבונה, שתיטול עליה מחדש את תפקידה הקשה ביותר, כלומר, את תפקיד ההכרה העצמית, ותתקין בית דין, שיבטיח לה את תביעותיה הצודקות וכאחת יבטל את כל ההתיימרויות שאין להן שחר, לא על ידי פסק דין מלמעלה אלא במתאים לחוקיה הנצחיים, שאין להם תמורה. בית דין זה אינו אלא ביקורת התבונה הטהורה'.
[תרג. ברגמן – רוטנשטרייך, הוצ. מ.ב. ע' 8]

הצורך בבגרות מופיע גם במאמר המפורסם של קאנט 'תשובה לשאלה: נאורות מהי?' בגרות היא התנאי הדרוש לאדם בעל יכולת מחשבה, על מנת שיחשוב בעצמו ללא הדרכת אחר. עצלות היא הגורמת לאדם לתת לאדם אחר לחשוב בשבילו ולשלוט עליו.

ברמיזה לסיפור המפורסם טוען קאנט כי לתבונה יש יומרות לבנות מגדל שראשו בשמים. יומרות אלו מהותיות לתבונה המנסה לחרוג מיכולותיה ומגבלותיה. הביקורת העצמית של התבונה ביררה את היומרות האלו, ניסחה אותן והראתה את העדר היכולת לממש אותן. במקומן עלה בידה להגדיר את גבולותיה ולבנות לעצמה בית קטן ובטוח, העומד על יסודות מבוססים.
עודד

הרשו לי להוסיף על דברי לעיל:

מה שתיאר כמדומני נקרא בפורום, בימים עברו, "מעשה דקארט", על שמו של הפילוסוף הגדול שעשה את הדבר הזה בעצמו. כלומר ישב בכורסה וערך ניסוי מחשבתי כדי לחפש אלו השערות ואמונות הוא יכול להשליך החוצה ועם מה הוא יוותר באופן בלתי נמנע, פילוסופית או לוגית. התיאור של הניסוי מופיע בשני ספריו, "על המתודה" ו"הגיונות" (הראשון קל יותר לקריאה, ודי בפרקים הראשונים).

האם דקארט היה נקי מנגיעות? לאידך גיסא, האם יש בכלל כזה דבר, "נגיעות"? לי נדמה שהמנגנון של "נגיעות" הוא נראטיב שהומצא ופותח בידי בעלי המוסר הראשונים, אמנם כדי להגיע לנקיון במידות ובמעשים, אבל בסופו של דבר הפך לכלי של סתימת פיות, לאחרים ולעצמי, תוך התחמקות אלגנטית מנסיון להתמודד עם שאלות פנים מול פנים. (יש לך הוכחות ליהדות? - למה אתה שואל? כי אתה רוצה למרוד?).

לפיכך אני חוזר על הצעתי. כדאי לקבל תיאור של אדם המתמודד עם הנחות היסוד של חייו, עם האמונות שהוא סבור שיש לו. התהליך הזה עלול להיות כואב, הוא עשוי להביא לשינויים, אבל במידה שאדם מוכן לשלם את המחיר של מודעות עצמית ועיון שיטתי, מדוע שיחשוש מ"נגיעות"? אור השמש של התודעה המתבוננת מחטא את כל הלכלוך, כולל אותן "נגיעות" מפורסמות לשמצה.

דברי הם כמובן להוסיף על דברי וולאנד, ואיקון ירוק לו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני ועודד
תודה על המחמאות ועל המלצות הקריאה.
לגבי כתיבה מפורטת של תהליך מחשבתי שעבר עלי, אשתדל בהמשך.

פורוגרמי
מדובר על אחוזי שינוי סטטיסטיים נמוכים מאוד.

אריאל, ישיבישעאר ומצדרביעי
אין ספק שהאדם מלא בהטיות ושיקולים שונים לכאן ולכאן, הכרתיים ותת הכרתיים.
תחושתי היא, שאפשר להגיע לרמה סבירה של שיפוט בדרך של החלטה אמיצה, מודעת וחזקה מאוד. בדיוק לכן הצעתי את הניסוי, שכמובן איננו מדעי ואפילו לא דומה למדעי, אבל מעניין אותי להתרשם, מתוך הנוקטים צעד כזה, כמה מרגישים שהצליחו להתעלות לפחות מעל רוב נגיעותיהם וכמה לא ראו שינוי דרסטי בצורת החשיבה ובתוצאותיה.

תוקן על ידי כמדומני ב- 14/07/2015 21:55:08

לו יצווה איש לכל בני אדם כי יבחרו להם מבין כל המנהגים את הטובים ביותר - היה כל אחד, אחרי בדיקה מדוקדקת, בוחר את מנהגי אבותיו (הרודוטוס, ג, 38)

"כל בני אדם" כולל (ובעיקר) אלו שאין להם עניין בבירור אמונתם הקיימת אבל אם תבוצע הבדיקה רק על המיעוט שרוצים לברר כמובן שהתוצאות הפוכות 

ולכן אין זה אלא תיאורטי.

למה תיאורטי, בדיוק כמו שאמרת, אצל המיעוט שמוכן לברר, התוצאות תהיינה מרשימות.
רק יש להבדיל בין מוכן לברר, ובין מוכן לעסוק בנושא, יש הרבה שמוכנים לעסוק, אבל לא באמת יגיעו  למסקנה של כפירה בעיקר. והם מודעים לכך, שהם יתפשרו על כל מיני דברים, אבל לא יכפרו בעיקר. נראה לי שאפילו מימוני שמוכן לדבר על כל דבר, מודה שהוא מאמין בעיקרי האמונה בצורה מסויימת, ויודע מראש שלא יבטל אותם.
אבל אנשים אלו לא מקלקלים את הסטטיסטיקה, כי הם מודים שהאמונה אצלם היא ענין רגשי ותרבותי, והם לא יוותרו עליו גם אם אין הוכחות, דהיינו שהם מודים שאין הוכחות. בסופו של דבר הם לא  טוענים ששלנו זה "הטובים ביותר", אלא "טובים לי".

אני קצת חניך תנועת המוסר ולכן קשה לי לדמיין שאדם באמת יצליח להתנקות לחלוטין מכל נגיעותיו, אבל הצלחתם לעורר בי ספק.

מיימוני, עודד, וכו',

איך אתם מסבירים את העובדה,

שאנשים חכמים [לכאורה פחות או יותר באותה מידה],

כמו - דקארט, קאנט, ועוד כמה אלילים, שמשום מה,

בא לכם להעריץ אותם,

[ ואתם משום מה מסיקים, שמזה שהם פילוסופים גדולים,

גם האישיות שלהם צריכה להיות ישרה כסרגל],

חושבים בנקודות מסוימות, הפוך לגמרי אחד מהשני,

וגם אם תפגיש אותם לוויכוח, למשך שעות, ימים, וכו',

עדיין יתבצרו כל אחד בעמדתו?????


לעניות דעתי- גם אם לא תקראו לזה בדיוק נגיעות,

אבל לכל אדם, 

יש איזה שהיא דרך מחשבה, ערכים, תפיסות עולם,

שמפתח לעצמו, כדי פשוט לחיות בעולם, ולנסות למצוא בו הגיון וסדר,

ועם כל הפילוסופיות, עדיין לכל אדם, תמיד תשאר נטייה לחשיבה מסוימת,

שגם אם כביכול יסתכל בעין ביקורתית, על דעותיו,

זה יהיה לא יותר, מנסיון פשוט להצדיק ולבסס את דעותיו ונטיותיו,

, או מקסימום לשכלל אותם.

האם יש לכם הסבר אחר????