|
|
| נשלח ב-30/7/2015 18:03 |
 |
| |
תוספת:
אם יש בדברי ביקורת על בת רב חסדא, אני רוצה לאזן: האם זה לא לגיטימי מאיזו בחינה לתבוע מאשה יפהפיה לא "לעשות עינים" לבעלה או למשוך את תשומת לבו על ידי משחק עם השרוול (ראו לעיל)?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2015 19:12 |
|
| |
בזמנו היה אשכול בנושא- וכתבתי בין היתר- האור שנפל בבית המדרש כדברי החכם מימוני- מטאפורה. נפל לרבא ההבנה מהסיפור של אשתו של חברו הטוב - כי יש חיי נישואים גם אחרים- שונים מחייו עם בתו של הרב לא היה לגב הנכבדה שם? רק בתו של רב חסדא? אביי פנה לאשתו בשמה. ושתה איתה יין בכיף. רבא לא חיי אם אשה- אלא עם בת הרב! ותמיד קיים את מצוות עונתה לרצונה וכרצונה. פתאום ביום בהיר הוא בא הביתה, ותובע את אשתו כמו כל בעל. אבל הרי היא בת הרב. הפגיעה הגדולה שחמי עשתה לה.. ויש להאריך. לתשומת ליבם של דורשי הקטלנית- רבא היה בעלה השני,של בת הרב
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2015 21:54 |
|
| |
אמשלום
"טענתי שהתודעה המוסרית (ובעקבותיה גם החוקים, ואותן הנסיבות שהוזכרו לעיל) השתנתה וממשיכה להשתנות כל הזמן. "
ולמי שייכת התודעה המוסרית, אם לא לאדם שטבעו השתנה?
"לכן, להבנתי, תמיד היו אנשים שעשו את המעשים הקרויים היום בשם "אונס" (עם הקונוטציות השליליות - מבחינה מוסרית וחוקית - המשתמעות מכך), "
איך את יודעת?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 00:14 |
|
| |
[אליקים,
אכן, התודעה המוסרית שייכת לאדם הפרטי אך בסופו של דבר היא עניין לקהילה ולא ליחידים. ובכל מקרה, לא הכחשתי אף לרגע שהתודעה המוסרית השתנתה ומשתנה לאורך היסטוריה - הרי זו עיקר טענתי! מה שהכחשתי הוא שה"טבע" או ה"יצר" משתנה, ושאנשים היום שונים ביצרם מאנשים של פעם.
אני חשה טיפה עייפה מלחזור על עצמי כ"כ הרבה פעמים, ואני מתחילה לחשוב שאין בזה כ"כ טעם, אז אסכם בפעם האחרונה את עמדתי העקבית כאן -
היצר, הטבע הוא אותו היצר/הטבע (ועיין בדברי מיימוני לעיל שטוען בדיוק אותו הדבר כמוני); מה שמשתנה הם החוקים והנורמות, בעקבות התודעה המוסרית שמשתנה (כלומר: יצר המיניות/האלימות/השליטה לא השתנה מאז ימי הבריאה, אף שהשתנו המסגרות המגבילות אותו או מאפשרות לו קיום - מה שהיה "מותר" או "ראוי" פעם כבר אינו "מותר" או "ראוי" היום, ולהיפך).]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 00:16 |
|
| |
[ירוחם,
אני לא בטוחה שאני מסכימה לפירושך, אבל אני די אוהבת את הגישה הפרשנית שהוא מציג 
תודה.]
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 11:48 |
|
| |
אמשלום
א. את לא חזרת על אותה טענה כל פעם. אולי טענה דומה
ב. גם אני לא כתבתי את אותה שאלה.
ג. עדיין לא הסברת למה טבע היחיד לא השתנה וטבע הציבור כן.
ד. טרם קראתי את דברי כמדומני באשכולו. ואעפ"כ אכתוב: כל הזמן נמנעתי מלהכניס פה את הנושא הזה, כדי לא לסבך. אבל עכשיו אכתוב בכל זאת: מבחינתי היצרים כולם הם יצרי קיום (למשל אכילה, או הולדה) והרחבה (למשל הולדה או האצלה). לזאת אני מסכים - טבע האדם לא השתנה. מעולם לא היו ולא יהיו לו יצרים שאינם כאלה. היצרים שנדמים כרעים הם כולם עיבודים ספיציפיים של יצרי הקיום וההרחבה, בהתאם לתנאי השטח, וכמובן בהתאם לבחירה החופשית, שזה כבר דיון בפני עצמו. אינני יודע מפני מה היום יותר קל לאנשים לקבל את המוסר כפי שאנו מכירים אותו היום - אבל מה שאני בטוח זה 1. זה לא חד צדדי. בדיוק כמו שיש עלייה, כך עשויה להיות ירידה - כזו שגם את לא מכירה בה. 2. אין שום דבר חיצוני שיכול להשפיע על האדם לשנות את אמות המידה המוסריות שלו, רק בשם איזה (שליחה על הביטוי) חברה דמיונית. אם יש שינוי הרי שהשינוי האו באדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2015 22:24 |
|
| |
הערות קצרות.
אדם שם מבטחו באחר ומתברר לו כי הולך שולל. זה כואב והאדם ראוי לאהדת הקורא.
התורה אינן קמע. התורה אינה שומרת, אינה מגינה ואינה מצילה. אלו תפקידים המוטלים על האדם. הוא עשוי ללמוד ממנה ולהעזר בתוכן שבה, ללמוד מנסיונם של אחרים. אבל המלאכה המוטלת עליו. יש שאינם מבינים את הדבר ומטילים את התפקיד שלהם עליה. זו ע'ז.
בני אדם אינם קדושים. נקודה.
כל אדם פגום מטבעו והוא טועה, נכשל, מועד. כל אדם נושא באשמה. מה הוא עושה עם הטעות והכישלון שלו? כיצד הוא קם על רגליו? כיצד הוא מכפר על אשמתו?
'אל תהי צדיק הרבה' – עצה טובה של קהלת.
השתדל להיות אדם ראוי. זה הרבה מאד.
צדיקות אינה כלי כדי לזכות על ידה באיזו טובה. מצווה לשמה, צדיקות לשמה.
אל תידבק ב'צדיקים' ו'קדושים'. צדיקות וקדושה אינן מועברות בהדבקה כמו שפעת.
אל תהפוך אדם לקדוש או צדיק. אל תעבוד אדם, אל תשתעבד לו, אל תעריץ אדם, אל תשתמש בו כקמע. אלו עבודת האדם.
הערך אדם המשתדל, למד ממנו.
'אדם גדול, משמע לא יתכן שנכשל'. הוא ביטוי המעיד על אי הבנה בטבע האדם ושיפוט שגוי.
בחייו, 'אדם גדול' הוא על תנאי. אחר לכתו אפשר שתתגלה דמות מאוזנת.
אדם ישר אינו מתיר לאחרים לעבוד אותו, להאמין ב'כוחותיו', אבל מעודד אותם לחשוב בעצמם.
העובדה שאדם יושב ולומד תורה אינה מעידה שהוא לומד תורה.
אדם שאינו שולט ביצריו יכול וחייב לפנות לעזרה מקצועית הנעשת, ככל טיפול רפואי, במסגרת פרטית וסודית. יצרים אינם תרוץ לפגוע באדם אחר, ואינם מנקים מאשמה.
רוב האדם אינם יכולים לעמוד על רגליהם הם, והם זקוקים לעשות דמות לעצמם, שיעריצו ויעבדו וישאבו ממנו עדוד ותקווה. היומרה הגדולה, התוכנית ביחס לעצמו, מוכרחה היתה להיכשל.
עודד
 |
|
|
|
|
|
