|
|
| נשלח ב-22/7/2015 17:48 |
 |
| |
מקסמן,
ברשותך אגיב לנקודות שהעלית, אבל לא לדבריך.
1. למה צריך תחיית המתים (כניסת הנפש חזרה לתוך גוף) אם אנו קיימים (כנפש בלבד) - זו לא יותר שאלה מהשאלה למה הכניס הבורא את הנפש לגוף מעיקרא. מה שעונה על זה עונה על זה.
2. אם חי לנצח למה מוליד? ומה עם הבעיה של התפוצצות אוכלוסין אם לא מתים ומולידים?
- נושא ההולדה לא תלוי בנושא חיי נצח. אדם הראשון שנברא לחיות לנצח נברא עם כלי הולדה. (אגב, זה היה עוד לפני שנוצרה חוה. לא נאמר בתורה שבנוסף להפרדת חוה ממנו נוצרו לאדם עצמו עוד איברים).
את הסיבות של הבורא שברא כלי הולדה באדם רק הוא יודע. אנחנו יכולים רק לשער.
אולי גם אדם שחי לעולם רוצה ילדים, ולא להיות לבד. הבורא הכיר בבעיה שהאיש לבדו וברא לו אשה. אולי גם להיות רק שניהם לנצח לא מספיק.
אולי סיבה נפשית, צורך אבהי/אמהי בנתינה וטיפול בילדים.
אולי הסיבות מיסטיות, כדוגמא דלעילא וכיו"ב.
האור החיים מביא שלולא החטא היה עולם העבודה נגמר בסוף היום הששי ומתחיל עולם השכר הנצחי (עולם הבא) שאכן אין בו הולדה. לפי דבריו ייתכן שלולא החטא אכן לא היה האדם מוליד, או שהיה מוליד ילד-שניים מסיבות נפשיות שלו כנ"ל. בכל מקרה לדבריו לא היה העולם מגיע למצב של התפוצצות אוכלוסין. אז הנה דוגמה לפתרון של הבעיה הזו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2015 18:43 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2015 22:31 |
|
| |
דה וינצ'י
ברוך השב! אני מגלה דעתי שאני אחד ממוקיריך ולא רק מוקירי זכרך.
כמדומה שיש לחלק בין השאלה אם האדם ממשיך להתקיים או יחזור לחיות לאחר מותו, לבין השאלה איך זה מתבצע, והאם זה מוביל לגישה דואליסטית, שיש גוף ויש נפש.
רוב הפסוקים במקרא שבהם ניתן לשער שיש פן לא גופני לאדם ניתנים לביאור באופן אחר. הבולט מכולם הוא השימוש בלשון "נשמה" שפירושה הפשוט אינו אותו יש "רוחני" שאנו רגילים לכנות "נשמה" אלא פשוט "נשימה". היכולת לנשום.
אך דומה שראיה פשוטה שהמקרא מניח קיומה של תודעה עצמאית לא גופנית מצוי בכך שזה היה חלק מתפיסת המציאות של כל בני התקופה ההיא. העיסוק בשאלה מהי אותה תודעה ואיך היא קיימת והתיאוריות מסביב הם מאוחרים יותר. וכל שכן השלילה של קיום עצמאי כזה (עד כמה שאני מכיר, החשד שהחיים נגמרים עם המוות ולא נשאר מהאדם כלום מופיע לראשון בדיאלוג אפלטוני מוקדם אודות סוקרטס ובפיו של ספקן צעיר, "פיידון")
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 09:50 |
|
| |
| רב_מחשבות כתב: |  | מקסמן,
ברשותך אגיב לנקודות שהעלית, אבל לא לדבריך.
. |
|
מצטער צדיק, אני לא יכול להשתתף בדיונים כי קשה לי מאוד לגלוש ובעיקר קשה לי מאוד לכתוב (אני אפי' לא יכול לסיים את ספרי שחלמתי לכתוב, אולי אם ירצה השם אני אגמור אותו בלי עריכה ואפרסם אותה כמו שהיא).
אבל בנושא האשכול התאמצתי מאוד לכתוב כי בעיני זה מעיקרי התבונה היהודית, אפי' שדנתי כבר בפורום בנושא עד דק, חשבתי שזה חשוב מאוד לחזור על זה ולכן התאמצתי אתמול לכתוב את דברי.
אני מבקש את סליחתך שאני לא משיב לך, אבל אם תרצה אתה יכול להעמיק בדברי בנושא בפרום ותבין למה טיעונך\הסברך לא נכונים.
עמך הסליחה
max
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 10:44 |
|
| |
| רב_מחשבות כתב: | | 1. דה-וינצ'י אומר בצדק שתחיית המתים מחייבת הישארות הנפש ומכאן שיש נפש.
2. הרב יעקב מדן אומר בצדק שבהכרח גמור מהתורה שיש תחיית המתים לחיי נצח [ואין זו רק "תפיסה חז"לית], כי אם לא - הרי שהנחש ניצח את בורא העולם [שברא את האדם מתחילה לחיי נצח ללא מיתה] וזה לא יתכן.
1+1 = מ.ש.ל |
|
1. ואולי תחית המתים מחייבת דווקא השארות גוף? כלום לא שמענו על העצם שלוז שמה?
2. מחלוקת רמב"ם ורמב"ן ידועה. ראו רמב"ן בראשית ב:יז.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 12:47 |
|
| |
בעל,
1. אדרבה, אולי אכן גם וגם. אבל אם אין נפש, ולא היא האישיות והתודעה, אלא יש רק גוף, והאישיות והתודעה הן מוחיות וכו', אפעס קשה לי לראות איך כל האישיות שלנו נשמרת בחתיכת עצם חסרת מוח.
2. כפי שאמרתי, אין קץ וגבול למה שניתן לפרש. מעתה איש איש ומה פשוט יותר בעיניו ומניח את דעתו. [רק אציין באגב, שפרמטר חשוב לדעתי הוא שלא תהא זו הנחת דעת מקומית, אלא שמכל הנקודות יחד תתקבל תמונת עולם שלימה קוהרנטית וכוללת. רצוי (מבחינה נפשית) כזו שגם תתן משמעות. נכון שזה לוקח לעתים שנים, אבל גם בכל שלב ניתן לשאוף וגם לחתור לכך].
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 12:52 |
|
| |
מקס,
מצויין שאינך משיב לי. תודה. וחבל שכה התאמצת. אני יודע שאתה חושב שזה מאד חשוב לחזור על שיטתך, אבל אדחה בנימוס את ההצעה, לא תודה. לא מתכוון להעמיק בדבריך. מה לעשות, מקרה אבוד אני.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 14:38 |
|
| |
רב_מחשבות
אלהי, נשמה שנתת בי. לכאורה דואליזם, ובכל זאת, מיהו האני? הגוף.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 14:47 |
|
| |
לכאורה שם הנשמה היא אכן במשמעות של הארה א-לוהית כלשהי, חלק אלוק ממעל שנוטש את האדם עם מותו - ומכאן אנו רואים שהוא אחראי להופעת החיים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 14:55 |
|
| |
בעל,
אתה ברצינות טוען שה"אני" שלך הוא גופך? מוזר. [בפרט שדיוקך מהתפילה אפילו לא חילק בין "מוחי" לשאר "גופי". זו היד שלך שחושבת כרגע? הבשר שלך הוא שאוהב? כשאתה אוהב מישהו, את ה"אני" שלו, כוונתך לכך וכך קילו בשר שמעוצבים בתבנית פרצופו וגופו? את גוש הריקמה הרוטט הנמצא בחלל עצם גולגלתו ומכונה בפינו מוח?]
כבר דקארט הוכיח לא כמוך, מכך שאדם יכול לדמיין את עצמו, את ה"אני" שלו, ללא גוף, אלא חוויית "אני" עומדת לעצמה. עולם חוויה פנימי המכיר ויודע את עצמו. אבל אדם לא יכול לדמיין את עצמו ללא תודעה. אפילו לדמיין את גופתו שלו המתה צריך את ה"אני" הפנימי שלו כדי שהוא יוכל לדמיין אותה, ה"אני" יהיה המדמיין איך הוא מביט מבחוץ על הגוף המת שהיה פעם שלו. אבל להיפך אי אפשר.
חושב שזה דברים פשוטים. לכן די ברור לי שהתכוונת למשהו אחר. האם כוונתך שהתודעה וחווית האני וכו' לא חורגות מכלל התופעות הגופניות, מוחיות וכו', בנקודה הזו כגישה המטריאליסטית, אלא שיש עוד דבר, "נשמה", נוסף על הנ"ל, שהוא כן ניתן באדם? אם כך לא הבנתי מה הרווחת בזה, סוכ"ס יש נפש, שאינה גופנית, קרא לה באיזה שם שתרצה. כך או כך כתוב שם דואליזם.
ואם כבר פנית למקורותינו, כבר הוכיחו להיפך ממה שהבאת: "על בשר אדם לא יסך", הרי שהבשר אינו האדם אלא לבוש האדם. ידוע גם דיוקך מהתפילה ויש ליישב אבל לזה צריך שתהיה תפיסה שלימה וכוללת של הנושא וכל הקשור אליו, לא מספיקה ההתמקדות הנקודתית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 14:58 |
|
| |
הישוב הקלאסי לדיוק הוא שיש נפש ונשמה, או נר"ן.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 15:10 |
|
| |
רב
ואכן צריך לראות מה עולה מכל המקורות.
ולגבי דיקראט, צריך תךמוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 15:12 |
|
| |
ומה לדעתך עולה מכל המקורות?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 15:17 |
|
| |
רק הערה לתשומת לב חכמי הפורום:
ההנחה כי הנפש ומצבי הנפש הנם שונים מהותית מהגוף וממצביו, אינה מוכיחה בשום צורה שהיא את הדואליזם.
יתכן כי הנפש היא שונה אך היא חומרית.
חשוב לשים לב כי הטיעון הבא אינו תקף:
1. מצבי הנפש הם מצבים מיוחדים.
2. מצבי הגוף הם חומריים.
לכן, 3. מצבי הנפש אינם מצבי גוף.
זה טיעון לא תקף בעליל, יתכן כי מצבי הנפש הם מצבי גוף מיוחדים.
בשביל שטיעון בעל מבנה כזה יהיה טיעון תקף צריך להוסיף הנחה כי מצבי הנפש אינם מצבים חומריים, מה שכמובן מניח את המבוקש.
למה הזכרתי את זה?
כי ראיתי כמה שדנים כאן ומזכירים נשמה, רוח, נפש וכו'. ראיתי גם שיש כאן שהסתמכו על כך להוכיח דואליזם מחז"ל ומהתורה. וזו הוכחה שגויה באופן מובהק. גם מטריאליסטים מקבלים את קיומה של הנפש, השאלה היא על-אודות טבעה האונטולוגי של אותה נפש.
למשל, זה שאנו אומרים "אלוקי נשמה שנתת בי" לא מוליך למסקנת הדואליזם.
כך גם ההערה שהעיר בעלבעמיו מזה שכתוב "נתת בי"? הגוף הוא ה"בי"?
התשובה כן. ייתכן. והנשמה הוא עקרון החיים הביו-כימי, המיחוד מאוד, אך חומרי בעליל.
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 23/07/2015 15:27:29
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 15:26 |
|
| |
מה זה נפש? במקורות המקראים יש למילה נפש 8 פירושים.
כך למילה נשמה. יש כמה פירושים.
החליטו אנשים כל אחד לפי דעתו לפרש את המילים כרצונו.
וטעות גדולה בידם.
|
|
|
|
|
