| נשלח ב-22/7/2015 09:38 |
 |
| |
| ישיבישעאר כתב: |  | לא כל כך הבנתי, התורה באה לספר בפרשת בראשית על הרוע והחטא של אדם הראשון ובנו קין, זו עובדה. אני לא ציינתי את הרוע, או שהוא הכרחי, אלא איך מתמודדים איתו. אתה בוחר לעשות משהו רע? תהיה אמיתי עם עצמך, אל תבלבל את המח בסגנון: השומר אחי אנוכי? וואלה לא יודע! אני אנסתי? מה פתאום? רק תיקונים קדושים, וכך הלאה.
|
|
על מה ולמה תלין על האדם? מי עשה את האדם?
ה וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ווַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2015 17:13 |
|
| |
בו"ל
האסלאם אינו שלוחה של היהדות אלא של האמונה היהודית ושל התנ"ך. היהדות אינה רק אמונה ותנ"ך. היא גם תורה שבעל פה והרבה מאוד יהודים שחיו ופעלו במשך אלפי שנים בינתיים. המונח שאריאל ביקש שלא נכניס לכאן "סנהדין קטלנית", מראה יפה מאוד כיצד חשבו היהודים על אותם נושאים. חז"ל גם אמרו שלקראת חורבן הבית הסנהדרין מיעטו בדיניהם. כללו של דבר, "היהדות" איננה כל קריאה בתנ"ך. ודאי לא קריאה בתנ"ך של אדם מבוגר בעל כוח ומיישם את הלימוד, ע"פ הבנה של ילד.
דעא"ש אולי איננו חמור מבחינה "אובייקטיבית", אבל חמור מאוד מבחינה סמלית - הוא מייצג חוסר כבוד לאנשים שנבראו בצלם אלוקים (הרעש התקשורתי לא צמח סתם), וכן הוא מייצג הריגה שלא בדין ובמשפט, ואף איננו דומה כלל ליהדות במובן של ענישת כופרים, באשר היהדות גזרה עונשים על כופרים, שפלשו - מבחוץ או מבפנים - לתוך מערכת מסודרת של אמונה, ולא שהמאמינים אמורים לצאת ולחפש כופרים כדי להענישם. "ובערת הרע מקרבך" (ההדגשה אינה במקור). מקרב עדת המאמינים. לא מקרבו.
ו-אריאל
בשל כל האמור, אני סבור שאין ראוי לאזכר את היהדות ודעא"ש כבעלי אג'נדה אחת, גם אם בעניין טכני ספיציפי הם דומים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 00:09 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | |
.....באשר היהדות גזרה עונשים על כופרים, שפלשו - מבחוץ או מבפנים - לתוך מערכת מסודרת של אמונה, ולא שהמאמינים אמורים לצאת ולחפש כופרים כדי להענישם. "ובערת הרע מקרבך" (ההדגשה אינה במקור). מקרב עדת המאמינים. לא מקרבו.
|
|
בלי להיכנס לנושא המקורי של ההשוואה המדוברת של אריאל.
אתה לא יכול להגן על היהדות בשם פרשנות שלך שאינה מקובלת.
כתוב איפה שהוא בתורה שבע"פ שלא מענישים כופר שיצא לחיות בקהילה חיצונית?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 01:03 |
|
| |
כמדומני שבאסלם אין דין - תינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות הרי הוא כאנוס. הנזכר ברמב"ם
תוקן על ידי לאמר ב- 23/07/2015 01:10:12
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 15:04 |
|
| |
תפיסת היהדות (לא רק התנ"ך) היא שניאוף ראוי לעונש מוות. יתכן שאנו משתדלים למעט בעונש מוות אבל אלמלא בעיות מסויימות, היינו עושים זאת.
דוגמה מעולה לזה היא תפיסת המערב לגבי אנסים ופדופילים, אנחנו לא הורגים אותם אבל לא היינו מצטערים מאד אם הם היו מתים.
לגבי ניאוף, כיום היחידים שחולקים את התפיסה הזו הם המוסלמים הקיצוניים שלא הושפעו מההומניזם, בתחום זה הם זהים ליהדות.
_________________
לו יצווה איש לכל בני אדם כי יבחרו להם מבין כל המנהגים את הטובים ביותר - היה כל אחד, אחרי בדיקה מדוקדקת, בוחר את מנהגי אבותיו (הרודוטוס, ג, 38)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 15:24 |
|
| |
אריאל,
נראה לי שחשוב לחלק בין המעשה לבין העושה. כלומר היהדות רואה במעשה מסויים חמור עד כדי מיתה, אבל השאלה האם העושה היה אכן מודע לגמרי למעשיו, ואולי היתה זו מעידה חד פעמית שאינה מעידה על מהותו כולה עד שניטול את כל חייו מכאן וכיו"ב, ולכן בפועל לא הורגים. זה פשר לימוד הזכות הקיצוני של "והצילו העדה".
כמדומני זו כוונת החזון איש ג"כ, שכתב שהתורה בקריטריונים שדרשה מנעה את ההריגה בפועל, אבל כן כתבה שעבירה פלונית עונשה מיתה לומר את רמת חומרת העבירה הזו. חושב שזו כוונתו, שהמעשה מצד עצמו ראוי למיתה, אבל העושה - לך תדע ומאן יימר ומי יכול לברר באופן כה מוחלט עד שניקח את כל חייו ועתידו מכאן.
תפיסה כזו של הדברים הופכת את היחס אליהם מן הקצה אל הקצה, כמו גם מבדילה את היהדות מהברברים הסוטים של דאעש מן הקצה אל הקצה.
הדוגמה מתפיסת המערב היא טעות לדעתי. "לא היינו מצטערים אילו היו מתים" זה רק בגלל שעת חימום וטיפה ברבריות שיש גם בנו, צימאון לדם ונקמה. תאר לך מי שאנס פעם אחת, ויצא מזה לתמיד, ואחרי שנים הוא איש טוב ונדיב שפעל שינויים גדולים לטובה בעולם וכו'. העדיין תזכור לו את מעשהו ההוא ותאמר שלא היית מצטער אם היה מת? חושבני שלא, זה היה כך אולי רק בשעת חימום. אז כשאתה עדיין בשעת המעשה, ואינך יודע כלל מה יהיה עם האיש הזה לו יתנו לו לחיות עוד, איך אתה בא והורג אותו ונוטל את כל עתידו וסיכוייו באחת?
מה תאמר על כריתת יד אדם לאחר גניבה אחת? שם תזדעזע. ומאותה סיבה שציינתי. לא פרופורציוני לקחת לאדם את ידו וכל מעשיה העתידיים משום גניבה אחת. שם קל לנו לראות את זה. ומה אם ההוא גנב את שארית לחמה של משפחה עניה, הוציא אותו על טיסה לחו"ל, והרס את המשפחה ההיא לגמרי. אז כבר כן נוכל "לא להצטער" אם תיכרת ידו. הרי לך שהכל תלוי בחימום. כך לגבי אנסים וכיו"ב. אין פה תפיסה אמתית, הגיונית, מבוססת, שמגיע על המעשה מוות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2015 18:02 |
|
| |
כמדומני
א. איפה כתוב בתורה שכן מענישים מי שיצא לקהילה חיצונית? האם דוד ושלמה ניסו לגייר את מלכת שבא, או להכריחה לקיים שבע מצוות בני נח?
כמובן שבתוך קהילה יהודית אזי היהודים בקהילה החדשה של אותו אדם הם מחוייבים לבער את הרע מקרבם, ומנהיגי העם כולו חייבים בזה גם הם. אבל מי שחי במדינת הים? ומי שהוא גוי גמור, ואינו בתוך הארץ?
ב. זה אמנם לא נשמע לנו היום כך, אבל לשאול איפה כתוב בתורה שבע"פ, זה כמו לשאול איפה התורה שבכתב מדברת. התורה שבכתב לא מדברת והתורה שבע"פ אינה כתובה. אם אתה שואל מה צריך לעשות, אז יש את מוסרי השתורה שבע"פ. מיהם, והאם הם בכלל קיימים, או היו קיימים אי פעם? זה נושא לאשכול בפני עצמו. אני מאמין שהתורה שבע"פ היא המשך הנבואה, ובדיוק כמו שהנביא איננו צריך להסתמך על "מקור" אלא על ההגיון הפנימי של התורה ורוח דבריה ודברי הא-ל, כך בדיוק בתורה שבעל פה. (מבחינה מסויימת, מבחינת ה"מקור", המקור הוא הרבה פעמים "פוק חזי מאי עמא דבר". או אולי יותר מדוייק מה אומרים מוסרי התורה ולומדיה)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2015 00:22 |
|
| |
אליקים
אני משיב רק על אות א' כי כפי שכתבתי התכוונתי לדון רק על הפרשנות המקובלת ולא על עצם הגישה שלך, שכבודה במקומה מונח.
כמובן שאף אחד לא אמר שמענישים גוי. כל הנושא (כפי שהבנתיו) היה על יהודי, - על זה לא זכור לי שום חילוק בין מישהו שנמצא בקהילה פנימית או חיצונית ופשטות הדברים שתמיד פועלים נגדו בצורות המבוארות. (מורידין ולא מעלין, לא מורידין ולא מעלין, וכו').
אם התכוונת לגוי, ראה הודעתי הקודמת כמבוטלת.
|
|
|
|
|
