| באור פרק א פסוק ח "ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם" יש לדקדק, מדוע בתחילה אומר "ראה" לשון יחיד, וממשיך במילה "לפניכם" לשון רבים? יש לומר, כי בראיה עצמה כולם שוים, ראייתם של כולם שווה, לכן אמר "ראה" לשון יחיד. אבל בערך שלהם, אין כולם שוים, לכן אמר "לפניכם" לשון רבים. ומה הסיבה שהוצרך להאריך ולומר "באו ורשו את הארץ", הרי היה יכול לומר באו ורשו אותה? כאשר אומר "ראה נתתי" הכוונה לארץ סיחון ועוג שאותה נתן לבני גד ובני ראובן, וכאשר אומר "באו ורשו" יש צורך לפרט על איזו ארץ מדובר, ועל זה אמר "הארץ אשר נשבע ה'" וכו'. פרק א פסוק כג "ויטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" הרעיון של שליחת מרגלים הוטב בעיני משה, מהטעם שבני ישראל אמרו "ויחפרו לנו", כמו שאמרו חז"ל, שהכוונה לראות את החפירות שטמונים בהן אוצרות הכנענים. ואמר "בעיני", לומר, שדווקא בעיני, עיני בשר, היה נראה שהסיבה לשליחת המרגלים היא בשביל לראות היכן טמונים האוצרות. אבל בוחן לבבות ידע את הסיבה האמיתית מדוע רצונם לשלוח מרגלים. פרק א פסוק כד "ויפנו ויעלו ההרה ויבואו עד נחל אשכול וירגלו אותה" "ויפנו" - שפנו מדרך הישרה שהיו בה, מאחר שקודם שהלכו לרגל את הארץ היו כולם אנשים צדיקים. "וירגלו אותה", הם ריגלו את הארץ לדעת את טיבה וטיב אנשיה ולא במטרה לדעת היכן טמונים האוצרות, כמו שאמרו בני ישראל. פרק א פסוק לו "זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מלא אחרי ה'" צריך להבין, אם הקב"ה מבטיח לתת לו את הארץ, כמו שכתוב "ולו אתן את הארץ", אם כן, מדוע צריך לומר "הוא יראנה", הרי בכלל מאתים מנה, כלומר, אם הובטח לכלב לקבל את הארץ הרי זה ברור שהוא יראה אותה? יש לומר, כי לכלב היו שתי זכויות, שני מעשים טובים, וכנגדם זכה לשני דברים. המעשה הטוב הראשון הוא, שלא היה בדעה אחת עם המרגלים. המעשה הטוב השני, שלא רק שלא חשב כמו המרגלים אלא גם סתר את דבריהם. כנגד זה שלא חשב כמותם, קיבל כלב שכר לא למות בגזירתם, ועל זה אומר "הוא יראנה". כלומר, זו הבטחה שלא ימות ולא הבטחה לקבל את הארץ. וכנגד שסתר את דברי המרגלים קיבל את הארץ. פרק א פסוק מה "ותשבו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם" צריך להבין על מה ולמה בכו בני ישראל. יש לומר, כי בני ישראל בכו משום שאחר שהוכו במלחמה הם חזרו בתשובה ובכו על עוונם כדרך השבים. ולמרות זאת לא קיבל ה' את תשובתם מרוב עוונם. פרק ג פסוק כב "לא תיראום כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם" צריך להבין, מדוע אומר בלשון רבים "לא תיראום", הרי הוא מדבר רק ליהושע? יש לומר, כי משה התכוון לכלול את כל ישראל, שלא יהיה אפילו אחד מישראל שיפחד מהם, מאחר שה' נלחם בשביל ישראל. | האור החיים כלשונו פרק א פסוק ח אומרו בתחילה 'ראה' לשון יחיד, וגמר אומר לשון רבים. לפי שבגדר הראיה שוים הם כאיש אחד, ואין ההשתנות ביניהם, אבל בערך מה שהם אין גדר כולם שוה, לזה אמר 'לפניכם', וכמו כן כל מה שאמר בפרשה אחר כך בלשון רבים 'באו ורשו וגו'', אינו בגדר ההשתוות כאחד. 'באו ורשו את הארץ וגו''. טעם שהוצרך לכפול זכרון הארץ, ולא אמר 'אותה', ומובן שחוזר אל הארץ שהזכיר בסמוך. לפי שהארץ שהזכיר בסמוך שראו שנתן ה', היא ארץ סיחון ועוג שנתן לבני גד ובני ראובן, לזה כשאמר 'באו ורשו' הוצרך להזכיר מה שירשו. ואמר 'הארץ אשר נשבע ה' וגו'', פירוש כי הארץ אשר נטלו בני גד ובני ראובן לא היתה בכלל השבועה, וכמו שכתבתי בפרשת מטות (במדבר לב, ז) והוכחנו מספרי. פרק א פסוק כג 'וייטב בעיני הדבר', פירוש לפי טעם שאמרתם 'ויחפרו לנו', ואמרו ז"ל (ילקוט ריש פרשת שלח) שהכוונה היא שישלחו המרגלים לראות החפירות שטומנים הכנענים ממונם בהם. ואומרו 'בעיני', פירוש אני שעיני בשר לי, אבל בעיני בוחן לבבות לא, ועיין מה שכתבתי בפרשת שלח לך.
פרק א פסוק כד אומרו 'ויפנו', פירוש שפנו מדרך שהיו בה, כי קודם שהתחיל השליחות היו צדיקים, כאומרו 'כלם אנשים', ומעת שהתחילו ללכת בשליחות זה הרשיעו ופנו מדרך השכל, ועיין מה שכתבתי בפסוק 'וילכו ויבאו וירגלו אותה', פירוש לא כמו שאמרו ישראל למשה 'ויחפרו לנו', אלא רגלו אותה, לדעת מה היא ומה אנשיה, ולא ביקשו לדעת חפירות המטמוניות. פרק א פסוק לו צריך לדעת למה הוצרך לומר 'יראנה', כיון שמבטיח לתתה לו, בכלל מאתים מנה. ונראה שנתכוון ה' לומר ששני זכיות היו ביד כלב בענין זה, ובשבילם זכה לשני דברים, א', שפינה עצמו מעצת המרגלים ולא אמר רע, ב', שאדרבא היה סותר דברי המרגלים למלאות אחרי ה' דכתיב 'ויהס כלב וגו''. וייעד לו ה' שני דברים טובים, כנגד מה שפינה עצמו מעצת המרגלים עלה בידו זכות שלא ימות בגזירתם, והוא מה שסמך לומר 'בן יפונה הוא יראנה', פירוש בשביל שפינה עצמו מעצת המרגלים, יצא מכלל גזירת 'אם יראה איש וגו' וכל מנאצי לא יראוה' (שם יד, כג), וכנגד שמילא אחרי ה' נתן לו את הארץ, והוא אומרו 'ולו אתן את הארץ וגו' יען אשר מלא אחרי ה''. פרק א פסוק מה צריך לדעת כוונת הכתוב, אם הכוונה בזה ששבו מהמלחמה ויבכו על מה שהכו מהם האמוריים, אין ידוע מכוון הסיפור בזה, גם אומרו 'ולא שמע וגו' ולא האזין וגו'', אם הבכי היה על צרה שעברה עליהם מה מקום למאמר זה. אכן נראה שכוונת הכתוב היא שאחר שהכום האמורי נכנעו לפני ה', ושבו בתשובה גם בבכי על עון כמשפט השבים, ואף על פי כן גדלה צחנתם שלא שמע ה' לקול תשובתם ולא האזין לבכייתם.
פרק ג פסוק כב
הגם שמדבר ליהושע אמר לשון רבים, לכלול גם כל ישראל, לומר שלא יהיה אפילו אחד מישראל ירא מהם, כי ה' נלחם להם. ולמה שפירשתי לאמר לישראל, אמר לשון שידבר בו לישראל שיבטחו באלקים חיים. |
