ליל תשעה באב (נדחה) בפורום תשע"ה

יש משל יפה וממחיש:

קבוצה גדולה של יהודים, בעין אחד המלחמות, נקלעו למערה אדירת ממדים שנסגרה עליהם ללא אפשרות יציאה.
הם החלו לחיות בה את חייהם, הגשמיים והרוחניים.
לאחר תקופה מסוימת, הצטברה באחת מפינות המערה כמות תופחת והולכת של פסולת אדם, שגרמה לריח רע והעלתה מיד את הדיון על התפילות והלימוד במערה הענקית כולה. 

ישבו גדולי וחכמי הקהילה, שקלו ודנו, והחליטו שאין מוצא. מהיום אסור ללמוד ולהתפלל כלל במערה.
מה עושים? וכי אפשר שישתכחו ערכי לימוד התורה, קריאת שמע ותפילה? 
החליטו על "זכר".
זכר לקריאת שמע, דופקים על השולחן בוקר וערב שלוש דפיקות.
זכר לתפילה עומדים צמודי רגליים למשך דקה שלוש פעמים ביום.
זכר ללימוד התורה יושבים בוקר וליל ליד השולחן שתי דקות ומתנדנדים.

עברו שנים, לקהילה נולדו ילדים, נכדים ונינים.
התפתחו תתי קהילות שונות:
בעלי המוסר דפקו באימה ובייראה, ה'בריסקערס', דפקו חזק יותר מכולם, ה'חזונאישניקים' דפקו עוד כמה פעמים, ה'חסידים' השקיעו בכוונת הלב של הדפיקות וכן הלאה.

דורי דורות עברו, וצאצאי הצאצאים תמהו: 
מה לנו להתגעגע לעבר?
לגבי חיובי התורה, קריאת שמע ותפילה, הרי אנחנו אנוסים.
מצוות - הרי יש לנו את שלנו - "זכר".

מה רע לנו?

המטרה של ביהמ"ק היא שה' ישרה בתוך בני ישראל. אני לא יודע מה זה אומר בדיוק, ואני גם לא יודע איך בדיוק קרבנות וקטורת הם מה שגורם לזה, אבל אני מבין מספיק כדי להבין עד כמה זה נעלה.
במונחים מטאפוריים, מתואר הקשר בין ה' לעמו כקשר בין חתן וכלה. באיכה אנו מתוארים כאלמנה חיה, אשה שבעלה נטש אותה והיא יושבת אבלה וכמהה לשובו.

כמדומני

אתה ואריאל אומרים, עד כמה שהבנתי, אותו דבר. אנו, תושבי המערה, איננו יודעים מה הדרגות שהושגו, או שהן נשכחו, או שהן טרם הגיעו. אפשר רק להבין, וזה מה שנמסר לנו במשלים ובדרשות, שאיבדנו משהו גדול מאד.

לכן אני מתעקש לשאול: חפשו נא בתיאורים התלמודיים וכן בספרי התנ"ך. האם תמצאו שם את הרוחניות המופלאה הזו והשפע החומרי הזה שמייחסים להם?

היכן מצאתם לשונות המצדיקים את הפרשנות הזו?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני,

1. לתיקון חברתי ואישי לא צריך וגם לא נכון להתבונן בסיבות לחורבן הבית ההוא, אלא בסיבות לאיבוד החברה וההפסד האישי. למשל למה גלו ואיבדו ריבונות ולאומיות, למה היה קרע חברתי, וכיו"ב. אולי לזה עצמו קראת "החורבן"?

2. ואם לזה התכוונת, למה לדבר על מה היה אז, שאולי לא רלוונטי לנו כולו או חלקו כי אנו חיים בתרבות אחרת לגמרי, עולם אחר? בלי הפיגומים המיסטיים נשארת התקופה ההיא עוד אירוע אנושי היסטורי, יש לנו אירועים כאלה קרובים אלינו הרבה יותר ורלוונטיים הרבה יותר, לא עדיף שנעסוק בהם? מה נתקענו בניתוח הסוציולוגי של אירועים מלפני אלפיים שנה?

3. בחז"ל וכמדומני גם בנביא, הסיבות אינן סוציולוגיות אלא דתיות ו/או בקונטקסט דתי או השלכה דתית. אז אם אתה סבור אחרת וממילא מוציא את הגאולה/מקדש מהמשוואה, תוציא גם את החורבן ההוא מהמשוואה, ודבר סתם כך על הדרך לחברה ואישיות מתוקנת, ואז יישאר לך רק לציין הפניה למורה נבוכים וחסל. 

אם העיקר הוא שנרגיש טוב, אז שאלוקים יתכבד ויעשה שנרגיש טוב עכשו, למה צריך בשביל זה בית מקדש. 
אוף. 

וכמדומני, אני מצטרפת לשאלת ילדי המערה - מה יש לנו מהתפילות והמצוות או מהזכר להן? למה שלא נצא, פשוט, מהמערה? 

במשל שכתבתי הכוונה למשהו קצת אחר.

אם אנחנו מאמינים בתורה משמיים (למינגית, תבררי אצל השכנה...), ברור שכל חלק שלה אמור להשלים אותנו בצורות שונות.
לאחר חורבן בית המקדש, חסרים לנו חלקים בסיסיים מאוד בתורה שמלווים אותה לכל אורכה: טומאה וטהרה, קרבנות, בית המקדש, נבואה ועוד.
(גם קרבנות לשיטת הרמב"ם, כנראה לא הכוונה לפיצוי גרידא על החסר מהעבודה הזרה, אלא כמו שאמר ר' גדליה נדל - צורך נפשי עמוק, שהתבטא אצל עובדי הע"ז, וביהדות מתעלים אותו בצורה כזו. היום הוא מתבטא במערביות בגוונים אחרים)

בקשר לטיעון של אריאל, אכתוב בהודעה נפרדת.

תוקן על ידי כמדומני ב- 26/07/2015 00:52:09

רב מחשבות

אני אכן מציע לפרש את הנזקים וההפסדים שבעקבות חורבן הבית באופן יותר נטורליסטי. ואת ציון החורבן שקבעו חז"ל לא כגעגועים לתופעות ניסיות שמעולם לא היו (לפי העדויות שבידנו) ואיננו יכולים ליתן בהן משמעות, אלא אכן כדבריך בתור תקוה לעתיד יותר מתוקן: חברתית, רגשית, חינוכית.

והעתיד הזה כבר כאן מבחינות מסויימות.

למינגית [ממלאת את מקום השכנה, אני מניח],

אא"ט הוא כתב בהרחבה בתנ"ך שזה אנו שלא "מתכבדים" ומביאים לתוצאות הרצויות האלה.

או שאת רוצה חיי הנאה בלי עבודה קודם, או בלי נשיאה באחריות ותוצאות המעשים, או שאת מציעה לו מנגנונים אחרים לתפעול הבריאה שלו? זו טענה לגיטימית. אנסה לנסח לו פניה בנידון:

אלקים, בראת אותי. רק אתה יודע למה, ואיך, ומה סידרת לצורך העניין שלשמו בראת אותי. אבל במחילה מכבוד תורתך, אותי כל זה לא ממש מעניין. תכל'ס אני פה? - אני רוצה ליהנות, כאן ועכשיו, ובלי להתאמץ. אה, וגם אם אחריב במו ידיי את המנגנון שסידרת לדבר הזה - נא תתעלם ו"תתכבד" להמשיך להנות אותי כאילו כלום לא קרה.

על החתום:

השכנה של למינגית




הבנתי את השכנה נכון? אם לא, נא תשאלי אותה מה היא התכוונה.

כמדומני

אם הנושא הוא תיעול הרגשות הדתיים, שפעם מצאו ביטוי בקרבנות, אזי במשך אלפיים שנה התיעול הזה מצא ביטויים אחרים. מעל לכל - תפילה. התפילה ירשה את מקום הקרבן. והיא עדיפה ממנו. קרבן הוא מעשה. תפילה היא דיאלוג. אם גם ב"תפילה" הכניסו דברים נוספים, כולל "אמירת הקרבנות"...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");