מגילת איכה הפרטית שלי (נכתב בדמעות, תשעה באב תשע"ה)

תוך כדי שענית לי תיקנתי את ההודעה למעלה (אני לא מצליח להיגמל מהתיקונים), כתבתי שם על איינשטיין שלקח את זה פחות חד.
באמת החזון איש במהלך שלו מאוד רגשי ועמום, אבל בחיבור לעולם המעשה הוא נהיה חד משמעי ופסקן, ואחרי שהוא מקבל את זה ואת התורה כאמת וודאית ומוחלטת הוא מתחבר ישירות לדקדוק הדין.

ולדידי עדיין צ"ע. חוויה כה עזה שכל ביטוייה הוא בצורה מדוקדקת וכמעט חסרת חוויה.
זכיתי ללמוד קצת חזון איש בהלכה, ואני הקטן האחרון שיכול להעריך אותו, ועדיין איני מסוגל להבין מה הקשר בין החוויה העזה לכמה בדיוק צריך להיות אורך הציצית בכח מיני אופני דיעבד.

יוחנן דוד סלומון מתאר באחד ממאמריו איך הפילוסוף מתחבר לחלקים הפילוסופים שבתורה, הרגשן לחלקים הרגשיים, המתמטיקאי לדיוק הדין וכו', ואיך כל אחד מהם לא מתחבר לחלקים האחרים.
לטענתו, התורה שבאה להציג שלמות צריכה לכסות על כל חלקי האדם ונטיות בני אנוש.
בעל
אני לא בא לומר שזה הסבר, אבל זה כיוון.

אחד הנושאים שנידונו כאן לא מעט הוא הקשר, מה שהרב קוק הגדיר כקשר בין הפרטים לכללים, ופרופ' רביצקי העיר שאם הרב קוק לא ידע איך לקשר, הוא וודאי לא יודע.

כמדומני
כמדומני שאתה יכול למחות את דמעותיך.

כתבת "ויצא מבן-ציון כל הדרו, לא יוכל לבטא את עצמו, כי לא יחפוץ לקבור את אמו."


אמך יכולה לחיות בשלווה.

הרי בסוף הקינה המרשימה שלך אתה מתפלל לבורא עולם שישיב אותך  אליו ,
הרי אתה מצטט בהערצה את החזון איש .האיש שזרק את האבן לבאר ויצר את הגולם החרדי  שעכשיו גם אלף חכמים לא יוכלו לנצח.


הגעגועים שלך הם עדיין  לשם.
 ולכן,עם כל ההתרשמות על הכשרון,הקינה שלך מוקדמת מדי .

תוקן על ידי אפריםבן ב- 28/07/2015 15:35:24

"בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ."

שלישישי
זה נאמר לי או לאפרים?