הרהורי כפירה (חלקי) בספר דברים

1. דווקא לנערים וילדים חוויית ההתגלות בהר סיני היתה משמעותית יותר.
2. זו שאלה של ממש - כבר התיעוד של ההתגלות בשמות יט-כ הוא תמוה (ראו כאן: לא מהשמיים היא – על מעמד הר סיני ותורה מן השמים) אבל גם אחרי כל הבעיות, התיעוד בדברים סותר מכיוונים אחרים.
ההסבר הטוב ביותר שראיתי הוצע ע"י פרופ' בנימין זומר, במקור בספרו באנגלית, אבל למזלי יש תקציר של הספר ב'הארץ' (אגב, מאמר מרוכז שלו יצא לאחרונה בעברית גם בספר המהפכני "בעיני אלוהים ואדם" ועוד חזון למועד):

http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2639075

הספר סוקר בבהירות את כל ארבע הגרסאות (המכוּנות J, E, P ו-D) לאופי ההתגלות בסיני וליחס בין ההתגלות לחוק. E, למשל, המקור המרכזי בפרקי סיני בספר שמות, מטשטש את שאלת הדיבור האלוהי בסיני. השימוש של E במלה "קול" הוא דו־משמעי במתכוון: לתיאור רעמים ורעשי רעידת אדמה, אולם גם לתיאור קול אנושי. לכן, כשהפסוק מציין "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל", אין כל ודאות כי מדובר במלים אלוהיות ולא רק בתופעות מטאורולוגיות כבירות.

אם E מותיר ספקות, הרי שאסכולת P מציגה גרסה אחרת לחלוטין להתגלות. לפי P, בני ישראל לא שמעו דבר ישירות מפי האל. כל החוקים נמסרו למשה באופן פרטי, לרוב מתוך קודש הקודשים במשכן, ובמועדים שונים על פני 40 שנות הנדודים. אצל J, תעודה נוספת, ההתגלות היא ויזואלית יותר מאשר קולית. גם כאן תוכנה המילולי של ההתגלות (אם היתה כזאת) לא נמסר בפומבי כלל, אלא רק בתיווכו האנושי של משה.

המקור היחיד שמתקרב לעמדה הסטנוגרפית הוא D. במקור מאוחר זה מופיעה פרשנות הרמוניסטית לגרסת E, המעניקה תשובות נחרצות לעמימות המכוונת במקור. לדוגמה, במקום ה''קול" הדו־משמעי, D מבהיר שבני ישראל שמעו מהאל "קול דברים", כלומר מלים ממש. ועדיין, אפילו אצל D ה"מסורתן" מופיעה הסתייגות מיד לאחר ההכרזה כי האל דיבר עם העם במישרין ("פנִים בְּפָנִים, דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר"). משה מבהיר: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לְהַגִּיד לָכֶם, אֶת דְּבַר ה'". התגלות ישירה? תיווך בלעדי של משה? אפילו נוסחו הסופי של ספר דברים מסרב להניח לספק להיעלם.

בער
לא זכיתי להבין למה אתה שואף.

הבעל ענני.

האם אתה מעדיף שאבחר מטרה מראש ואח"כ ל"הוכיח" אותה ?

בער

אברם,
איזה נאמנות אדוקה להשערת התעודות...
אין לך שום 'ביקורת המקרא' לגביה?

כמדומני לא חשבתי שאברם כאן כתב ברצינות אני משוכנע שהוא מתלוצץ כדרכו לפעמים.

תשובה מלאה, המניחה את הדעת מכל הבחינות - אין לי, אבל יש לי תשובה "חלקית" להרהורי הכפירה ה"חלקיים": כבר נודע בשערים שבספרות העתיקה אפשר למצוא התייחסות לקולקטיב כאילו היו אדם אחד, וכאילו בעם אחד גם דור אחד יכול לייצג את משנהו (למשל האיסור להתחתן במואב בגלל שבדור אחד לא קידמו את ישראל בלחם ובמים). כך גם כאן - כל הדור מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ נחשבו לאותם אנשים. הן משום שחיו על תרבות אחת ובתוך אותו הקשר של חיים, ויכלו להכיר היטב זה את זה, ואף משה עצמו המשיך לחיות עד אותו זמן, וממילא הבנים של יוצאי מצרים יכלו להשתכנע באמיתות נבואתו בדיוק כמו שאבותיהם השתכנעו. אף בכתוב אנו מוצאים רמז לזה שנאמר (דברים ד' מ"ה): "אלה העדות והחוקים והמשפטים אשר דיבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים" (ההדגשה כמובן אינה במקור). כלומר זה נחשב עדיין שאלו שמדברים אליהם עכשיו - הם עכשיו יצאו ממצרים.