ספר דברים; שמונת הפסוקים האחרונים...וחמשת הראשונים?

.


אני, לא שמתי לבי עד השנה, מודה בבורותי.

המחלוקת לגבי זהות כותב שמונת הפסוקים האחרונים - היתה ידועה ומוכרת לי מילדות.

לא כך היא הטענה, כי חמשת הפסוקים הראשונים הם הקדמת ה', ורק מפסוק ו' ואילך - מתחילים דברי משה, כידוע.

והנה הדברים מסתברים. שימו לב:


א אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹתוְדִי זָהָב.
ב אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.
ג וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, אֲלֵהֶם.
ד אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי.
ה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.

ו ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה...

חלילה, ר"ש מניח שכאשר כתוב בתורה ספר התורה הכוונה לספר התורה כולו כפי שהוא בידינו. לכן כאשר אמר משה לקוח את ספר התורה הזה היה כל ספר התורה שלנו כתוב, מכאן שמשה כתב בנבואה את כל הקטע מויהי ככלות משה עד הסוף.

לכאורה המחלוקת בין התנאים בענין זה, היא האם נבואה לעתיד יכולה להכתב בלשון עבר.
למ"ד יהושע כתב "וימת משה", אין זה נבואה שכן היא כתובה בלשון עבר - "וכי משה מת וכתב וכו'".
אבל למ"ד משה כתב "וימת משה", בהכרח שנבואה לעתיד יכולה להיכתב בלשון עבר. ו"ראייתו" מדכתיב "ויכתב משה ... עד תמם" (וערבא ערבא צריך..).

אם כבר מדברים על הפסוקים הראשונים.

יש מי שמפרש שאחד עשר יום וכו' הוא ציון מקום כמו קודמיו?

נדמה לי שזו הפרשנות הכי פשוטה, והיא גם כוללת תוכחה הפוכה מרש"י, ארבעים שנה הלכו והגיעו למרחק של אחד עשר יום.

יכול להיות?

נחמד
יש לך פירוש פשוט לפסוקים שלפני כן (במדבר בערבה.. ודי זהב)?

מקרא

חוששני שברור מדברי הגמרא/ברייתא שהנושא הוא האם הכרח לומר שבימי משה ספר תורה כבר היה שלם [כזה המוכר לנו], או לא. ותו לא.

עקביה סדר ולשון הפסוקים לא ברור כל כך שצויין פעמיים שכתב ספר התורה / השירה ונתן את התורה ללויים (וליהושע ? וזה "ושים באזני יהושע כי מחה אמחה - שכתוב בסוף כי תצא ?) וקרא את השירה מתוך הכתב - ספר התורה 
הרמב"ם בגלל הסיבוך בזה ביאר שמכאן למד רבא מצוות כתיבת ספר תורה ליחידים כי הצווה נאמרה על השירה ואין כותבין מגילה מגילה וע"כ כוונת הכתוב שיכתוב (משה והוא הדין לדורות) את כל התורה.

ויכתב משה זה תוך כדי המאורע, לכן יותר מתאים מ'וימת משה'.

[האמת, שההגנה הטובה ביותר על ספר היא לכתוב בתוכו מתי הוא נכתב, הבעיה שכאן לא נכתב הקיפו של הספר שכתב משה. אם היה מצוין בתוך המשפט של 'ויכתוב משה' גם מספרי מילים, אותיות, פרשיות של הספר וכדומה, יחד עם האיסור לשנותו ויחד עם הבהרה שכל התוכן הזה עצמו של פרטי הספר נכתב גם בזמן משה, זה היה מוכיח לנו יותר.]

תוקן על ידי כמדומני ב- 28/07/2015 08:55:55

איך משה יכול לכתוב שהוא כבר סיים לכתוב את התורה ושהוא כבר נתן אותה ללוויים למשמרת?
אם פסוקים אלו היו האחרונים בתורה, עוד ניחא, אבל אחריהם ישנם עוד מספר פרקים.
ר"ש בכל מקרה צריך גם לענות לטענה של "וכי משה מת וכתב וימת משה". ר"ש חייב לסבור שנבואה יכולה להכתב בלשון עבר.

תוקן על ידי מקרא ב- 28/07/2015 09:03:38