|
|
| נשלח ב-4/8/2015 17:41 |
 |
| |
איגנץ הולצבאואר (1711-1783). מלחין גרמני מאסכולת מנהיים. חיבר 69 סימפוניות.
סימפוניה מספר 4 בלה מז'ור לשני כינורות, ויולה, שתי קרנות וקוניטינואו (אלגרו מולטו, אנדנטה, פרסטו):
www.youtube.com/watch?v=6QKQTw3DKCA
תוקן על ידי מם80 ב- 04/08/2015 17:41:45
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2015 23:47 |
|
| |
(עד כאן סימפוניות מתקופת הבארוק ומהתקופה הקלאסית וסימפוניה מודרנית בלבוש קלאסי)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2015 22:18 |
|
| |
מה אתה מתלהב כל כך מהיידן??
אני מחכה שכבר תגיע לכיף האמיתי: הראשונה והרביעי של ברהמס, השנייה של מאהלר, אתה יודע, הסימפוניות היפות באמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2015 22:27 |
|
| |
אל תזלזל בהיידן. יש לו חשיבות רבה בפיתוח צורת הסימפוניה. אני ממתין שגלילוני, אם ירצה, יכתוב על הסימפוניות של בטהובן.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2015 00:28 |
|
| |
או, זה בדיוק מה שרציתי לומר, רק בכיוון ההפוך: בגלל שהיידן חשוב מבחינה היסטורית, מרגישים צורך לומר שהוא גם חשוב מבחינה עניינית. ולא כן דעתי. הסימפוניות שלו ברובן המכריע משעממות וולא יפות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2015 02:14 |
|
| |
זה בסדר. לענ"ד, מאז באך, למעט מוצרט ומנדלסון, רוב רובם של המלחינים לא ידעו לחבר מוסיקה תזמורתית כראוי. בכל זאת, מאחר שלרוב האנשים יש טעם קצת שונה, נתתי באשכול מקום לעוד מלחינים ובכללם היידן :)
|
|
|
|
|
