'דעת חז'ל'

הערה זו מכוונת לתקן דימוי שגוי.

הרבה מתיחסים ל'דעת חז'ל', כמושג המעלה דימוי של איזו קבוצת אנשים קטנה שישבה יחד, דנה בעניין מסוים וגיבשה עמדה מקיפה ומנומקת, המביעה את דעת הקבוצה. הפרק הראשון בספרו של א'א אורבך 'חז'ל אמונות ודעות' [הוצ. מגנס], עוסק ב'חקר תולדות האמונות הדעות של חז'ל', וממנו מתקבלת תמונה שונה לגמרי, המראה עד כמה קשה ומורכב הדבר. אביא כאן, כסיכום את עיקר דבריו, לרוב בלשונו, מבלי לפרש.

חז'ל הם חכמי התושב'ע הנזכרים במקורות שלה: משנה, תוספתא, מדרשי הלכה, מדרשי אגדה והתלמודים. הראשונים שבהם קודמים למרד החשמונאים, האחרונים, עד לכיבוש ארצות הים התיכון בידי הערבים, פרק זמן של למעלה מ 900 שנים.

במשך הזמן ההוא ארעו שינויים משמעותיים מאד בעולם:
אלכסנדר הגדול החריב את ממלכת פרס. ארצות המזרח נפתחו בפני תרבות יוון, והמזרח השפיע על התרבות היוונית. נוצרה מזיגה הידועה כתרבות ההלניסטית בשטחי המזרח, באסיה הקטנה [טורקיה של היום], סוריה ואזור הפרת, ארץ ישראל ומצרים. ארץ ישראל עברה מידי מצרים לידי סוריה. אצל היהודים התקיים מאבק בין מתייונים למתנגדיהם על דמות האומה. רומא כבשה את אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל ומצרים. חשיבות הגולה בבבל ובמצרים גדלה. הנצרות תחילתה בכיתה יהודית בארץ ובקהילות יהודיות שבגולה. בעקבות פעולות גיור חדרה לעולם הנוכרי. מדת נרדפת הפכה לדת האימפריה הרומית.
חכמי הדורות עוררו והתסיסו את כלל הציבור באמונות ובדעות שלהם, וככולם, גם הם מושפעים מן השינויים באזור. תוך כדי מאבק הגיעו לגיבוש עיקרי אמונה מעטים אשר נתקבלו על ידי כלל החכמים והציבור, והשפיעו על תחומי חיים רבים. בצידם נותרו שאלות ועניינים שבמחלוקת בין חכמים, ושדעת חכמים בהם שונה מהאמונות וההשקפות של הציבור. חילוקי דעות אלו הם סבירים לאור השוני שברקע המדיני, הכלכלי והחברתי של החכמים ובמשך הזמן הארוך שבו פעלו, ובאופי האישי של כל אחד.

בעית המקורות.
למקורות שבידינו אופי מיוחד המקשה לחקור את הדמויות השונות. מאמרים רבים חסרים את שמות אומריהם. כאשר השם ידוע, אין ביטחון שהאומר מוסר את דעתו, או מביא דעה קדומה ומקובלת.
בטקסטים מצויים פתגמים רבים, מנוסחים היטב, מעשה אמן. הם מביאים מחשבה מגובשת אבל מעוררים בעיות פרשניות. ביחס לצורות ספרותיות אחרות, משלים דרשות, סיפורים, תפילות, - צריך לשאול מה משקל הרעיונות שבהן, ועד כמה הן שייכות לרטוריקה דרשנית ודרך הבעה אמנותית של המחברים והעורכים. ההלכה קובעת את המותר והאסור, את הדרך ללכת בה. אבל ביסוד הלכות רבות מונחות אמונות ודעות אשר חילוצן דורש עיון בתולדות ההלכה.

המשותף לכל המקורות הוא שבכולם אין דיון שיטתי בפרקי אמונות ודעות, ואין כמעט סוגיות רציפות הדנות בנושא אחד. לרוב נדרש לאסוף ולסדר חומר מפוזר כדי להביאו לכלל סיכום. אוצר גדול של מונחים נוצר בתקופת חז'ל. מהם חדשים, מהם שקבלו מובן שונה. למשל המושגים: עולם הזה ועולם הבא, יצר טוב ויצר רע, תשובה וגאולה, תחית המתים, שכר ועונש, מצווה ועברה, מלכות שמים, גמילות חסדים, גהינום וגן עדן. תארים וכינויים של אלהים: מקום, רבש'ע, הקב'ה, רחמנא, גבורה, שמיים. משמעות המושגים לא הוגדרה ולא נדונה לפרטיה במקורות. אין נסיון לקשר ביניהם או לחשוף את היסודות המשותפים להם. אם ננסה לעשות זאת עשויות להתגלות סתירות העולות ביו דיונים שונים.

דוקא חוסר העיקביות והעדר השיטתיות, הניח לפני הדורות הבאים חירות רבה בהגדרת עיקרי אמונה. דברי חז'ל התקבלו כמקור סמכות עליונה, אבל חירות הפירוש את האמתות פתחה אפשרויות מגוונות. הפילוסופים של ימי הביניים, המקובלים והחסידים – כולם הסתמכו על מאמרי חזל בהרצאת השיטה שלהם. כיוון שהשיטה שלהם היתה העיקר עבורם, הועמה או נדחתה הכוונה המקורית של דברי חז'ל. נוצר אילן גדול, רב ענפים שקל לכל אחד להיתלות בו. גם היום נפוץ סוג של ספרות שנושאם הוא 'היהדות', ו'היהדות' הזו היא תערובת לא מובחנת של דברי חז'ל והסיפורים שלהם, של ההשתקפות שלהם אצל הרמב'ם או ריה'ל, מקובלים וחסידים, גם חיבור דבריהם עם תפיסות פילוסופיות ותאולוגיות בנות ימינו. מכל אלו אי אפשר ללמוד על תולדות אמונותיהם של חז'ל על רקע המציאות של ימיהם וסביבתם.
עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 29/07/2015 13:55:37

לעצם תוכן האשכול ברשותכם אני אומר כמה מילי הסבר.

שאדם זר בא לביקור בספרות היהדות ובמיוחד בחז"ל באמת לא מוצא ידים ורגלים ולא מבין מה קורה כאן
הסיבה היא כי הוא רגיל שבני אנוש מתנהלים בדוגמטיות אחרי אליליהם וכל פרט הוא רובוט שלא צריך להבין כלום רק להבין שיש שוטר בחוץ. יש חוקה אלילית וזהו. כמובן שהאליל מתחלף כל הזמן באקראיות ועל פי המצב רוח העכשווי

לא כן ביהדות, יסוד היסודות של היהדות זה שש אלפי שנים (מאדם הראשון התבוני זה שהמציא את חוקי המשפחה = התחיל להמציא חוקה אישית) החוקה הוא חוקה אישית, ככה שאי אפשר לחוקק חוקה לדורי דורות, ולכן באמת לא אדם הראשון ולא חנוך ולא נח ולא האבות, לא כתבו חוקה, אפי' משה רבינו שכן ציווה שנכתוב חוקה על אבנים, הוא מצווה מראש בחוקה דברים פרק יז (ט) וּבָאתָ§ אֶל־הַכֹּהֲנִים© הַלְוִיִּ₪ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ₪ט אֲשֶׁµר יִהְיֶ¦ה בַּיָּמִ³ים הָהֵ¡ם וְדָרַשְׁתָּ© וְהִגִּ³ידוּ לְךָ₪ אֵ¦ת דְּבַµר הַמִּשְׁפָּֽט:(י) וְעָשִׂ§יתָ עַל־פִּ´י הַדָּבָר© אֲשֶׁ³ר יַגִּ³ידֽוּ לְךָ₪ מִן־הַמָּק³וֹם הַה₪וּא אֲשֶׁ¦ר יִבְחַ³ר יְקֹוָ¡ק וְשָׁמַרְתָּ³ לַעֲשׂ₪וֹת כְּכֹ¦ל אֲשֶׁµר יוֹרֽוּךָ:

על שני דברים כתבתי שמי שיוגיח לי אותם אוביל מאניה בתריה לבי מסותא.

שחז"ל סברו בהגשמה כמו שהרמב"ם ייחס להם.
שחז"להתכוונו בסיפוריהם של שדים ועין הרע למה שהמאירי ייחס להם.

לענ"ד בשני נושאים אלו אנו יכולים להעריך מה היתה דעת חז"ל במובן הרחב.

בעל,

אתה יכול ללכת יותר אחורה:

מי שיוכיח לי שלאלקים אין ידיים ורגליים כמתואר בתנ"ך, ולא מצבי רוח מתחלפים, כפי שטוען הרמב"ם.

מי שיוכיח לי שאלקים אינו בדמות אדם ישוב על כסא שרוכב על מלאכים מכונפים ומרובי פנים כמתואר ביחזקאל, כפי שטוען הרמב"ם.

וכן הלאה...