פרסום ראשון: דוד פרלמן פרש מפרחי מיאמי

_________________

אני מבין שהסיומת 'משורר?' הפכה להיות מילת המפתח...

אז הנה, הצלחתם לגרור אותי מעט בלשון ואגלה טפח מן הנשמע מאחורי פרגוד המוספים, אך איני מתחייב שלא לכסות את הטפחיים הנוספים.

צדקת בדברייך. רק תיקון קל, לצדק את המשקל: ארי רוזנר לא הוציא לאור 'כמה אלבומים' [ככל הידוע לי. אשמח מאד לשמוע שאני טועה]. הוא בהחלט הוציא לאור אלבום שהכיל כמה שירי 'Cover' בודדים, גרסאות כיסוי לשירים מוכרים עם נגיעות אישיות משלו.

אגב, יוסי שיק, הוציא אף הוא מיני אלבום אישי שהכיל מספר שירי 'Cover' – שירים, אגב, שכמעט ואינם מוכרים. השמעתי אותם פעם לידיד המהווה ספרייה מוסיקלית מהלכת, ועל חלקם הוא הצביע כשירים מקוריים. אולם, כאמור, מדובר בגרסאות כיסוי לשירים שכבר שוררו אחרים – כשלמיטב זכרוני הוא לא יצא במסגרת חגיגות בר המצווה, ומלבד ראיית אור אולפן הוא מעולם לא ראה את אור ההפקה. כל מי שמחזיק אותו ברשותו, קיבל אותו ישירות מיוסי עצמו או מאחד מבני משפחתו.

נוסף על-כך, ואם זכרוני לא הושפע מפגעי הזמן, משפחת שיק המורחבת הוציאה אלבום מוסיקלי לרגל חגיגות בת המצווה לאחת מהאחיות.

עד כאן הנתונים היבשים.

מי שליווה מעט את ההיסטוריה של המקהלה ודאי יודע, כי ברבות השנים היו כמה וכמה פרחים שמעבר להשתתפותם בהופעות המקהלה כחברים מן המנין, השמיעו קולם ברמה על הר רם זה או תחת עץ רענן אחר, אם במסגרת תקליט ואם במסגרת קונצרט בתבליט, כשבדרך כלל ציוץ קל לא נשמע מכיוונו של ירחמיאל (אדרבא, הם עודדו על-ידו) והם כלל לא נזקקו לפרקליט. [אין כאן המקום למנות כרוכל, את כל אותם ההזדמנויות בהם פרח השמיע קולו ולא כזוחל].

אמנם, כאן נכנסת לה סברא פשוטה למדי המחלקת בין השתתפות חד פעמית באלבום או בקונצרט, ובין הצטרפות בחברות מלאה אל הרכב אחר. בעוד שהראשון דורש מאמץ בן מספר שעות בלבד, הרי שהשני מטבע הדברים דורש שעות רבות של מאמץ והשקעת כוחות. קחו לצורך הדוגמא בלבד את להקת 'Shalsheles Junior' [שאגב, מנהלה המוסיקלי יצחק רוזנטל היה חבר בפרחי מיאמי לתקופה קצרה בת שנה]: כל בר דעת מבין, כי בכדי להיות חבר להקה עליך להשקיע שעות רבות המצטברות לימים שלימים של עבודה מוסיקלית, אם זה כקדם הקלטת אלבום ואם זה בטרם כל קונצרט והופעה של הלהקה, זאת מלבד אותם שעות 'טכניות' של הקונצרט, באותם ימים אינך יכול להשתתף בכל פעילות אחרת של מקהלת ה'אם' פרחי מיאמי, אם זה בחזרות לקונצרט ואם זה אף מתנגש בקונצרט עצמו.

חשוב לזכור שלא מדובר בילדים המקדישים יומם וליל להקלטות שירים ולחזרות לקונצרטים; מדובר בילדים נורמטיביים המשקיעים בלימודים [כשדווקא החברות במקהלה יכולה פעמים רבות להעצים את ההשקעה הלימודית, אך זו כבר נקודה למאמר בפני עצמו. נגעתי בה פעם בדבריי], כשאת שעות אחר הלימודים הפנויות להם הם מקדישים בחלק מהימים לטובת ההתפתחות המוסיקלית.

כך שאם עם קידום מוסיקלי והתפתחות אישית של הפרח, ירחמיאל בהחלט יכול להסכים [ואדרבא, הוא ידרבן אל השיר ואף יתרום מנסיונו העשיר], עם הצטרפות אל להקה אחרת - שלא יימלט שתבא על חשבון החברות כפרח מן המנין - קשה מאד להשלים, וכאן נדרשת החלטה אישית של הפרח (והוריו) 'אם .. לכו אחריו, ואם .. לכו אחריו'; האם הוא מעוניין לפתח את עצמו תחת ניצוחו של מוסיקאי זה או אחר. כך שפעמים צריכה לצערינו ליפול ההחלטה על נטישת המקהלה. "וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ .. וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹקֵי צְבָא-וֹת כִּי עָזְבוּ .. וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי".

אשוב ואדגיש כי בשונה מפיסות מידע אחרות אותם אני משתף כידיעות מן האוצר הבלום, באמור לעיל אין מעבר לנקודה למחשבה ולא כלום. לפני שיתופה הסרתי את כובע ה'ידען הדקדקן' וחבשתי לראשי את כובע ה'תיארוטיקן'.