המוסר העתיק (עריות וטומאה) מול המוסר החדש (זכויות החד מיניים)
יש כמה אשכולות סמוכים שדנים בנושאים אלו, אך כיון שאני רוצה להציע גישה כוללת המקיפה מספר נושאים, הדברים נכתבים באשכול חדש.
בני דורנו עומדים לפעמים נבוכים למול העימות בין ההיגיון הדמוקרטי המובן כל כך, של 'חיה ותן לחיות', המתיר לעשות כל דבר שאינו מזיק לאחר, לבין ההרגשה שרווחה בעולם מזה אלפי שנים שאיסורי עריות, כמו נישואין בתוך המשפחה או המגדר, הם דבר מתועב.
- מאיפה באמת מגיע הרעיון שעריות הן דבר מתועב? האם זה נמצא קצת ברגש שלנו רק בגלל חינוך, או שיש סיבה עמוקה יותר?
- מה התוכן של 'טומאה וטהרה'?
- למה ההרגשות שהיו פעם פשוטות לכולם, נראות לפעמים היום ארכאיות? האם זה בהכרח רוחב דעתנו מול צרות האופקים והפטריארכיה שלהם? - למה בעבר לא היו אסכולות של 'צמחונות'? - מה שורש הצניעות העצמית והתרבותית?
בשורות הבאות אנסה להבהיר את גישת המוסר העתיק, לאו דווקאלהצדיק אותו.
שורש ובסיס הכול הוא בכך שלמוסר העתיק היה פשוט שטובו של האדם מורכב גם מהמעלה הרוחנית העצמית שלו ולא רק מ'בן אדם לאדם'. מעלה זו נמצאת ומתבטאת ככל שהאדם יותר חי, מחובר ומרגיש את החלקים הרוחניים שלו, ופחות את החלקים הגשמיים, -גופו ותאוותיו.
המוסר העתיק ראה בתאוות - כלי עבודה למטרות רוחניות. (האם כלי 'לכתחילה' או לא - זה ויכוח בין אסכולות שונות, כמו היהדות והנצרות). תאוות נשים היא כלי לבניין חיי המשפחה עם שלימות רוחנית של החיבור הרעיוני בין הגבר לאשה, והיא הוענקה לאדם בהתאם למטרה זו. נישואין בתוך המשפחה אינם משיגים את המטרה, וק"ו נישואין בתוך המגדר. בהתאם לכך לא ניתן להם (אצל רוב בני האדם) את הכלי המשרת מטרה זו. לכן ראו בעריות 'משיכה' מלאכותית של התאוות לפינה הכי הכי גשמית שלהם, ללא שמץ של ערך רוחני. בפרט כאשר נוצר מצב שציבור לוקח את התאוות לכיון זה (מה שקורה היום וקרה ע"פ המסורה גם בדור המבול) ראו בזה השחתה מוסרית וסטייה חמורה של מטרת וערכי האדם מן הפן הרוחני לפן הגשמי. לכן פעם תפסו את איסור אשת איש כעוולה עצמית ולא רק הפרת הסכם והחמירו בה הרבה יותר. זהו גם תוכן העניין של הוצאת שז"ל. טומאה, לפי הסברו של המהר"ל, היא הפסקת חיים (או הפסקת פוטנציאל חיים וכדומה). ההסבר הזה אינו תאורטי ומנותק מהמציאות, אלא ניסיון להסביר את שורש ההרגשה של הטומאה. יש תחושה של דחיה מדברים שמבטאים קמילה של חיים, כיון שחיים הם הביטוי הגבוה לרוחניות, וקמילתם מבליטה את החלק הגשמי והגופני שלנו. (מת הוא אבי אבות. בעל קרי ונדה הם הפסקת פוטנציאל של חיים, זב הוא קלקול של מערכת ההולדה, [אגב, זב אינו מטמא באונס כי אין כאן קלקול אלא מקרה אבל בבעל קרי גם באונס יש מציאות של הפסקת פוטנציאל החיים], צרעת היא 'בשר מת' [צרעת יש בה גם אלמנטים של 'נידוי לשמים' ואין כאן המקום]).
לא ניתן להתעלם מהתחושה שיש קשר בין טומאה למושג 'גועל' שיש לאנשים מאלמנטים שונים. ידועים דברי רמב"ן בויקרא י"א ל"ז:
"וטעם ההכשר, בעבור כי לכלוך השרץ והמטמאים ידבק במאכלים בלחות, ולא כן ביבשים, ועשתה התורה הרחקה יתירה לטמא המוכשרים במים וניגבו, שלא ניתן דברינו לשיעורין. והנה גם דין ההכשר נוהג בטומאת הנבלות, והזכירו הכתוב כאן לעניין שאמרנו." מה פשר דברי הרמב"ן?
אנחנו תופסים בדרך כלל את המושג גועל כדבר פיזי ולא רעיוני. אך באמת אין לזה שום הגדרה פיזית. גועל קורה תמיד ממשהו שיש לו קשר לעולם החי או לכל היותר הצומח - שיש לו גם חיות מסוימת, פסולת דוממים לעולם לא תעורר גועל. הדברים המגעילים ביותר הם גופות של אנשים ובעלי חיים. דברים נוספים: פסולת אדם (פסולת של חיים), שרצים שמבטאים חיים פחותים, אנשים רגישים נגעלים מכל בעה"ח שמבטאים את הגופניות שבחיים ללא רוחניותם.
לפי זה טומאה אינה 'סמלים' אלא מצב רוחני מסוים. האדם שואף להתרחק מהדברים שנותנים לו את ההרגשה המודגשת על גופניותו, כי ככל שיתחבר אליהם רגשית, הם יחברו אותו ואת עולמו הפנימי לעולם הפיזי וירחיקו אותו מהעולם הרוחני. במשנה במסכת עבודה זרה מבואר שגם לגוי היה פשוט פחיתותו של בעל קרי: "שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו, כתוב בתורתכם, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפדודיטי. אמר לו, אין משיבין במרחץ. וכשיצא אמר לו, .... אם נותנין לך ממון הרבה, אי אתה נכנס לעבודה זרה שלך ערום ובעל קריומשתין בפניה, וזו עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה.... (ע"ז פרק ג משנה ד).
מסיבה זו גם הייתה פשוטה להם הזכות לאכול בע"ח (להבדיל מלצער אותם [אפילו בדרך לבית השחיטה - סיפורו של רבי במסכת בבא מציעא דף פ"ה עמוד א']).
גם היום נשארו לא מעט שאריות מגישה זו. אדם הזולל אבר מן החי, נחשב לגס ו-וולגרי. אשים מתורבתים נרתעים ממנו. אנשים גם חשים באינטראקציה שבין אדם עניו ושפל רוח לבין דקות מחשבתו ורוחב רגשת דעותיו הפילוסופיות והפסיכולוגיות.
במזרח הרחוק נשארו רבדים רחבים הרבה יותר של הגישה הזו. שם הם רואים ברוחניות כלי בסיסי למעלת האדם, לטענתם הם מצליחים דרך זה להגיע גם לכוחות רוחניים (בבודהיזם חיים כך למרות אתאיסטיותם).
בקיצור, המוסר העתיק נקט שטובו של בן אנוש כולל בתוכו בין אדם לחברו יחד עם מעלותיו הרוחניות והם כרוכים זה בזה בקשר בל יינתק. המוסר החדש מאמין ב"היה בהמה בהליכותיך ולך בדרכי לבך ובלבד שלא תפגע באחר".
מישהו אמר לי פעם שבעולם החדש הורידו לא תנאף מעשרת הדברות והוסיפו אליהם צעב"ח, ושזה היינו הך, אם אתה לא רואה יתרון ברוחניות האדם על פני בעלי החיים, מתחדד מאוד האיסור לצערם כיון שהוא הופך מטיעון של חוסר מוסריות לצער אותם לאיסור של חוסר זכות להיות מעליהם, עד כדי צמחונות.
אדגיש שוב: אינני בא לצדד בעד עמדה כל שהיא, אלא להבהיר את ההבדל ולבאר שיש כאן גישה עם בסיס רחב והגיון עמוק.
נשלח ב-31/7/2015 02:27
ר"מ פיינשטיין כתב "שמצד הטבע ליכא תאווה לזה" , שאל כל פסיכולוג עדעכמה דבריו מנותקים מהמציאותד .
לענ"ד כל הפרשנות שלך שגויה, העולם המערבי שומר בקנאות על זכויות מיעוט, ורואה באושרו של אדם ערך עליון, וכפועל יוצא האינדיוודואל מקבל מרחב ביטוי , והומואים הם מיעוט שנדרסו תמיד בחברות שהא-ל/המדינה/המלך מהווים משמעות הקיום.
עוד לא ראיתי רב שיתייחס לעניין בכובד ראש, והגישה היא שמה שאצלם אהבה אצלנו הוא כרת (וסקילה), והגישה הדעאשית הזאת רווחת, מתעד התועבה של המנאצים והרשעים.
אני לא קורא לביטול האיסור, אבל כפי שאברהם אבינו אמר, השופט כל הארץ לא יעשה משפט ?! אמנם יש אנשים שנולדים עם טבעים לרצח, וכו' ואין הצדקה לממש, אך הטבע הזה חזק כמו דחף האוכל וה והשינה. תכלס בוודאי שאי אפשר לומר שמצד הטבע ליכא תאווה לזה, כח המציאות הפוכה. (והמעניין שר' משה פיינשטייין לא השתמש בנימוק שלכל אדם יש נטייה לרצח/גניבה/ניאוף, אלא השתמש בנימוק הפוך לחלוטין . ומדוע ?! )
א. כדי להעמיק את הדיון בו התחלת יש ערוך הבחנה בין סוגים שונים של "פעם" - לא הרי תפיסות המוסר של המאות ה-17 וה-18 כאלה של ימי הביניים, ולא אלה ואלה כאלו של המאות הראשונות לספירה, ואף אלה לא דומות לתפיסות המוסר של המקרא או המזרח הקדום. רק לדוגמא, משהו שנדון בעבר כבר בפורום - בעיני חז"ל יחסי מין בין אב לבתו הם איסור עריות לכל דבר ועניין (דבר שאינו רק בלתי חוקי אלא גם בזוי ובלתי מוסרי בעליל), אולם ברשימת איסורי העריות בתורה הם אינם נזכרים...
ב. אתה מכליל ביותר ודומני שבכך אינך עושה צדק עם טענתך. למשל, כתבת: "אדם הזולל אבר מן החי, נחשב לגס ו-וולגרי. אשים מתורבתים נרתעים ממנו". האמנם?! למי שאינו יהודי שומר מצוות אין שום בעיה לאכול בשר חצי-נא (או נא לגמרי), וכבר איני מדברת על סושי למינהו, שמכיל דג נא לגמרי ונחשב מעדן (נגיש ופופולרי מאוד) בעולם המערבי.
ג. אני חושבת שאתה טועה בעניין יסודי כאשר אתה מנסה לתלות את המוסר הקדום (ראה סעיף א' לעיל) באיזו שאיפה ל"רוחניות". עצם ההפרדה בין "רוח" (או "נפש" או כל שם אחר למה שאינו גוף) ובין "גוף" אינה טבועה בתרבות האנושית מאז ומעולם והיא מאוחרת למדי (במקרא, למשל, היא איננה לחלוטין וגם אצל חז"ל יש ספק אם היא קיימת במובנה זה). איני בטוחה שבמובנים רבים, העיסוק ב"רוחניות" כמשהו "נפרד" במובן מה מן הגופניות הוא לא עניין מודרני בכלל (ולכן חלק נכבד מהפוסט-מודרנה והניו-אייג' הוא הניסיון "לחבר" מחדש בין גוף ונפש, וכאילו להחזיר את עטרת ההוליזם הזה ליושנה ולעתיקותה).
ד. אם מעניין אותך להעמיק את הבנתך בעניין הטומאה והטהרה כמושגים אנושיים בכלל, אני חושבת שיהיה לך מעניין לקרוא בספרה של מרי דגלס "טוהר וסכנה" - www.resling.co.il/book.asp?book_id=90 ]
[אריאל, (זכות היא לי שהתבלבלת בינינו, אבל אני כמדומני, לא אריאל) א. כדי להעמיק את הדיון בו התחלת יש ערוך הבחנה בין סוגים שונים של "פעם" - לא הרי תפיסות המוסר של המאות ה-17 וה-18 כאלה של ימי הביניים, ולא אלה ואלה כאלו של המאות הראשונות לספירה, ואף אלה לא דומות לתפיסות המוסר של המקרא או המזרח הקדום. אני חושב, שבכל הדברים שפירטתי לעיל, לא היה ויכוח בכל התקופות העתיקות עד ימי הביניים. ב. אתה מכליל ביותר ודומני שבכך אינך עושה צדק עם טענתך. למשל, כתבת: "אדם הזולל אבר מן החי, נחשב לגס ו-וולגרי. אשים מתורבתים נרתעים ממנו". האמנם?! למי שאינו יהודי שומר מצוות אין שום בעיה לאכול בשר חצי-נא (או נא לגמרי), וכבר איני מדברת על סושי למינהו, שמכיל דג נא לגמרי ונחשב מעדן (נגיש ופופולרי מאוד) בעולם המערבי. זה לא אבר מן החי. אבר מן החי הוא אם הוא נחתך מבעל חי בעודו בחיים. ג. אני חושבת שאתה טועה בעניין יסודי כאשר אתה מנסה לתלות את המוסר הקדום (ראה סעיף א' לעיל) באיזו שאיפה ל"רוחניות". עצם ההפרדה בין "רוח" (או "נפש" או כל שם אחר למה שאינו גוף) ובין "גוף" אינה טבועה בתרבות האנושית מאז ומעולם והיא מאוחרת למדי זו לו שאיפה לרוחניות שמיוסדת על שיטה כתובה ומסודרת. זה משהו עמוק בתפישת האדם. זה גם לא מכריח דואליזם של גוף ונפש, אלא רוחניות במובן של העולם המוסרי והנעלה, עולם המחשבות, רגשות וערכים ולא חומר. ד. אם מעניין אותך להעמיק את הבנתך בעניין הטומאה והטהרה כמושגים אנושיים בכלל, אני חושבת שיהיה לך מעניין לקרוא בספרה של מרי דגלס "טוהר וסכנה" - www.resling.co.il/book.asp?book_id=90 ] תודה, אשתדל.
נשלח ב-31/7/2015 08:37
קרדיולוג כתב:
ר"מ פיינשטיין כתב "שמצד הטבע ליכא תאווה לזה" , שאל כל פסיכולוג עד כמה דבריו מנותקים מהמציאות ............... תכלס בוודאי שאי אפשר לומר שמצד הטבע ליכא תאווה לזה, כח המציאות הפוכה. (והמעניין שר' משה פיינשטייין לא השתמש בנימוק שלכל אדם יש נטייה לרצח/גניבה/ניאוף, אלא השתמש בנימוק הפוך לחלוטין . ומדוע ?! )
אם אתה מדבר על אשת איש, לא התייחסתי לעניין התאווה לאשת איש בדבריי. אם אתה מדבר על התאווה לסטיות שטמונה באדם (אני לא מדבר על אנשים שנולדו עם תאווה חד מינית), על זה בדיוק דיברתי, אין לזה תאווה טבעית פשוטה, אלא הנאה שבסטייה, שאותה ראו כדבר שמכניס את האדם עמוק עמוק לתוך בהמיותו.
דהיינו- למה אסור לי [לפי החוק] להסתובב ללא בגדים ברחוב,
ולמה-אסור לי כגבר- להכנס ל-"שירותי נשים",
ומה עם "הדרת גברים"??
אלא מאי, גם הם מסכימים שיש גבולות,
אם הם מסכימים עם עצם רעיון הגבולות,
נראה לי, שכבר אין להם כ"כ זכות,
לתקוף את מי שסובר שצריך יותר גבולות, ממה שהם סוברים,
בטענות דמגגיות, של "דמוקרטייה",
היות וגם הם לא דמוקרטים לגמרי,
וכל הוויכוח הוא בעצם על המינון כנ"ל.
נשלח ב-31/7/2015 13:23
קרדיולוג כתב:
לא הבנתי תגובתך אתה מדבר על סטרייטים ?
כן. לגבי גייז, זה נושא אחר, ארוך ומורכב. (יש בו גם הרבה אמוציות ולא נכון לשלב אותו בדיון אחד עם הסטרייטים).
נשלח ב-31/7/2015 13:27
מצד רביעי
הגבולות שאתה מדבר עליהם, פעמים רבות הן שאריות מהעולם של המוסר הישן.
בהמשך הדרך יש שתי אפשרויות: 1. שהם ייעלמו לחלוטין ויהיה מותר הכול. 2. שהעולם ייווכח שאי אפשר בלעדיהם, ויחזרו במידה מסוימת למוסר העתיק.
נשלח ב-31/7/2015 13:36
"מצד רביעי
הגבולות שאתה מדבר עליהם, פעמים רבות הן שאריות מהעולם של המוסר הישן. "
"שאריות מהאבולוציה"
נשלח ב-31/7/2015 14:47
[כמדומני,
סליחה על הבלבול בשמך.
אני חושבת שאתה טועה לגבי ערבוב התקופות. אם אתה מאמין שהמצב היום שונה, הרי שאתה מאמין שיש "שינוי" בעולם, ואם כך הרי שלא ייתכן שבמשך אלפי שנים המצב היה אותו הדבר בדיוק ורק שנתיים לפני שאתה במקרה נולדת, קרה איזה "מפץ גדול" והכל השתנה, נכון? גם לגבי הדברים שאתה תיארת (למשל היחס לנישואין ולמשפחה) יש הבדלים עמוקים בתפיסה, אפילו בין המקרא לחז"ל ובודאי בין אלה לבין ימי הביניים ולראשית העת החדשה. גם אם אתה רוצה להתרכז רק בתחום הספרות היהודית אינך יכול להתעלם מכך, שהרי יהודים (תמיד ובכל מקום) היוו חלק מן העולם והמציאות בכל מה שנוגע לתפיסות מוסריות וערכיות (גם מרידה במשהו, או הצגת "קונטרה" רעיונית למשהו הם היות חלק מאותו "משהו"...). בעניין הנישואין אני ממליצה לך לקרוא את "תולדות הרעיה" של מרילין יאלום (ספר אקדמי-פופולרי שסוקר את התפתחות "מוסד" הנישואין מן העולם העתיק ועד העולם הפוסט-מודרני: השינויים המהותיים שהיא מציגה בתפיסות לגבי זוגיות, נישואין ומשפחה בכלל הם מרתקים).
לגבי אבר מן החי - מבחינה הלכתית אתה צודק, כמובן, אבל הרי אינך מדבר על הלכה אלא על תפיסה מוסרית כלשהי. לכן הדוגמאות שהבאתי בהחלט כלולות בה, כיוון שהן עוסקות באכילת בשר "חי".
לגבי רוחניות - קרא שוב את ה"הגדרה" שלך ל"רוחניות" כאן: זו הגדרה סופר-מודרנית! ההנחה שיש דבר כזה הקרוי "עולם מחשבות" או שיש משהו שיכול להיות מוגדר כ"רגשות" היא לא הנחה שהייתה לפני מאות שנים ובודאי לא לפני אלפי שנים. (הבהרה: אני לא טוענת שלאנשים לא היו "רגשות" לפני אלף שנה, אלא רק שההגדרה שלהם לתחושות וההרגשות שחשו הייתה שונה ולא היה להם צורך בהגדרה שונה או בשם "מובדל" מן השמות שנתנו לתהליכים גופניים וכד'; אולי זה המקום לחזור שוב על טענתי באשכול אחר: ה"טבע" האנושי לא השתנה באלפי שנים, מה שהשתנה הוא ההגדרות, הגבולות, החוקים והתפיסות המוסריות).]
נשלח ב-31/7/2015 15:08
אמשלום
"ההנחה שיש דבר כזה הקרוי "עולם מחשבות" או שיש משהו"
על "מלכותא דרקיעא" שמעת? "נשמות שבגוף"? הזוהר לא היה קיים לפני מאות שנים?
"ולא היה להם צורך בהגדרה שונה או בשם "מובדל" מן השמות שנתנו לתהליכים גופניים"
"נשמה"??? מלאכים? היום מחליפים את זה בתהליכים מוחיים. אבל זה בדיוק אותו דבר. מי אמר שאת מבינה והם לא? אולי גם הם? ואולי דווקא הם כן ואת לא?
נשלח ב-1/8/2015 03:07
[אליקים,
מי דיבר על הבנה? איני חושבת שאני חכמה יותר מאף אחד אחר, גם לא מאנשים שחיו לפני מאות או אלפי שנים. אני מדברת על תפיסה של המציאות, שמתבטאת באמצעות ההגדרות הלשוניות של תרבות מסוימת. איני מכירה מספיק את הזוהר, אבל אני די בסדר במה שנוגע לספרות חז"ל. למיטב הבנתי, "מלאכים" (כמו גם "שדים") אינם משהו "רוחני" אלא יצורים מציאותיים ממש. הם שונים מב"א אבל הם בעלי גוף. גם למושג "נשמה" או "רוח" וכו' לא הייתה את אותה התכולה הלונית שאנו מכניסים אליהם כיום - ההפרדה בין "גוף" ו"נפש" אינה אינהרנטית לתרבות העולם ולא קיימת בו "מאז ומעולם". זה משהו שהתפתח במהך הדורות. אתה רוצה להקדים זאת עד הזוהר - הבא מקורות ונדון, וייתכן שתצליח לשכנע אותי. אבל שים לב, גם אם תוכיח שכבר בזוהר יש תפיסה שיש דבר כזה "עולם מחשבות"ששונה מן העולם המציאותי בו אנחנו חיים ושהוא "פנימי" לאדם ולא חלק מן ה"טבע" והריאליה וכו' - עדיין, כפי שכתבתי לעיל, אין דומים ימי הביניים לתק' המקרא או לראשית העת החדשה - העולם משתנה ועימו תפיסות העולם שלנו והאופן בו אנחנו מגדירים את המציאות ואת מה שיש בה או לידה).]
(נכתב בחול בחו"ל)
נשלח ב-1/8/2015 21:00
אמשלום כתב:
אני חושבת שאתה טועה לגבי ערבוב התקופות. אם אתה מאמין שהמצב היום שונה, הרי שאתה מאמין שיש "שינוי" בעולם, ואם כך הרי שלא ייתכן שבמשך אלפי שנים המצב היה אותו הדבר בדיוק ורק שנתיים לפני שאתה במקרה נולדת, קרה איזה "מפץ גדול" והכל השתנה, נכון? השינוי הוא תהליך (אבולוציוני...) ממושך שראשיתו נעוצה עוד ברומי בערש הדמוקרטיה והוא עדיין לא הסתיים. יש דברים שמשתנים כל העת, ויש תפישות שמשתנות אט אט במשך אלפי שנים.
לגבי אבר מן החי - מבחינה הלכתית אתה צודק, כמובן, אבל הרי אינך מדבר על הלכה אלא על תפיסה מוסרית כלשהי. לכן הדוגמאות שהבאתי בהחלט כלולות בה, כיוון שהן עוסקות באכילת בשר "חי". חלק בלתי נפרד מן הגסות והוולגריות היא לאכול מבשר שנתלש מבעל החיים בעודו חי, וזה כנראה, שורש ההלכה הזו.
לגבי רוחניות - קרא שוב את ה"הגדרה" שלך ל"רוחניות" כאן: זו הגדרה סופר-מודרנית! ההנחה שיש דבר כזה הקרוי "עולם מחשבות" או שיש משהו שיכול להיות מוגדר כ"רגשות" היא לא הנחה שהייתה לפני מאות שנים ובודאי לא לפני אלפי שנים. יש לי תחושה שאת לא מבינה את כל מה שניסיתי לשדר. אולי לא הצלחתי להסביר טוב ואולי לא קראת מספיק ביישוב הדעת. מי מדבר על הגדרות?! אני מדבר על תחושות עמוקות אוטומטיות. הם ידעו טוב מאוד על עולם המוסר. כל התורה והחוקים הגלובליים מלאים בזה. הם ידעו טוב מאוד שהם חושבים וכו'.
וסתם סקרנות: למה תמיד את כותבת בתוך סוגריים? הדעות שלך חשובות, נחשבות ומרכזיות כאן לכל הדעות...