| נשלח ב-31/7/2015 12:54 |
|
| |
התפיסה הבלתי מתפשרת של התורה הטקסטואלית: בדרך לדאעש?
האשכול הזה נפתח כהמשך להעתקתו של ספרן מדברי מנחם נאבת. (מי זה?), כאשר דברי נאבת נכתבו בתגובה לאירוע קשה של תקיפה של מפגינים במצעד ה"גאווה".
מכאן ואילך הקטעים הרלוונטיים.
אנו חיים בתקופה שבה פרשנות מקובלת מאוד לתרבויות שאנו מקבלים לידינו היא פרשנות כאילו פילולוגית, בלתי מתפשרת, המאמצת לעצמה את 'הטקסט', ואת ה'אין מה לעשות'. הפרשנות הזאת מצדדת תמיד בתפיסה הפרימיטיבית יותר של הטקסט.
הפרימיטיביות נשמעת אותנטית יותר, מקורית יותר, טרייה יותר. היא לא נכנעת 'לרוח הזמן', 'לאופנה', אלא היא מתמסרת לאות הכתובה, 'כמו שהיא כתובה'. 'עין תחת עין'.
תופעה זו היא תופעה עכשווית בעליל, היא מהווה חלק מן האכזבה של בני התקופה מן הנאורות המערבית, מן ההתפתחות והטכנולוגיה, והיא מחפשת לה מקום 'אותנטי' יותר המוצא לעצמו מקום שהוא 'מעבר לכל ביקורת', 'מעבר לכל מובן'.
השאלה היא כבר לא מה רצון האל, קולו של האל לא מדבר אלינו, אלא השאלה היא מה כתוב בטקסט, הטקסט אומר לנו מה רצון האל, כי לנו, ובעיקר לשכלנו, לא יכול להיות שום מושג. השכל שלנו הוא קטן והוא לא מבין כלום. והוא גם לא יכול להבין טקסטים, הוא יכול רק לקרוא אותם. אנו יודעים שיש פסוקים, וליתר דיוק: בשביל זה יש פסוקים.
ולכן צורות הדת המקובלות היום נעשות יותר ויותר פנאטיות, צורות המתמסרות אל דת 'בלתי מסורסת', דת 'כמות שהיא', 'אותנטית'. ולכן, לפי גישות אלה, ככל שהקריאה התרבותית שלנו תהיה הגיונית, בעלת תוכן, בעלת משמעות רציונלית, בעלת מובן בעולמנו 'החומרי', 'הריאלי', כך היא תהיה רחוקה מכוונת הטקסט. הטקסט יהיה תמיד זה שינחית עלינו מכות פרימיטיביות, זה שיתעקש לומר לנו את מה שלא יכולנו לחשוב עליו בכוחות עצמנו. זה שיגיד לנו את המהפכני, את הפרימיטיבי, את האותנטי, את 'האמתי'. (כי 'הפרימיטיבי' נתפס תמיד כהיפך מן 'המערבי').
התופעה הדאעשית כופרת בתרגום. היא חושבת שטקסטים שנכתבו לפני אלפי שנים אמורים להיקרא כמה אלפי שנים אחר כך בצורה 'הפיזית' שבהם הם כתובים. תרגום הטקסטים מתקופה לתקופה נחשב פגיעה בתוכן האותנטי של המסר וזיוף שלו. אם נבקש לשמור על התוכן הצלול של דברים, על המשמעות שלהם, ולחשוב זאת בהקשר של ימינו, אנו ניתפס כמעוותים וכבלתי ישרים, ורבנים צדקנים יתחילו לגחך עלינו בתואנה שאנו 'מעקמים את התורה' ואנו 'מתייפייפים' ו'מתחנחנים'. זאת התורה של דאעש. זה קורה באיסלאם, זה קורה ביהדות, זה קורה בנצרות וזה קורה בחילוניות. בכל מקום הפנאטיות הזאת, ניאו פגאניות, כובשת ומוצאת לה פירות . פוסק דגול כמו החזון איש שידע להבחין בין תקופות ולומר שכאשר עיקרו של דין מסוים כ'מורידין ולא מעלין' חסר משמעות בימינו כיוון שהפעולה שלו היא דווקא רעה מבחינה יהודית בזמן שבו ישנה תודעה דמוקרטית ואין שלטונות טוטליטריים, נתפס בעיני הדאעשניקים של ימינו כפוסק 'ח'פיפניק' ו'ליטאי' מידי או 'ישיבתי' מידי, כי 'הוא לא קרא תנ"ך', ו'לא קרא על דוד המלך', והוא לא ראה שום ערך בגידול ילד לכוון רובה...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 13:15 |
|
| |
יש כאן כמה נושאים שונים.
איך ללמוד את התורה? זו שאלה ישנה, לפחות עבור חברי הפורום. האם התורה היא "פשט" במובן ההרמוניטי, כאשר יש מצוות שאין לערער עליהן, וכפי שאנו מבינים את "לטוטפות בין עיניך" בתור תפילין, כך גם מצוות גאולת דם, הריגת עובד עבודה זרה כדי "להצילו בנפשו" כמו באשכול
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=3097201
או שמא דברים נלמדים מסברה? וסברה זו, כדברי הרב סולוביצ'יק (אדם וביתו) והרב יונתן זקס (בספריו בעברית, כגון "השותפות הגדולה" ורבים אחרים, היא מן התורה. ולמעשה, כמו אברהם שמחה על ההחלטה להרוג את כל יושבי סדום אם אין ביניהם ולו מקצת צדיקים.
מכאן אפשר להמשיך ולהראות כי התורה שבעל פה עצמה משאירה מקום לסברה. האם חז"ל לא למדו דינים מסברה? האם חז"ל עצמם לא שינו דינים מכוח סברה? ראש לכולן, "כבוד הבריות" ו"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" אבל בהחלט לא רק.
ובעצם, מבחינה פילוסופית, האם יש מצוה שאינה מקבלת פרשנות? מבחינה הרמוניטית, כל קריאה היא גם פירוש. ופירוש תלוי בהנחות יסוד שהן בדרך כלל לא מודעות. אז מה היתרון של הקריאה המחמירה, הצמודה, העקשנית?
הכותב נאבת משיב שמה שמייחד את הקריאה הזו הפשטנית הוא חוסר התפשרות. כלומר, מה שנהג בימי מתן תורה נוהג, כלומר חייב לנהוג, גם היום. אין מקום לשינוי. הרי אפשר לבדוק - כאילו אמפירית - איך התייחס, למשל, אליהו לנביאי עבודה זרה בהר הכרמל (הרגם) או דוד לעמלקים (הרג אותם, כמצוטט באשכול שעסק בנושא האלימות במצעד ה"גאווה").
מכאן הוא ממשיך ומעלה שאלה נוספת: מדוע הקריאה הבלתי מתפשרת - יש כאן מונח טכני נאה - נראית עדיפה? במה עדיפותה בעיני מי שבוחר בה?
הוא מציע איפיונים לשתי הקריאות, הפרשנית התלויה בסברה לעומת הפרשנית הבלתי מתפשרת.
ה"מודרנית" כלומר המכירה בצרכי הזמן היא:
הגיונית, בעלת תוכן, בעלת משמעות רציונלית, בעלת מובן בעולמנו 'החומרי', 'הריאלי', כך היא תהיה רחוקה מכוונת הטקסט הבלתי מתפשר:
יהיה תמיד זה שינחית עלינו מכות פרימיטיביות, זה שיתעקש לומר לנו את מה שלא יכולנו לחשוב עליו בכוחות עצמנו. זה שיגיד לנו את המהפכני, את הפרימיטיבי, את האותנטי, את 'האמתי'. (כי 'הפרימיטיבי' נתפס תמיד כהיפך מן 'המערבי'). ואם פוסעים בכיוון הזה, מגיעים עד דאעש, ומי רוצה להגיע לשם.
דברים אלו יוצרים דיכוטומיה בין ה"מודרני" לבין הפרימיטיבי. מה שלא הוזכר כאן הוא שלפרימיטיביות יש יתרון רב מבחינות מסויימות. קודם כל, המילה מציינת לא רק עליבות וחולשה של פיגור תרבותי, אלא גם ראשוניות ולכן אותנטיות. (חשבו על פרימיטיביות במתמטיקה - או התכונה של הנחות היסוד של הגאומטריה החשובה ביותר, של אוקלידס).
שנית, המערביות חשודה, ובמיוחד על שומרי תורה ומצוות. המערביות מביאה איתה מודרניות, טכנולוגיה, אבל גם ערעור על המקורות שהתרגלנו ורצינו להאמין בהם, ביקורת, וכן הרס של מה שאנו רוצים לראות כ"מוסר טבעי" (הייתי אומר: באמת מוסר טבעי, אבל פחד אמשלום עלי).
האם מערביות = מצעד הגאווה? האם קריאה "פרימיטיבית" = דאעש?
הענין הוא שיש מסלולי אמצע. קחו לדוגמא את המקום שבו סיימתי את ההעתקה. החזון איש. החזון איש, שבשמו נקשרות חומרות רבות (וכן הוא מנסח כלל בעקבותיו, שהחומרה כלומר הקיצוניות בדקדוק ההלכה רצויה והכרחית) - גם ידע להקל, כפי שמצטט נאבת עצמו.
אז אם רצוננו בביקורת עצמית ואזהרה בחינת "הכתובת על הקיר" של הפייסבוק, הנה היא. אם רצוננו בדיון, יש לנו התחלה ולא סיום.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 13:23 |
|
| |
כאן נכון להפנות למאמרו של פרופ' שנרב קישור ארון השקרים היהודי. אני מסכים איתו לחלוטין, אין שום טעם בטקסט שכתוב בו מה שאתה רוצה שיהיה כתוב בו, ודרך האמצע היא המגוחכת ביותר, וכמאמרו של רבינו יונה אם אמור יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד - כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 13:25 |
|
| |
במקרה אני קורא את זה עכשיו, נראה לי קשור (הרב ד"ר יהודה ברנדס, מתוך "בעיני אלוהים ואדם"):

|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 14:29 |
|
| |
אברהם העברי מורי ורבי,
אפשר קישור בבקשה להנ"ל?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 15:00 |
|
| |
הרי כל הסמכות של התורה נובעת מהעובדה שהיא ניתנה משמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 15:02 |
|
| |
למיעוט ערכי אני מניח ש"מורי ורבי" זה בבחינת מה שקרא דוד לאחיתופל :) בכל מקרה, אין את המאמרים ברשת, זה ספר שיצא זה עתה לאור (וכמובן יש כאן זכויות יוצרים) – ראה כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 16:48 |
|
| |
מיימוני מאז שהרמב"ם ניתק את הנבואה מההלכה, אין לנו ברירה אלא להיצמד לטקסט
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 17:05 |
|
| |
"ספרים אינם אלא עקבי הדרך שהשאירו מחבריהם" - חכם סיני עתיק
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 17:23 |
|
| |
ישנם פרטים שאפשר ל"פרש"שהם לא בדיוק כפשוטם ושהם גמישים ומשתנים וכו'.
אבל ישנם עקרונות קיצוניים בתורה שמי שרוצה לומר - על חשבון התורה - שכיום אינם כך צריך או לפרש בצורה רחוקה מהפשט עד שאבדה השפה או לחילופין להחליט שהתורה היא זמנית וכבר פג תוקפה או בכל לשון דיפלומטית יותר שיבחר.
דוגמא לכך היא אי סבילותה של התורה לפולחנות זרים עד מצווה להרוס כל דבר מהם וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 19:01 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2015 21:54 |
|
| |
כבר הצלחתי לעשות נפש אחת לדעא"ש....
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2015 07:41 |
|
| |
בער להערתך כי יש אמירות בתורה שלא ניתן לפרשן ל"טוב" אלא רק ל"מוטב" אם תתן ערך מינימלי למילים (ואכן אמירות כאלו רבות מאוד) - עי' בספרו של הרב קוק (לנבוכי הדור) לגבי קרבנות (שלשיטתו קרבנות מהחי יתבטלו) המתגבר בקלילות על כך בטענה שניתן לפסוק כר"ש שהולכים אחר הטעם. הוא פתח כמחט (בעצם יותר) אבל...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2015 11:49 |
|
| |
ת"ט. דרישת טעמא דקרא היא רק על טעמים נקודתיים ולא על רעיונות כוללים (כמובן שאין גבול ברור ביניהם) אם אפשר להכניס בטקסט כל מה שרוצים אז הוא מיותר. (ונשאר בתורה רק "ועשית הישר והטוב" וכדו').
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2015 11:59 |
|
| |
בער אם ניתן לומר זאת על קרבנות (שנימוקם - ולא יזבחו לשדים) לא ניתן לומר זאת על הרבה חיובי מיתה (שמקורם למען יראו ....)?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2015 12:04 |
|
| |
ת"ט 1 נימוק ולא יזבחו לשעירים הוא שלכן לא יקריבו לה' בכל מקום (אלא במקדש).
2 הפוך: איזה מצווה אי אפשר בקצב הזה לבטל ?החל מביטול כל ה"סמלים" שנכון להיום היחחס של בנ"א אליהם שונה (?). והמשך בדיני אישות במקום שהתא המשפחתי אינו כמו שהיה וזה רק ההתחלה......
|
|
|
|
|