הבית היהודי

כבר בספר תהלים נאמר: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ:

הבנים סביב לשולחן, והאשה בירכתי הבית. מדוע היא בירכתי הבית, או משום טומאה, או משום כללי הצניעות המקובלים באותו זמן. אין סעודות משפחתיות. כאשר יצחק אבינו אכל את הסעודה שיעקב הכין לו כדי להתברך, אפילו אז רבקה אינה משתתפת בסעודה.

כיום, בחדר ההורים נמצא שתי מיטות נפרדות. כאשר דיני טומאה וטהרה נוהגים, מי יכניס אב הטומאה בלרכז הבית? כאשר הבעל נשוי לשתי נשים מי מבלה אתו את הלילה? או האשה החביבה עליו או זו ששכנעה את צרתה בדודאים.

רצוי להקצות חדר מיוחד שבו כולאים את הנידה. תופעה זו ידועה גם מתקופןת מאוחרות יותר מחילופי מנהגים בין בני מזרח לבני מערב, סימן יא: א"מ <אומרים> נדה משמשת כל צרכי הבית, חוץ מג' דברים: ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו, ובני א"י אינה נוגעת בדבר לח, ולא בכלים שבבית, ומדוחק התירו להניק את בנה.  ובתקופה עוד יותר מאוחרת, בפירוש המיוחס לראב"ד על מסכת תמיד בסוף מסכת תמיד מביא בשם ספר המקצועות שכהן שיש נידה בביתו אסור לו לעלות לדוכן, שמא נגע במה שהיא נגעה, וכהן שיש נידה בבנות ביתו ונכנס לביתו הרי תפלתו תועבה, ומסיים שאם הוא מייחד לה אדרונא (חדר סגור) שאינו יוצאת ממנה כל ימי נידתה, מותר לו לשאת כפיו.

תוקן על ידי צופרהנעמתי ב- 03/08/2015 09:37:33