| באור פרק ח פסוק ה "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך" אין טבע האדם לייסר ולהעניש אלא את מי שהוא מקפיד עליו בראותו עושה רע. ולכן אין האדם מייסר ומעניש את הזולת, כי הוא זר לו, אך בראותו את בנו עושה רע, הוא מקפיד עליו ומענישו ומייסרהו ומכהו. כמו כן, כאשר האומות עושים רע לא יקפיד עליהם, אך "ה' אלקיך מיסרך", הוא מקפיד על עם ישראל, מאחר שהם בנים למקום וה' ייחד שמו עליהם. פרק ט פסוק א "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן בא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים" יש לדקדק, מהו הלשון "שמע ישראל"? ועוד יש לדקדק, מהי ההדגשה "אתה" ו"היום"? כך יש לפרש: "שמע ישראל", כלומר, על עם ישראל לתת את דעתו למה שאומר להם "אתה עובר". ונתכוון בזה שישכילו בדבר הזה, שאמר ה' למשה שלא יעבור, ולכן אמר "אתה עובר". הדגיש את המילה "אתה", לומר, דווקא אתה, עם ישראל, ולא משה. ומשה רבנו אמר להם זאת, כדי שיתפללו עליו שיוכל להיכנס לארץ. משה רבנו חשש שלא יבינו את דבריו, ולכן אמר "שמע ישראל" כלומר, התבוננו והבינו. ואמר "היום", לומר שדווקא היום יש הבדל בין עם ישראל למשה, אבל בזמן אחר יעבור גם משה ויכנס לארץ ישראל, שהרי לעתיד משה הוא שיכניס את ישראל לארץ. פרק ט פסוק י "ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש בים הקהל" יש לדקדק, מהו "ועליהם"? את הכתוב "אצבע אלקים" יש לפרש שעל ידי שהקב"ה כיוון כביכול את אצבעו כנגד הלוח כצורת האות נחקק בלוחות. כאן התורה מודיעה שלמרות שהיה חקוק בלוחות, האור היה גבוה מהלוחות, בגלל היותו אור שנבע מאצבע אלקים, והיו האותיות נראות עליונות למרות שהיו חקוקות, ולכן כתוב "ועליהם". פרק ט פסוק יז "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם" צריך להבין, מדוע היה צריך לתפוס את הלוחות, הרי הם היו בידיו? יש לומר, כי לפני שחטאו בני ישראל היו הלוחות מעל ידי משה, ולא היתה ידו משגת אותם, והיו הלוחות נושאים את עצמם מעל ידי משה, ולאחר שחטאו בני ישראל הוסר כח הקדושה בלוחות, ולכן הוצרך משה לתפוס את הלוחות. פרק י פסוק א "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ" לוחות הראשונים היו מעשה ה' ולא מעשה אדם, ולאחר שנעשה העגל לא היו ישראל ראויים ללוחות מעשה ה', לכן אמר "פסל לך שני לוחות אבנים", שיעשה אותם מדברים גשמיים וארציים, שלא לייחסם למעשה אלוקי. בלוחות השניים מצווה על עשיית ארון עץ, משום שלוחות אלו היו מעשה ידי אדם, ועל כן היו צריכים מקום, אבל בלוחות ראשונים שהיו מעשה ה' לא היו צריכים ארון. | האור החיים כלשונו פרק ח פסוק ה כוונת הכתוב היא שישער האדם עם לבו שאין טבע אדם להוכיח וליסר אלא לבנו, כי עליו יקפיד בראותו עשות רע, מה שאין כן ירגיש לבו בראות בן חבירו עשות רשע, וזה הטבע המוטבע באנוש להרגיש על בנו בעשותו דבר אשר לא יעשה ויקללנו ויכנו, מה שלא יעשה כן למי שאינו מקפיד עליו. כמו כן 'ה' אלקיך מיסרך', פירוש שהגם שהאומות עושים רשע ותועבות לא יקפיד עליהם, כמו שמקפיד עליך להיותו אלקיך, שנתייחד שם אלקותו עליך, ולזה מיסרך על כל דבר אשר לא טוב עשות.
פרק ט פסוק א
אומרו 'שמע ישראל', פירוש, תנו דעתכם למאמר זה שאני אומר לכם 'אתה עובר', מה רצוני לומר לכם בזה 'אתה עובר', והשכילו כוונתי במאמר זה מה הוא. והוא עליו השלום נתכוון להעירם על מה שאירע אליו שהוא אינו עובר, ולזה אמר 'אתה', לומר ולא אני, והטעם כאומרם ז"ל (דב"ר כאן) וז"ל לפתוח להם פתח שיבקשו עליו רחמים ולא היו מבינים, עד כאן. וחש שמא לא יבינו את דבריו, והקדים לומר 'שמע', פירוש הבן. ואומרו 'היום', נתכוון לומר שההפרש שיש בינם לבינו, שהם עוברים והוא אינו עובר, הוא דוקא היום, אבל בזמן אחר יעבור גם הוא כאומרם ז"ל (זוה"ק ח"ב קכ.) בפסוק (מיכה ז, טו) 'כימי צאתך וגו'' כי לעתיד משה יכניס את ישראל לארץ. פרק ט פסוק י צריך לדעת אומרו 'ועליהם'. הנה בפרשת כי תשא (שמות לא, יח) פירשתי מאמר 'כתובים באצבע אלקים', שהיה ה' מכוין אצבע אלקים כנגד הלוח כצורת האות, ובזה היה את שכנגדו נסמך לצדדין ונשאר מקום חקוק, וכאומרו 'חרות על הלוחות'. בא הכתוב כאן והודיע שמקום החקק נחקק מקום הלוח, אבל גבה אורו אשר נוצץ מאור אצבע אלקים, והיו האותיות נראות עליונות הגם שהיו חקוקות, והוא אומרו 'ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' וגו'', פירוש כדמיון שהיה הדיבור נוצר ממנה בריה קדושה, כמו כן נחצב בנגיעת אלקים בלוח אור ועלה על הלוחות, והבן. פרק ט פסוק יז צריך לדעת למה הוצרך לתופשם, והלא בידו היו. ואולי כשלא חטאו ישראל היו הלוחות גבוהות על יד משה ולא היתה ידו משגת לקחת אותם, וכמו שדקדק לומר בפסוק שלפני זה 'ושני הלוחות על שתי ידי', ולא אמר בשתי ידי או בידי, אלא נתכוון לומר שלא היו בידיו ממש אלא גבוהות למעלה מידיו והיו נושאות עצמן, ואחר שראה העגל הוסר כח קדושתם והוצרך לתופשם בידו.
פרק י פסוק א
פירוש, לפי שלוחות הראשונים מעשה אלקים המה ולא מעשה ידי משה, ואחר שנעשה העגל לא היו ראוים ללוחות כזה, ואמר ה' למשה שיפסול אותם מדברים שהם מתיחסים אליו לשלול המתיחסים לא-ל עליון שהם הראשונים. וגמר אומר 'ועשית לך ארון עץ,' פירוש, לצד שהם מעשה ידי אדם צריכין מקום מוכן להנתן בו, מה שלא צוה ה' כן לעשות ארון ללוחות הראשונים, והטעם כי הם עומדין בעצמן ולא היו צריכין ארון לבד מארון שעשה בצלאל, ועיין מה שכתבתי (לעיל ט, יז) בפסוק 'ואתפוש', ודקדק לומר 'ועשית לך' להעיר לדרכינו כי לצד שהם ממש שלך הוא שאנכי מצוך לעשות ארון. |
