| נשלח ב-12/8/2015 20:27 |
|
| |
תורה מן השמים? הוכחת השפנים והחזירים (ההוכחה הזואולוגית)
ההוכחה הקדומה ביותר להנחת תמ״ה הוצגה ע״י רבי עקיבא, וזו לשונו: אך את זה לא תאכלו. אמר ר' עקיבא, וכי משה קניגי (=צייד חיות מדבריות) ובלסטרי (=זורק חיצים על חיות לצודן) היה? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים. (ספרי ראה מט, ועיין חולין ס:)
הוכחתו המקורית של ר״ע היתה כזו:
1) משה לא היה בקי בזואולוגיה. (בסיסית, ברמת המדע של תקופתו)
2) התורה מביאה מידע המראה על בקיאות בזואולוגיה.
3) מכאן שמקור התורה בה׳, הבקי בזואולוגיה.
הוכחה זו אינה עומדת במבחן הביקורת, כי אין לנו סיבה להניח שמשה/כותב התורה לא היה בקי בזואולוגיה בסיסית, או התייעץ עם בקי בזואולוגיה, ובאמת צ״ע מה חשב ר״ע.
אבל במאה ה20 הופיעה גרסה משופצת להוכחה (ששרשה בדברי ר׳ ישמעאל, חולין נט.) והיא:
בתורה נמנו שלוש חיות הנהנות מסימן טהרה אחד. משמעות הדברים היא שאין עוד חיות כאלו. ואכן, במשך 3,500 השנים שחלפו מאז, לא נמצאו כאלו. מכאן שהתורה נכתבה ע״י מי שיכול לדעת דבר כזה.
הוכחה זו זכתה לפופולריות רבה משני צדי המתרס. המחזירים בתשובה נופפו בה בהתלהבות כהוכחה מוחצת מאין כמותה העדיפה אפילו על הצמחים המדברים והצופן הסודי. מנגד, ירון ידען וחבריו המחב״שים נעמדו על רגליהם האחוריות כדי לחפש מיני יצורים אקזוטיים שאינם עונים על הקריטוריונים. אנסה כאן לנתח את ההוכחה ולראות האם היא אמיתית.
1. הטקסט
ראשית, עלינו לבדוק האם אכן מתכוונת התורה להצהיר שאין עוד חיות כאלו.
התורה מונה שלוש רשימות של חיות בעלות סימן טהרה מסויים: רשימת עשר החיות והבהמות הטהורות, שהן מפריסות פרסה ומעלות גרה (דברים יד). רשימת ארבעת החגבים הטהורים, שיש להם ארבע רגלים וכרעים (ויקרא יא) ורשימת ארבע החיות החצויות (ויקרא יא ודברים יד). בכל אותן רשימות נוכל לדון אם כוונת התורה להציב שתי הגבלות נפרדות, כלומר, אכלו רק את החגבים בעלי הכרעים, ומתוכם אכלו רק את הסלעם, החגב והחרגול. או לקבוע הגבלה אחת: אכלו את החגבים בעלי הכרעים שהם החרגול, הסלעם וכו׳.
שתי הרשימות הראשונות יכולות להתפרש כמציבות שני תנאים נפרדים, (וגם לו היו מציבות תנאי אחד לא ניתן להוכיח משם כלום כי א״א לזהות בודאות את המינים המנויים שם) אבל הרשימה השלישית אינה יכולה להתפרש כך, וכדי להסביר למה אעתיק את הקטע הרלוונטי:
(ו) וְכָל-בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה -אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ.
(ז) אַךְ אֶת-זֶה לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה, הַשְּׁסוּעָה: אֶת-הַגָּמָל וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת וְאֶת-הַשָּׁפָן כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה, וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּטְמֵאִים הֵם, לָכֶם. (ח) וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, וְלֹא גֵרָהטָמֵא הוּא, לָכֶם;
נאמר כאן כך: 1) מותר לאכול כל מה שיש לו שני סימנים, העלאת גרה ופרסה.
2) מכל החיות שיש להן לפחות סימן אחד, אין לאכול ארבע חיות. זאת מכיון שלהן יש רק סימן אחד.
בפשטות ההנחה היא שמתוך כל מפריסי הפרסה/מעלי הגרה, רק אותן ארבע חיות אסורות באכילה. ואם תרצו אנסח זאת כסתירה – האם מותר לאכול חיות בעלות סימן אחד מחוץ לרשימת הארבע? לפי פסוק ו אין לאכול אלא בעלי שני סימנים ולפי פסוקים ז-ח מותר לאכול את בעלי כל הסימנים פרט לארבע החיות. מכאן שהקבוצה המתוארת בפסוק ו (בעלי שני סימנים) זהה לזו המתוארת בז-ח (בעלי סימן אחד או שנים, פרט לארבע החיות).
ניתן אולי לערער על כך, אבל אין ספק שזה הפשט הסביר. (ויש להוסיף שרבים מהפרשנים, החל בר' ישמעאל, עבור דרך הרמב''ן ועד רד''צ הופמן, סוברים כי כוונת התורה להדגיש שרק החיות הללו מחזיקות בסימנים אלו)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 20:41 |
|
| |
רק עובדה אחת שנשכחה- השפן אינה מעלה גרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 20:50 |
|
| |
.2. המציאות
כאן עלינו לבדוק האם התורה צדקה בהכרזה זו, ולשם כך נלך אצל הקניגים והבלסתרים, וזה דברם: החיות היחידות המעלות גרה ואינן מפריסות פרסה הן בנות תת הסדרה בעלי כריות, הכוללת רק משפחה אחת – גמליים. אלו כוללים את הגמל, הלמה והויקוניה. החיות היחידות המפריסות פרסה ואינן מעלות גירה הן בנות תת הסדרה דמויי חזיר, הכוללת את משפחת החזיריים (חזיר בר, חזיר יבלות, חזיר נהרות ויתר חבריהם החזיריים) ואת משפחת הפקאריים (פקארי, קטגונוס ועוד. הפקאריים הם חזירים מכוערים יותר) לעומת זאת, שפנים וארנבות אינם מעלים גרה כלל וכלל. השאלה המתבקשת היא למה התורה טוענת שהם מעלים גרה, ולא פחות משבע תשובות נאמרו בדבר. כהקדמה אסביר בכמה מלים מהי העלאת גרה. ובכן, החומר המזין בעשב נקרא תאית, אותו חומר הוא קשה מאד לעיכול, ואדם לעולם לא יוכל לעכל עשב, גם אם יפצח בדיאטה קפדנית במיוחד. מעלי הגרה, שמתעקשים לאכול דוקא עשב, פתרו בעיה זו באמצעות עיכול כפול: הם מעכלים את העשב חלקית, מעלים אותו ללוע, לועסים אותו ואז מעכלים אותו שוב. לצורך כך הם פיתחו מערכת של שלוש או ארבע מעים. לעומת זאת, חיות אחרות, כמו הסוס, אינן מצליחות כלל לעכל את העשב ומפקידות מלאכה זו ביד צבא עצום של יצורים זעירים המתקיימים במעיהם ומפרקים אותו. 1) הארנבת פותרת את הבעיה בדרך דומה מאד למעלי הגרה: היא מעכלת את העשב חלקית, מוציאה אותו מפי הטבעת בצורת גללים ענקיים, בהירים ורכים (מתנצל אם אני מגעיל אתכם) ואז מצמידה את פיה לפי טבעתה, אוכלת את אותם גללי עשב ומעכלת אותם עיכול שלם. אם כן, הארנבת היא מעלת גרה אחורית. (ר''א קורמן, הטהור והמותר) שפן הסלע המוכר לנו אינו מבצע פעולה זו, אלא שעל זיהוי השפן המקראי נחלקו הדעות, ויש שזיהו אותו כארנבון, שהוא סוג של ארנב. השפן והארנבון דומים בצורתם החיצונית, ומסופר שספנים כנענים שהגיעו לראשונה לספרד, בתחילת המאה ה11 לפנה''ס, ראו המוני שפנים מתרוצצים על סלעיה וקראו לה אי השפנים, או אישפניא /אספמיא. דא עקא שבספרד אין כלל שפנים כי אם ארנבונים. אם אגדה זו אמיתית, (זה לא בטוח) הרי שהפיניקים בתקופת התורה בלבלו בין שפנים, אותם הכירו במולדתם, ובין ארנבונים. אם כן יתכן שהתורה זיהתה את הארנבון כסוג של שפן. (המזהים הם ר''י אבן ג'נאח ואחריו רשב''ץ ותרגומי אשכנז. ר''א קורמן חולק על זיהוי זה וע''פ רוב כיום אינו מקובל) 2) לארנבת יש מאפיינים פיזיולוגיים הדומים להעלאת גרה. המעי העיוור שלה מחובר לקיבה ומחלק בין המזון הלא מעובד שעובר לפי הטבעת כנ''ל לבין המזון המעובד שמתעכל. ממש כמו ההמסס אצל מעלי הגרה. גם לשפן יש מאפיינים דומים, גם לו יש שני מעים עיוורים נוספים על המעי העיוור הגדול, ושמא עובר המזון בין מעיו הלוך וחזור, ומקיים העלאת גרה פנימית. (ר''א קורמן, ד''ר משה רענן) 3) הארנבת מבצעת תנועות דמויות העלאת גרה בפיה, לאור זאת, ולאור העובדה שגופה דומה מעט לזה של מעלי גרה, הציע ר''א קורמן שהיא מוציאה בסתר מעט מזון לפיה ומקיימת העלאת גרה קלאסית. 4) שיטה חדשה ומפתיעה היא שיטתם של החוקרים אהרן מרקוס ויוסף זליגר, לדעתם הארנבת והשפן הם לא פחות מגמלים זעירים, כגון הלמה והויקוניה, הם מתבססים על תרגום 5) הצעה נוספת טענה שהארנבת והשפן של התורה היו תתי מינים שאכן העלו גרה ונכחדו, גם הצעה זו מתבססת על הדמיון בין הארנבת והשפן למעלי גרה קלאסיים. (רש''ר הירש, הרב יהושע ענבל) 6) לבסוף, פרשנותם של הכופרים, המקובלת כמובן בקרב חוקרי המקרא החילוניים, היא שהארנבת והשפן מבצעים תנועות לעיסה דמויות העלאת גרה, לכן טעו כותבי התורה וחשבו אותם למעלי גרה. 7) בדעה זו החזיק גם רד''צ הופמן, אלא שהוא פירש שמאחר ובני ישראל טעו וחשבו את הארנבת והשפן למעלי גרה, ומאחר והתורה (שהתנגדה ללימודי ליב''ה) לא רצתה לסבך אותם עם שיעורים בזואולוגיה, היא זרמה עם המדע שלהם ורק ציינה שלמרות שהם נראים כמעלי גרה, אין לאכול אותם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 20:58 |
|
| |
כיוון שהזכרת את הפקארי, וכיוון שבזמן האחרון הדבר המעניין היחיד שיש לעשות בפורום הוא להיות ציני, לא אתאפק מלהזכיר את הכיתוב היחיד בגן החיות התנ"כי ביידיש: "דאס איז נישט א חזיר" (ליד הפקארי בשל הצקות).
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 21:07 |
|
| |
אני לא יודע מה קרה שנהיית כל כך מריר, בכל אופן אם הפורום משעמם אתה מוזמן לפתוח אשכול מעניין. חוץ מזה אני מקוה שהניתוח שלי בנושא הזה יהיה מעניין.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 21:57 |
|
| |
אריאל מעניין, תמשיך !
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 22:10 |
|
| |
אני ממש לא מבין את העניין. יש שאלה מעניינת מדוע התורה אומרת שהשפן והארנבת מעלי גרה. למה צריך לקשור את השאלה המעניינת הזו לשאלה הלא ממש קשורה של תמ"ה?!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 22:23 |
|
| |
אריאל, במחכ"ת נראה שנתעלמה ממך הראיה שמובאת בגמרא עצמה במסכת חולין דף נט.: תני דבי ר' ישמעאל: ואת הגמל כי מעלה גרה הוא. שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל, לפיכך פרט בו הכתוב – הוא... תנא דבי ר' ישמעאל: ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא. שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר, לפיכך פרט בו הכתוב – הוא". כלומר דבי רבי ישמעאל כבר השתמשו בייחודן של שתי החיות שפורטו בנפרד כראיה לתורה מן השמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 22:25 |
|
| |
אשר נתעלם ממך שאריאל ציין את הסוגיה הזו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 22:36 |
|
| |
תדר''י מזכיר את ההנחה הזו אבל לא כהוכחה אלא כפירוש לכתוב. כלומר, מאחר וברור שה' יודע וכו' מובן למה הוא כתב את המילה הוא. יש, אם התורה טעתה בפיזיולוגיה של הארנבת זה מערער את ההוכחה מידיעתה בפיזיולוגיה הזו, וכפי שהרגיש ירוחם.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 22:38 |
|
| |
כסיפור היסטורי לפני כ150 שנה התגלה באוסטרליה- או באחד האיים. חזיר שגם מעלה גרה,, רצו להכשירה בגלל הסימנים הכשרים שלה. אבל נדמה לי כי המלבי"ם היה זה שאסר. בגלל השם חזיר. ולא עזרו הסימנים.
בראשית המדינה היה מחסור בבשר ורצו ליבא את הזאבו מהודו, בהמה עם כל הסימנים הכשרים דומה לשור ופרה.
החז"א אסר. כי בליטא לא הכירו את הבהמה. והסתמך על הפרי מגדים שצריך מסורה בשחיטה. אז מה הועילו הסימנים?
נ.ב. כל סטודנט שנה ראשונה בזואולוגיה יודע כי השפן אינה מעלה גרה.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 12/08/2015 22:41:04
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 22:47 |
|
| |
.3. ההוכחה
עכשיו ננסה לבדוק האם מהנתונים הללו עולה הוכחה כלשהי. כפתיחה אבהיר שבניגוד לדרמטיזציה בה נוקטים הן המחב''תים והן המחב''שים, התורה לא 'סיכנה הכל בהימור אחד', התורה לא כותבת את הפסוק הזה כהוכחה למקורה הא-לוהי. אנחנו מנסים להוכיח ממשפטים שכתבה התורה לפי תומה שהם יכלו להיכתב רק ע''י מקור א-לוהי. ראשית, נגדיר מה יכולה ההוכחה להוכיח. ובכן, ההוכחה בנויה כך: אין דרך להשיג את המידע הנ''ל אלא באמצעות עבודה של מיליוני אנשים במשך אלפי שנים או באמצעות מקור ידע לא אנושי המסוגל להכיל את כל (או רוב מוחץ) החיות בעולם. אם כן, התורה הסתמכה על אחד משני המקורות הללו, ועלינו לשאול את עצמנו מה מביניהם סביר יותר. הנחה בדבר קיום עולם שלם של חכמים שחקרו את הנושא ונכחדו בלי להותיר כל זכר או הנחה, שאליה מסכימה גם התורה עצמה, שהיה מקור ידע עצום שהכיר את כל הנושא. שימו לב. אין כאן הוכחה שהתורה כולה היא א-להית או אפילו שהמצוה הזאת נאמרה ע''י א-להים. יש כאן הוכחה שהמצוה הזו הסתמכה על ידע א-להי. ניתנת לפרשנותנו השאלה האם היא הסתמכה עליו כי היא נכתבה ע''י אלוקים. כי כותב המצוה למד אותה ממי שדיבר עם אלוקים, או היתה לו מסורת עתיקה שמקורה במי שדיבר עם אלוקים (אברם, בשבילך) או שהוא החזיק אל שבוי במרתף ביתו והוא מסר לו את המידע. שנית, אין כאן הוכחה שהמידע משתייך לבורא העולם כולו, הכל יכול והיודע כל. יש כאן הוכחה שהמידע משתייך לישות המחזיקה בידע על רוב החיות בעולם. ישות כזו היא מן הסתם בעלת תודעה של אל (או מחשב על) אבל היא גם יכולה להיות ארטמיס אלת הציד, רוח זוטרה שעובדת ככותבת ערכי החיות בויקיפדיה של מעלה או חיזר מגה תבוני. מה שקריטי בהוכחה הזו הוא שהיא עוברת את הסף הרציונליסטי ומוכיחה שיש בעולם משהו אלוהי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 23:00 |
|
| |
| אריאל73 כתב: |  | . יש, אם התורה טעתה בפיזיולוגיה של הארנבת זה מערער את ההוכחה מידיעתה בפיזיולוגיה הזו, וכפי שהרגיש ירוחם. |
|
זו בדיוק הנקודה. יש כאן שאלה פרשנית, כך שאי אפשר לגזור מזה כלום. אם היה לנו ברור למה התורה התכוונה היה אפשר לדון מה אפשר להוכיח מזה. כרגע הדיון הוא מה כוונת התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 23:12 |
|
| |
ירוחם, לכאורה אתה מתכוין לאיילוניים ואשמח למקור למלבי''ם. יש, גם בזה צריך לדון, אני מתכוין להגיע לזה עוד מעט אבל קודם אני צריך עזרה בחלק הבא.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 23:12 |
|
| |
עכשיו עלינו לבדוק אם ההוכחה תקפה. השאלה היא כמה סיכויים לזרוק ניחוש כזה ולקלוע, בהנחה שכמות החיות שהכירו כותבי התורה מורכבת מהחיות ששהו בא''י וסביבתה, (בויקיפדיה יש רשימה של החיות המוזכרות בתנ''ך והם מגיעים לכ75 חיות, יש כאלו שהם שכחו ויש חיות שלא מוזכרות בתנ''ך וכותביו הכירו אותן – החתול הוא דוגמא מפורסמת. בואו נניח 500 חיות) וגם אותן הם הכירו באופן חלקי בלבד. לעומת זאת כמות החיות הידועה כיום למדע היא 8,750,000 חיות. רובן חרקים אבל כמות היונקים בלבד היא כ5,000 חיות. אין לי מושג איך אמורים לחשב את זה ואני מקוה שאתם תעזרו לי. אבל לכאורה החישוב הוא כזה: אם אתה מכיר 500 חיות ומתוכן 3 מעלות גרה ואינן מפריסות פרסה. הסיכויים שחיה חדשה תהיה מעלת גרה הם 3/500. כשאתה מגיע לחיה שנייה, הסיכויים שאחת משתי החיות תשתייך לאותו מעגל אליטיסטי הם 6/500, כך שכשאנו גומרים את 5,000 היונקים אנו מגיעים לסיכוי של 13,500/500 (27/1) שנמצא חיה נוספת מאותו סוג. אם נתעקש לחשב את כל מיני החיים בעולם נגיע לסכום של כ27,000.000/500. בנפרד מכך עלינו לחשב את הטענה בדבר החיות המפריסות פרסה ואינן מעלות גרה, רק לפי חישוב של 1/500, ועכשיו עלינו לחשב מה הם הסיכויים להצליח בשני המקרים יחד. יש לערער על נתוני החישוב משני כיוונים: 1) העלאת הגרה התפתחה בקרב חיות אוכלות עשב בלבד, כיון שרק העשב הוא חומר הדורש העלאת גרה כדי לעכלו, וכמו שנתבאר לעיל. גם הפרסת הפרסה התפתחה בקרב אוכלי עשב, כי הם מעוניינים להאריך את רגליהם ככל הניתן כדי שיוכלו לנוע על פני מרחקים גדולים במהירות, ולצורך כך הפכו את כפות רגליהם המאוזנות למאונכות. אם כן, עלינו לחפש רק בקרב אוכלי עשב, מה שמצמצם מאד את הכמות. ויש לדחות זאת כי תופעה כזו יכלה להתפתח במקביל מסיבות אחרות, והדוגמה הטובה לכך היא הפרסת פרסה שלמרות האמור לעיל התפתחה אצל חזירים בגרסה שונה. (כללית חזיר הוא בעל מבנה גוף מקביל למעלי הגרה)
2) כל מעלי הגרה נכללים במשפחות מסויימות שבהן כולם מעלים גרה, כך שלכאורה חלוקת בעלי החיים לצורך נושא זה אמורה להיות לפי משפחות, וכמובן שמספר המשפחות קטן לאין ערוך ממספר המינים. (ולמעלה מזאת, אנו הנחנו שכאשר התורה אומרת 'חזיר' היא מתכוונת למשפחת החזיריים) וגם כאן יש לדחות, כי אין סיבה עקרונית שהעלאת גרה לא תתפתח במין מסויים ותימנע באחר.
תוקן על ידי אריאל73 ב- 12/08/2015 23:12:18
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 23:49 |
|
| |
ערעור נוסף על הנתונים (על בסיס דברי פרופ' שנרב) הוא שעצם קביעת משפחות נעשית גם ע''ס השאלה אם החיה מעלה גרה/מפריסה פרסה, אמנם קיימים גם שיקולים נוספים אבל עדיין, ההוכחה אמורה להשתנות ולהיות 'אין חיות השונות במובהק מחיות התורה ומעלות גרה/מפריסות פרסה'. עד כאן להלילה. מחר אני מקוה לעסוק בעצם ההוכחה ובהתקיימותה אחרי שקלול בעיית הארנבים והשפנים.
|
|
|
|
|