|
|
| נשלח ב-14/8/2015 15:28 |
 |
| |
| אריאל73 כתב: |  |
אריכות דברים עצומה בנושא הטקסונומיה והזואולוגיה + הסחות דעת וקפיצה מנושא לנושא
|
|
אני תמיד מתלבט אם לענות ל'נאומים' כאלו, בהם ברור שהכותב מתכוון להעלות אבק בעיני הקורא בפיליבסטר של משפטים שלא עונים על הטענות. כאילו, אם לא אענה – הרי שתיקה כהודאה! אבל אם אענה, זה כאילו אני מפקפק בשכלם הישר של הקוראי שלא הבינו לבד...
אז ליתר בטחון, אני אענה רק לאריאל73, בהנחה שיושרו האינטלקטואלי יגבור על יצרו לענות טענות שווא :) לגבי טענות א-ד (=חוסר ייחודיותם של החזיר, הגמל, השפן והארנבת) – מה שכתבת, בקצרה, נקרא טאוטולוגיה: קרי, חיה X היא מי שהתורה הגדירה בפרשת שמיני כבעלת תכונה Y – כך שכל חיה בעולם שתענה על Y, תוגדר על ידינו כ- X. כמה נוח (כמעט, שכפי שיתברר, לשפן ולארנבת אפילו זה לא עוזר). כלומר – כשעבד אברהם לקח "עשרה גמלים מגמלי אדוניו", למשל, יכול להיות שהיו שם לאמות ואלפקות וכל מיני (ק"ק מישעיהו שם כתוב שלגמלים יש "דבשת" – אבל כמובן מי אנחנו שנדע מה זו דבשת?...)
וכשכתוב "סלעים מחסה לשפנים", הכוונה בעצם לכל חיה ש... טוב, פה גם אתה הודית בפירוש שהסתבכת, שהרי עפ"י המדע הכופרני מסתבר שאין שום תכונה Y ייחודית לשפן ולארנבת שאין בחיות אחרות, איך שלא נגדיר "מעלת גירה". לגבי טענה ב (= התורה מנתה 10 חיות טהורות בלבד, בעוד שיש 150) – התפתלת בניסיון לומר שמי אנחנו ונדע מיהן אותן חיות, ואולי גם האוקפי והאנטילופה ביניהן. אוקיי, נניח – מה עם שאר ה- 148?... וכמובן שהתעלמת מהקושיה הגדולה על כך שבשמיני "חזיר" = כל חיה X, ואילו בפרשת ראה "תאו" = תאו, שהרי "שור" מוזכר בנפרד... ולגבי טענה ג (האם לגמלים יש פרסות או לא) – טוב, נניח שאין. עכשיו שוכנעתי שכל הפרשיה הזו מן השמים...
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2015 15:38 |
|
| |
אברם כתב
מסתבר שאין שום תכונה ייחודית לשפן ולארנבת שאין בחיות אחרות
לא מדוייק
משפחת / מין השפניים/איים הם היחידים (שאינם מבעלי פרסה) שהם "אוכלי צמחים". עד שלכן ועוד בעבר הגדירום כחלק ממשפחת המכרסמים.
מיני הפרסתנים כמעט כולם "אוכלי צמחים" פרט ל......חזיר
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 21:18 |
|
| |
יום אחד, אני אוציא ספר שיקרא 'חסרונות אברם' בו יימנו כל חסרונותיו של אברם העברי בזמני דיון. התגובה הזאת תוזכר שם הרבה כי היא מבטאת כמעט את כל החסרונות האפשריים. היא כוללת אד הומניזם (עמ' 18-92) דמגוגיה ריקה (על מי חשבת שתעבוד עם כל ה'אם אענה אני מפקפק בשכלם הישר של קוראי'? אבל הרעיון של 'בהנחה שיושרו האינטלקטואלי יגבר על יצרו לענות טענות שווא' היה ניסיון יפה, הייתי אמור להינעל במלכוד 22) חוסר קריאת הדברים שעליהם אתה מגיב (עמ' 93-107) ניתור מרשים מטענה לטענה אחרת (108-131) תקיפת אנשי קש (132-135) והנחת דברים בפי היריב (136-145)
דא עקא שחסרה בתגובה הזו הערצת דוקטורים, (עמ' 146-750) ויש בה אפילו זלזול סמוי בפרופ' כסליו, שאפילו לא טרחת לקרוא את מאמרו אליו קישרתי. (מה שלא הפריע לך לתקוף בהתלהבות אבל כן הפריע לך להבין את אותה שביעית מדברי שטרחת לקרוא) כך שבהחלט יש לך מה לשפר.
לטענות: א-ד. יתכן שלא שמת לב, אבל עכשיו נטשת את טיעוני המחב''ש ועברת לטעון טענה חדשה. בעולם מתוקן היית אומר ''צודק, חזיר של התורה לא חייב להיות מין 'חזיר בר סורי מצוי' של הטקסונומיה המודרנית אבל עכשיו אנו נכנסים לבעיה חדשה.''
אותה בעיה גם היא לא היתה בעיה אם היית קורא את דברי, כתבתי במפורש שהמדד שלנו לזיהוי מין של התורה מורכב משני נתונים: תכונות פיזיות שמנתה התורה במין (Y) ודמיון לאותו פרט מהמין שהיה מוכר בתקופת המקרא וידוע לנו בודאות. (Z) עכשיו, חיה שדומה לחזיר אינה יכולה להוות ראיה לחיוב או לשלילה מהסיבה שהזכרת, אבל חיה שלחלוטין אינה עונה על Z, וממילא בודאות אינה X, יכולה להוות ראיה בין לחיוב ובין לשלילה. כלומר, אם נמצא נמר מפ''פ ולא מע''ג תהיה לנו הוכחה מוחלטת נגד התורה (אם כי מחב''תים מושבעים יטענו שנמר הוא למעשה חזיר אבל אני מדבר על יושר אינטלקטואלי). וכל זמן שלא מצאנו, יכולים כל בעלי החיים שבודאות אינם דומים לחזיר להוות הוכחה בעד התורה ומספרם הוא עדיין עצום.
אני מניח שאני לא אמור באמת לענות על עניין גמלי אברהם.
ב. קרא נא את המאמר ותראה שלדעת כבוד מעלת הפרופסור שליט''א, מיני התורה כוללים את המינים הקרובים למין המקראי הידוע שלא בחפיפה למיון הטקסונומי. שור כולל את כל מיני הפרים המבוייתים. תאו כולל את כל מיני הפרים שאינם מבוייתים. זמר כולל את הג'ירפיים למיניהם, כולל ידידך האוקפי. כך שמה שנקרא היום '150 מינים' נקרא לדעת התורה 10 מינים.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 21:22 |
|
| |
אולי אני לא יודע לקרוא, אבל היום קראנו בפרק יד
ד זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים ה איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר ו וכל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו ז
אחרי שהתורה פרטה את עשר הבהמות הטהורות היא הוסיפה עוד הכללה, הווי אומר שהמספר לאו דווקא.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 21:26 |
|
| |
| כמדומני כתב: | |
כמדומני כתב:
5. צריך לבדוק עוד משהו. אם יש עוד ידיעות כאלו בתורה בנושאים אחרים - שנסתרו, אפילו אם יש תירוצים על הסתירא, זה יכול לשבש את הסטטיסטיקה. כי זה לא חכמה להמר על כמה דברים ולצדוק באחד מהם. חלק מהמבחן כאן הוא מה היינו אומרים אם זה לא היה מצליח. כמדומה שבמקרה זה בקלות היינו מוצאים 9 תירוצים או יותר... אף אחד (חוץ מידען...) לא היה עושה מזה הוכחה מהותית נגד תמ"ה.
לא מסכים. א. אם הניחוש הזה חסר סיכוי, זה חסר סיכוי בפ''ע. משל למה''ד, אם אדם היה אומר שביום 11 בספטמבר יתנגשו שני מטוסים בשני מגדלים. הראשון יפגע בקומה 90 והשני בקומה 40. הראשון יעוף בחצי המהירות מהשני. יהרגו 3000 איש והנשיא ילבש בגדים של כבאי ויגיע למקום - לא היית אומר 'אבל בעצם הוא אמר הרבה תחזיות והן התבררו כשגויות'.
לדעתי בטענה זו אתה טועה מתמטית, וההמחשה פשוטה:
אם אותו אחד שהימר על מגדלי התאומים הנ"ל הימר על עוד מיליארד סיפורים כאלו ואף אחד לא הצליח,זה כבר לא תהיה הצלחה בכלל, נכון?
אז אם הוא הימר רק על עוד אלף זה גם מקטין בהרבה את ההצלחה. הכל תלוי במידת הסבירות הכוללת. |
|
הרהרתי בזה בשבת וראיתי שאתה צודק. רק שזה מקטין את סיכויי ההצלחה בפחות משנראה. המדד הוא מספר הנתונים לחלק במספר המשתנים האפשריים, וככל שתגדל כמות הנתונים יקטן הסיכוי לאין ערוך (הסיכוי לנחש נכון מספר בן ספרה אחת אינו פי מאה מהסיכוי לנחש מספר בן מאה ספרות אלא פי מספר בן מאה ספרות) במקרה שלנו יש בסה''כ שני נתונים שכל אחד מהם נתון בסכום די אסטרונומי של משתנים.
רק שיש לי הרגשה מציקה שמשהו לא נכון בחישוב, ולא אמורים לחשב את סך כל החיות בעולם אלא משהו אחר, שאולי הוא כן סביר.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 21:29 |
|
| |
בעל, כתבתי לעיל שלגבי החיות הטהורות נראה שהתורה לא התכוונה דוקא, אבל דעת הגמ' שנפסקה ברמב''ם היא שדוקא.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 21:39 |
|
| |
ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא טמא הוא לכם וגו,
כתב המלבים ,ודע כי חכמי הטבע הזכירו בעל חי אחד בין משפחת החזיר נקראת "טאיאסו" משכנו עדרים עדרים באמעריקא החמה הדרומית ,והוא מפרסי הפרסה ולו ד קיבות כמקרה כל בעלי גרה באשר הוא גם מעלה גרה והוא דומה בתוארו לחזיר היער ,וגדלו כחזיר הבית,שערו קשה ושחור ועל צוארו כעמק ממראה לבן ובאמצע גבו ממעלה הוא שסוע כעובי אצבע ,ושם כיס קטן מלא מיץ מריח כביזאם ,ולא נפלאת היא מה שאמר רב חנן בר רבא [חולין ס:] השסועה בריה בפני עצמה היא ,שיש לה שני גבין ושני שדראות ,וכי משה רבינו קניגי היה[צד חיות בקניגון,רש"י] או בליסטרי היה [מורה בקשת לחיות...ומנין היה בקי בחיות הללו שאין אדם בקי בהם ] מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים ,וזאת סגולת החיה הזה השוכן באמריקה אשר נעלמה אז מעין כל,, רק בורא כל הוא לקצות הארץ יביט ,,
תוקן על ידי ביליצר ב- 15/08/2015 22:01:17
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 22:17 |
|
| |
אריאל
לא הבנתי את החישוב שעשית, ברשותך ארשום את החשבון כפי שהוא נראה לעניות דעתי (המספרים הם רק לצורך החישוב, לא איזה השערה אמיתית) וישיגו המשיגים:
נניח שבזמן התורה הכירו 500 סוגים ראשיים של חיות שכל אחת היא בעצם משפחה הכוללת 100 פריטים בחלוקה טקסונומית = 50,000 פריטים. (בהנחה שבתוך המשפחות הטקסונומיות בדר"כ אין הבדלים פיזיולוגיים בולטים כמו מעלי גירה ושאינם כאלו).
מתוך 500 המשפחות היו 3 משפחות מעלי גירה, זאת אומרת 1/166 בערך.
נניח שבזמנינו מוכרים 10,000 משפחות = פי 20 מהנ"ל (אני מפקפק בנתון הזה, התחושה שלי שמדובר במשפחות על פחות מפי 20). הסיכוי הסביר הוא שיהיו 60 משפחות מעלי גירה.
המספרים הסבירים להימור, הם אלה שסביב המספר 60 והסיכוי להצליח בהימור על מספרים אלו הוא בערך 10% או משהו כזה.
הסיכוי להצליח בהימור שרחוק מהמספר הנ"ל יורד פלאים, קשה לומר בכמה, מאידך יתכן שמי שיהמר שיש רק את המשפחות שהוא מכיר, זה סיכוי יותר סביר מאשר להמר שיש למשל 23 משפחות כאלו.
נניח שהסיכוי להצלחה במקרה כזה הוא 1/300.
ונניח שהימרתי על עוד 100 הימורים בעלי סיכוי דומה והצלחתי באחד מתוכם וב- 99 לא הצלחתי. נפלתי על סיכויי הצלחה של בערך 25% (כי כשאני מהמר על שני דברים שהסיכוי שלהם 50% כ"א, הסיכוי שלי לצדוק לפחות באחד מהם הוא 75%).
תוקן על ידי כמדומני ב- 15/08/2015 22:20:54
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 22:41 |
|
| |
טאיאסו לבן שפתיים קישור
ואם כבר, נביא את כל דברי המלבי"ם:
ודע כי חכמי הטבע הזכירו בעל חי אחד בין משפחת החזיר נקראת ( טאיאסו ), משכנו עדרים עדרים באמעריקא החמה הדרומית, והוא מפריס פרסה ולו ד' קיבות כמקרה כל בעל גרה באשר הוא גם מעלה גרה. והוא דומה בתוארו לחזיר היער וגדלו כחזית הבית. שערו קשה ושחור ועל צוארו כעמק ממראה לבן ובאמצע גבו ממעל שהוא שסוע כעובי אצבע ושם כיס קטן מלא מיץ מריח כביזאם. ולא נפלאת היא מ"ש רב חנין בר רבא (חולין ס, ב) השסועה בריה בפני עצמה שיש לה ב' גבין וב' שדראות וכי משה קניגי או בלסטרי היה מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים. וזאת סגולת החי הזה השוכן באמעריקא אשר נעלמה אז מעין כל, רק בורא כל הוא לקצות הארץ יביט. וזה כשמואל שפירש בנדה (דף כד.) דבריה בעלמא איתא. וכפרש"י שם ולא כרבינו תם.
ולדעת רב דבריה בעלמא ליתא צריך לומר שהגם שיש לו עומק בגבו, לא נקרא ב' גבין כיון שמדובקות בפנים. והשתא לדעת רב יוכרח לומר שאם אמת כדברי הכותבים יהיה זה ממין משפחת הטהורים, כי לכל אחד מן הטהורים יש מינים רבים, כמו משפחת היעלים הם י"ז, משפחת האיל י"ד מינים.
אבל הנראה מדברי חכמי הטבע שבריה זו יש לה שיניים בלחי העליון כחזיר ולועסות המאכל הגם שיש לו ד' קיבות כבעלי הגרה. ולכן חשבה החכם לינעע[3] למשפחת החזיר. וכבר גדרו חז"ל שבעלי הגרה אין להם שיניים בלחי העליון. וי"ל שלכן אמר בחזיר "והוא גרה לא יגר" בלשון עתיד, ר"ל שגם המין ממנו שהתחיל קצת ענין גרה על ידי ד' קיבות - לא תשלם בו הטבע פעולה זאת כי לועס בשיניו. וכמו שאמר בשפן "פרסה לא יפריס" כנ"ל.
צא וראה כי במקום שהציבה לה תורת הכתב אות ומופת שהיא מן השמים כנזכר גם אחותה תורה שבעל פה נתנה לה מופת כי היא אלקית. אמרו חז"ל (חולין נט, א) כל שאין לה שינים למעלה בידוע שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה. ומאין נודע זאת להם שלא נמצא מין אחד בעולם שהיא טמא וחסר שינים העליונים?
ואמר ר"ח היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום ופרכותיה חתוכות בודק בבשרה אם מהלך שתי וערב בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה ובלבד שיכיר ערוד. ומקשה דלמא איכא נמי מינא אחרינא דדומה לערוד. גמירי דליכא. והיכי בודק? אמר אביי ואיתימא ר"ח בכנפי העוקץ. מי בכל חכמי הטבע מעולם ועד עולם יגיד זאת?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 22:47 |
|
| |
וכתב הרב צבי יהודה דרור 'מבירור שעשיתי הבנתי שאין לו ד' קיבות. מ"מ אין זה משנה להבנת דעת המלבי"ם' (סימן סיבה והבדלה: כלל ופרטים בבעלי חיים, עמ' 274, הערה 324)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 22:57 |
|
| |
כמדומני, אני צריך לחשוב עוד על החישובשלך, אבל בינתיים - לו נניח שלא היתה נמצאת שום חיה נוספת אחרי התורה, האם היינו יכולים לטעון להימור נכון?
שנית, אם התורה היתה כותבת שאין עוד חיות בעולם ואכן לא היו נמצאות עוד חיות, האם היינו טוענים להימור נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 23:01 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | | כמדומני, אני צריך לחשוב עוד על החישובשלך, אבל בינתיים - לו נניח שלא היתה נמצאת שום חיה נוספת אחרי התורה, האם היינו יכולים לטעון להימור נכון?
שנית, אם התורה היתה כותבת שאין עוד חיות בעולם ואכן לא היו נמצאות עוד חיות, האם היינו טוענים להימור נכון? |
|
כל זה אכניס...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 23:11 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | | | וכתב הרב צבי יהודה דרור 'מבירור שעשיתי הבנתי שאין לו ד' קיבות. מ"מ אין זה משנה להבנת דעת המלבי"ם' (סימן סיבה והבדלה: כלל ופרטים בבעלי חיים, עמ' 274, הערה 324) |
|
זה לא יותר טוב מכל קביעה שאני אעלה כאן (קביעה שלי תהיה כנראה הרבה יותר אמינה משלו).
[העניין שלי הוא לא כל כך להיכנס לוויכוח בנושא המשעמם וההזוי של האשכול, אלא רק להלין על ההסתמכות על מקורות - בימינו אפשר למצוא המון מידע בגוגל, אבל צריך לדעת לברור. אני משער שאריאל עצמו יודע שאין לקבל את דבריו של מישהו שאינו מכיר כנכונים בלי פקפוק, אבל לדעתי אין להתייחס כלל לדבריו של מישהו שכלל לא ידוע מיהו (לי ידוע והיא הנותנת)]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 23:15 |
|
| |
לאריאל73 – טוב, איאלץ לעזוב את ההקנטות ולפרט הכל, אחרת לא תניח לי... טענות א, ד טענת למעשה שני דברים: א) "המדד שלנו לזיהוי מין של התורה מורכב משני נתונים: תכונות פיזיות שמנתה התורה במין (Y) ודמיון לאותו פרט מהמין שהיה מוכר בתקופת המקרא וידוע לנו בודאות . (Z) ב) מאמרו של פרופ' כסליו מראה כיצד כל הבהמות והחיות הטהורות בעולם כלולות בעשרת המינים שפירטה התורה.* הצד השווה של שתי טענות אלו הוא פשוט – כשהתורה כותבת X אין
כוונתה ל- X אלא ל ΣX - כלומר, לקונסטרוקציה טקסונומית מלאכותית, שנועדה
לכלול את כל החיות ש: א) עונות לתנאי התורה. ב) דומות ל- X המקורי.
ואני טענתי בפשטות-אם-כי-בציניות – זאת מנלן?! (ועיין טענת למינגית לגבי מהו "גדי" ומהו "חלב" וכו' וכו'!) הרי פשט הכתוב שטורח ומונה שם אחר שם מתנגד לכך בבירור + המקרא מזהה בפירוש את השפן כשפן סלעים דווקא (תה' קד, יח – "סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים"), ואת הגמל כבעל חיים עם דבשת (יש' ל, ו – "וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם". אגב יש שהציעו לגרוס 'גַּבֶּשֶׁת'...) והא לך עוד ראיה נפלאה (או אולי שתיים) שחשבתי עליה השבת: א) כשהתורה רוצה לכלול עוד חיות אחרות תחת אותו שם מין היא יודעת לעשות זאת מצוין: "וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ... וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ..."! האם בעופות אין לתורה טקסונומיה?!
ב) אותו כנ"ל קורה גם ברשימת שמונת השרצים: "הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת" – לשיטתך, התורה לא התכוונה בכלל לשמונה שרצים, אלא לכל מיליוני השרצים הכלולים בטקסונומיות מלאכותיות כאלו או אחרות! (אגב, תה"ש אינו גורס "למינהו" – מה שנראה סביר יותר – ואז הקושיה עוד יותר קשה). אגב, בעל העלה שאלה מצוינת: למה התורה, אחרי פירוט עשר הבהמות, מוסיפה עוד: "וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה... אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ"? לשיטתך ודאי קשה, שהרי "ברור" שכל בהמה שצוינה היא טקסונומיה, ומה צורך בתוספת? ולשיטתי ברור כשמש שהתורה רוצה לומר: "מניתי לפניך את כל הבהמות שאני מכירה, אבל אם יש עוד תדע שגם הן מותרות"!
וגם כאן יש לציין שבכתבי יד של התורה + בשומרוני + בתה"ש + בפשיטתא + בוולגטה לא גרסו "וְכָל" אלא "כָּל", וההבדל משמעותי – לפי זה, פס' ו קשור להמשך, לפס' ז, ולא לפס' ה המפרט את עשר הבהמות, ודוק! בקיצור, 'הטיעון הטקסונומי' בטל ומבוטל מבחינה פרשנית פשוטה – וגם אם תטען שהוא אפשרי תיאורטית, אל תצפה מאדם בר-דעת שיראה בכך הוכחה לתמ"ה (והרי זו כל מטרת הדיון הזואולוגי כאן...) טענה ב עכשיו לגבי השפן והארנבת – כאן נראה שנסתתמו טענותיך. שכאמור, הן לא "מעלות גירה" במובן הפשוט והמוכר, ונסיונות מפותלים שונים ומשונים (אתה מנית שבעה במספר!) להסביר את המושג, התנפצו אל קיר העובדות ולפיו כל הגדרה שלא תבחר אינה ייחודית לשפן ולארנבת, וממילא לא ברור מדוע התורה מזכירה דווקא אותן. וכאמור לעיל, גם אם אחד הפירושים אפשרי תיאורטית, הוכחה לתמ"ה ודאי שאין כאן. _______________________________ * לגבי מאמרו של פרופ' כסליו – עיון במאמר מבהיר את טכניקת העבודה של הפרופ' – בלועזית זה נקרא טאוטולוגיה: מכל האמור לעיל יוצא, שיש עדיפות לזיהוי גמיש המייצג גם קבוצה, כי לפחות בחלק מהמקרים ברור שהשם מתייחס ליותר ממין אחד. היום נמנים 72 סוגים ו-179 מינים של מעלי-גרה... החלוקה הטכסונומית עוזרת לסווג כל אחד ממיני מעלי-הגרה לאחד מעשרת השמות הכתובים בתורה (טבלה 1).
גם אם נמצא חיה שלא הייתה ידועה עד כה, כגון Pseudoryx nghetinhensi, שנתגלתה רק לפני כשמונה שנים ביערות בגבול ויטנאם-לאוס – הנמנית על תת-משפחת היעלים - נוכל לשייך אותה לאחד מ-7 החיות הטהורות, ובמקרה זה לאקו. וחשוב להדגיש בנפרד עוד משפט מהאמור לעיל: כי לפחות בחלק מהמקרים ברור שהשם מתייחס ליותר ממין אחד – ברור למי? מדוע? ומי קבע באילו מקרים כן ובאילו לא? זוהי בדיוק נקודת הכשל עליה הצבעתי לעיל.
לזכותו של הכותב אפשר לטעון, שבניגוד אליך + בניגוד לקונטקסט בו שובצו דבריו, הוא בסה"כ התכוון להראות איך אפשר תיאורטית לקרוא את עשר מיני הבהמות הטהורות כטקסונמיה: אבל לא לטעון שזהו הפשט!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2015 00:49 |
|
| |
מה הקשר בין קרניים לפרסות (שניהם מאותו חומר בערך קראטין) כלומר למה כל בע"ח שיש לו קרניים יש לו פרסה
ויתרה מכך הקרניים מגיעים רק עם פרסה שסועה (כמו שציינו בחולין ס) לגמל וסוס אין קרניים מה הקשר או שמקרה הוא ?
כתבתי למעלה שהגדרת מעלה גרה הוא "אוכל צמחים" (ולא אוכל בעלי חיים) ושאכן המין היחיד ש"אוכל צמחים" ואיננו בעל פרסה (הגמל והסוס הם אוכלי צמחים והם בעלי פרסה אם כי לא שסועה) הוא מין השפן והארנבת עד שלכן חשבום כמכרסמים. ולחילופין המין היחיד ש"אוכל כל" מבעלי הפרסה הוא החזיר.
הגדרה זו היא מתאימה
1 על פי הטעם שנתנו הקדמונים (לראשונה באיגרת אריסטיאס מועתקת ביוסיפוס) שאסרה התורה לאכול את בעלי החיים הטורפים מפני מידותיהם הנשחתות....
2 וכן בעופות שלא נתנה תורה סימן רק רשימה של טמאים ולחילופין תורים ובני יונה מפורש שמותרים והמשמעות גם בפרשת שמיני (במקום) וגם בפרשת אחרי מות (כיסוי הדם) שעוד / שאר העופות מותרים ואמרו חכמים כל עוף הדורס (-אוכל בעלי חיים) טמא וכל שיש לו זפק וקרקבנו נקלף (מקבילים לסימן של מעלה גרה בבהמה - שאוכל זרעים) ויש לו אצבע יתירה (הוכחה שאינו טורף) מותר וגם שם מחלוקת ראשונים האם יש עוד חוץ מהרשימה שבתורה (ושאינם מ"למינה") שאסורים או שמי שדורס ע"כ הוא שייך לאחד מאלו המנויים.
עכ"פ ההגדרה בעופות הוא כנ"ל חילוק בין אוכלי זרעים (שמותרים) לאוכלי בעלי חיים (-דורסים בלשון חז"ל או טורפים בלשונינו) שאסורים ולהנ"ל אולי לא עמדו חכמים על כולם אלא הקבילו את הסימן שכתוב בתורה על בהמות אחר שראו שבהרבה עופות מתאים.
|
|
|
|
|
|
