תורה מן השמים? הוכחת השפנים והחזירים (ההוכחה הזואולוגית)

אשר לכלל החיות דהתורה, אם היית מראה ליהודי בן תקופת המקרא טאיאסו לבן שפתיים הוא היה קורא לו חזיר, לא בן משפחת הפקאריים מתת סדרת דמויי חזיר. אם היית מראה לו למה הוא היה טיפה מסתבך ואז אומר שזה גמל רק בלי דבשת. עכשיו, כשיש בתורה סיפור על בן תקופת המקרא שהשתמש בגמל הכוונה כמובן לסוג הגמל המוכר לו.
אשר לארנבת ושפן, זו אכן קושיא אבל העליתי לעיל שתי הברקות: א. החיות האחרות המבצעות קופרופגיה הן דומות לשפן במראן. (טקסונומית רובן נמנות על המכרסמים, אבל לא על משפחת שפניים/ארנביים) ב. גם אם נגיד שהתורה טעתה בנתון זה, זה לא יפרוך את ההוכחה שלתורה היה איזשהו מקור א-לוהי חלקי אלא ששובש בידי עורכים ומוסיפים - במלים אחרות זה מוכיח את האמונה שלך.

אוי* אריאל
אני חושב שהוא היה אומר שזה דומה לחזיר. בטח שלא היה אומר שלמה זה גמל. על ג'ירפה הוא היה אומר שזה גמל-נמר - אז לשיטתך זה לא כשר?
*בטח אברם ימצא גרסה אוי במקום הוי.

על ג'ירפה הוא היה אומר שבריה בפ"ע היא, ודומה קצת לסוס, צבי, גמל ונמר.

יש כאן בעיה שעדיין לא כתבו עליה: איך יכול הקב"ה לכתוב את הלמה והאלפקה בתורה אף אם רצה? הרי אין להן שם בלשון בני ישראל, כי אינם מכירים אותן. וכי היה כותב שמות שלא היו ואיש אינו יודע מה משמעותם?

תרגום הפשיטתא לויקרא, (תרגום בארמית שבידי הנוצרים) תורגם בידי יהודי, לפי התרגום לויקרא יח כא, ומזרעך לא תתן להעביר למולך: ומן זרעך לא תרמא למבטנו דנוכריתא. (ועבר על דברי המשנה במגילה).
המתרגם הזה בפרשת העופות הטמאים דילג על פרס ועזניה, כי לא ידע להם שמות בארמית, (כי אינם מצויים ביישוב, כמו שכתוב בגמרא בחולין). 

 

בנאדם נאלץ לעזוב דיון סוער ולכת לעמל יומו, והנה הוא חוזר - וכולם הלכו!
אז מה סיכמנו בסוף - התורה לא מן השמים? גמל הוא גמל הוא גמל?
לפחות ת_ח_ז_ל השאיר שאלה - והתשובה לענ"ד האי שמי שאמר לאַקּוֹ ולזֶמֶר שיהיו חיות, יאמר ללמה ולאלפקה... 

סליחה, אני לא מבין את השאלה של תחזל
התורה פשוט הייתה צריכה לכתוב שגמל, שפן וארנבת הם לא היחידים, או לפחות לא לכתוב במובן שהם היחידים. אא"כ הם בכלל הגמל כמדובר.

לא כתוב באופן שמובן שהם היחידים. הכללים הם מאוד ברורים שחיה כשרה רק אם יש לה את שני הסימנים. התורה הדגישה שסימן אחד לא מספיק בזה שהיא אמרה במפורש שהחיות הידועות בעלות סימן אחד אינן כשרות.

ויקרא פרק-יא


תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: {ג} כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ: {ד} אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם: {ה} וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם: {ו} וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם: {ז} וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם: {ח} מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְ ...

דברים פרק-יד

וּתְאוֹ וָזָמֶר: {ו} וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ: {ז} אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם: {ח} וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ: {ט} אֶ ...

אולי אפשר לחדש שהכוונה לאו דווקא, אבל זה בוודאי לא המובן הפשוט.

כמדומני,

לכאורה, אם הכוונה דוקא לאלו שפורטו למה צריכה התורה לכתוב את הטעם ["כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס", "כי מפריס פרסה הוא ולא גרה"], שתפרט: "את אלו לא תאכלו: X,Y,Z", וחסל. השאלה עוד מתחזקת אם באמת יש עוד בע"ח שעונים להגדרה ולא פורטו. מפירוט הטעם משמע שהכוונה "אלו וכל הדומים להם בהגדרה הזו". מאידך, אם כך יקשה להיפך, למה בכלל לכתוב את איסורם של אלו, יכלה התורה לאסור הכל חוץ ממי שגם מפריס שסועה וגם מעלה גרה. כלומר לכתוב שמותר לאכול רק מי שיש לו שני הסימנים, ומכלל הן אתה מבין שמי שאין לו את שניהם - אסור. כך או כך הפרשה קשה.



באגב, לגבי התירוץ שהוא לעיל ש"חזיר" הכוונה לכל מין חזיר וכו', רציתי להקשות מפרשת השבוע [ראה], אבל הקדימני אברם. כשהתורה מתכוונת לזה היא כותבת בפירוש "למינו/למינה".  

אך כאן פירושו "אבל", ולא "רק".

יש רמ"ח ומאקרוגל

אתם צודקים. טעיתי.

לכאורה הפשט הוא שמכל המפ"פ ומע"ג לא תאכלו את זה - חזיר, ארנב, שפן וגמל. כי הם בעלי סימן אחד בלבד.
ההוכחה אינה מהאך אלא מהאת זה.
והוכחתו של רמ"ח - כבר כתב הוא בעצמו שקשה על שני הצדדים.