| באור פרק יא פסוק כז "את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום" המילה "את" באה לרבות, ומה באה להוסיף ולרבות כאן? יש לומר, כי ה"את" שכאן באה לרבות מלבד הברכה עצמה גם את הטוב שיש בשמיעת התורה, שזהו תענוג גדול, כמו שכתוב "שמעו ותחי נפשכם", ומי שמרגיש בטעם הנפלא של התורה היה ראוי שישלם על זה! הסבר נוסף: לתורה יש את שכר הקרן לעולם הבא, ואת שכר הפירות בעולם הזה, והמילה "את" מרמזת על שכר הפירות בעולם הזה. ומדוע התורה תלתה את הברכה בשמיעה ולא תלו את הברכה במעשה? יש לומר, משום שהשמיעה של דברי התורה מיישרת את האדם, כי התורה היא סם החיים, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירן למוטב". לכן תלה הכתוב הכל בשמיעה. פרק יא פסוק כח "והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם" "והקללה אם לא תשמעו", עצם זה שלא תשמעו, כבר נחשב לקללה עבורכם, כי המונע עצמו מלשמוע דברי תורה הרי הוא מקולל. התוצאה של הקללה היא, שיסור מדרך החיים, דרך התורה, כמו שסיים הכתוב "וסרתם מן הדרך". פרק יא פסוק לב - יב, א "ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום. אלה החוקים..." מהו לשון "ושמרתם לעשות"? ועוד, מהו ששב והדגיש "אלה החוקים"? המצוות הללו שמצווה עליהם, הן תלויות בארץ, וממילא לא נדרשו לעשותן מעכשיו אלא לאחר שייכנסו לארץ. לכן אומר להם "ושמרתם", לשון המתנה וציפייה [כמו שמצינו אצל יעקב "ואביו שמר את הדבר", ופירשו שם, שהיה מחכה וממתין מתי יתקיימו הדברים], כלומר, שיחכו ויצפו לעת שבה יוכלו לעשות ולקיים את המצוות הללו. ולכן מיד מוסיף ואומר "אלה החוקים" וגו', דהיינו, אלו המצוות שאני מצווה אתכם לקיימן בבואכם לארץ ישראל, אך כל זמן שלא באו לארץ אין בידם לעשותן. פרק טו פסוק ה "רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום" למה נסמך פסוק זה לפסוק "לא יהיה בך אביון"? ועוד, מה באה התורה להדגיש "את כל המצוה הזאת"? אמרו חז"ל, שלושה דברים אינם תלויים בזכויותיו של אדם אלא במזל, ואלו הם: בנים, חיים ומזונות. דבר זה באה התורה ללמדנו, שעשירות ועניות אינן תלויות בזכויות. כלומר, גם מי שיש לו זכויות מרובות, אם יש בו אפילו חטא אחד, אין הוא שולט על המזל של העוני, והעוני יכול ליפול בחלקו. אבל מי שמקיים את כל האמור בפסוק, וכהדגשת התורה "את כל המצוה הזאת", אזי הוא שולט על המזל של העוני, ומובטח לו כי לא יהיה אביון, כנאמר בפסוק שלפני כן. וכיצד ובמה יש לקיים "את כל המצוה הזאת"? הכתוב הולך ומפרט: "שמוע תשמע" - זה לימוד תורה, "לשמור" - אלו מצוות לא תעשה, "ולעשות" - אלו מצוות עשה. | האור החיים כלשונו פרק יא פסוק כז אומרו 'את', להעיר כי מלבד הברכה המושגת מדרך ה', עוד לו עמה יעוד הטוב, והוא 'אשר תשמעו', כי השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש, כאומרו (ישעיה נה, ג) 'שמעו ותחי נפשכם', והמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו כי עליו לשלם גמול טוב לנותן מתנה טובה מופלאת, ואין צריך לומר שאין לתבוע שכר עליה. עוד ירצה, על פי דבריהם ז"ל (אדר"נ פרק מ) שאמרו זכות יש לה קרן ויש לה פירות, והוא מה שרמז באומרו את הברכה, כי תיבת 'הברכה' מציינת עולם שהוא מקור הברכה, וכולו ברוך, וריבוי 'את', לפירות הזכות שאוכל בעולם הזה, ודקדק לומר 'אשר', גילה הכתוב שלא רצה הנביא לעשות הדבר בגדר הספק לומר 'אם', ואמר 'אשר' שהוא דבר מוחלט, כאשר קיותה להם נפש הצדיק. ותלה הכתוב הברכה בשמיעה, ולא הזכיר לא מעשה ולא שמירה, לפי שהשומע דברי אלקים חיים התורה מטיבה נפשו ומישרתו כי יש בה סם חיים כאומרם ז"ל (פתיחתא איכ"ר) וז"ל המאור שבה מחזירן למוטב, לזה תלה הכל בשמיעה. פרק יא פסוק כח פירוש, המונע עצמו משמיעת התורה, הרי הוא מקולל מעצמו, וזה הוא שיעור הכתוב 'והקללה אם לא תשמעו' זו היא הקללה, ועוד לו שיסובבנו לסור מכללות דרך החיים, כמו שגמר אומר 'וסרתם מן הדרך וגו'', ולא זו בלבד אלא יחצוב לו בארות נשברים כאומרו 'ללכת אחרי וגו''. פרק יא פסוק לב - יב, א 'ושמרתם לעשות וגו'', פירוש, לפי שהמצות שבא לצוות עליהם הם תלויים בארץ, לזה אמר להם שישמרו, על דרך אומרו (בראשית לז, יא) 'ואביו שמר את הדבר', והכוונה שיהיו מחכים לעשותם. והכוונה בזה, שהגם שבזמן שהוא מדבר עמהם אינם בידם לעשותם, יהיו משמרים הדברים לעשות אותם כשיגיע העת, וגמר אומר 'אלה החוקים וגו'', פירוש, אלה הם שאני מצוה אתכם שתשמרו לעשות בארץ, פירוש, לפי שהם תלויים בביאת הארץ כי שם צוה ה' לאבד כל המקומות, וכל זמן שלא באו שמה אינם בידם לעשות. פרק טו פסוק ה אמר מאמר זה סמוך למאמר 'לא יהיה בך אביון', לפי שהעושר והעוני לפי דבריהם ז"ל (מו"ק כח.) אינם תלוים בזכות, לזה אמר סמוך להבטחת מניעת האביון רק 'אם שמוע וגו'', פירוש, אם ישראל ישמרו כל האמור בפסוק 'שמוע תשמע', זה תלמוד תורה, ללמוד וללמד, 'לשמור' זה מצות לא תעשה, 'ולעשות' זו מצות עשה. וגמר אומר 'את כל וגו'', פירוש, שלא יהיה בידו ביטול שום מצות לא תעשה, ולא מניעה משום מצות עשה, אז הוא שישנו בהבטחה שלא יהיה בו אביון, כי מאמר חכמינו ז"ל שאמרו (שם) שאינו תלוי בזכות, הוא, הגם שיהיו זכיותיו מרובים, כל שיש לו אפילו חטא אחד לא ישלוט על המזל המראה עליו עוני, אבל כשיגיע לשלימות התורה והמצות ישלוט גם על המזל וישיג עושר ובנים וחיים. |
