לא ידעתי אם לפתוח על זה אשכול חדש או לא, אבל זה איכשהו קשור.
א. דיברתי עם הפסיכי שבחו"ל. אני מרגישה בטיפונת יותר טוב ואולי אקום היום להכין צהריים. הראייה הכפולה משבשת לי את הצורה. אז אפילו להנות מסרט או ספר אני לא יכולה.
ב. אבל, לא הזכרתי פה שהכרתי בנוירולוגיה אישה מדהימה. משהו נדיר. יש לה מחלה נדירה מאוד שגורמת לרקמות להתמוסס ולהתפרק.
החיים שלה רצופים בקשיים.
היא לא יכולה לאכול כלום פרט לאינשור כי מערכת העיכול שלה לא מתפקדת, אבל זה לא מונע ממנה להכין ארוחות פאר לילדות שלה ולבעלה.
היא הולכת ממש מוזר כי המוח שלה לוחץ על עמוד השידרה והרגליים שלה בקושי מתפקדות אבל היא לא מוותרת על הכנת עוגיות, יציאה למסיבות, הליכה לבריכה ולים.
לחץ המוח על הגולגןלץ כןרם לה גם למיגרנה סטאטית. ז"א מיגרנה שיכולה להמשך אפילו שבוע.
היא הולכת בקביעות עם מגן צוואר כמו שחובשים שמים לאנשים שעברו תאונת דרכים והיא בארץ 3 שנים בלבד ללא שום חברה כיוון שהחלק במוח שאחראי על לימוד שפות פגוע אצלה.
ההורים שלה מחו"ל מחקו אותה מהמשפחה כי היא חזרה בתשובה והם לא יודעים אפילו שיש לה ילדים.
ואפרופו ילדים היא לא יכולה ללדת יותר כי יש לה מפרצת באבי העורקים ומאמץ של הריון יפוצץ אותה.
האישה הזו חיה על זמן שאול.
מיום היוולדה היא חולנית ומטיילת במחלקות השונות אבל אף פעם לא שמעתי אותה מתלוננת.
ההיפך היא אומרת שה' מעניש אותה על העבירות שלה.
אני מדברת איתה די הרבה כי למזלי אנגלית היא ברמת שפת אם אצלי, ובכל פעם מתביישת להתבכיין לה על שטויות כמו דיזנטריה או התקף אפילפסיה ששלח אותי למחלקה לעשרה ימים או להתלונן שבעלי לא מבין אותי כשבעלה רוצה להפרד ממנה כי הניידות שלה מיתדרדרת.
קיצור, כמאמר השיר: לא נורא חבר, יש צרות גדולות יותר.
וכמה שהיא עושה צחוק מהמצב שלה ככה אני מרגישה לוזרית.
נשלח מהאנדרואיד שלי
