דוד פרלמן הוא משהו מיוחד.
כשאני מנסה להשוות לילדי פלא אחרים, ההבדל פשוט עצום.
אני מדמיינת ילד קינדערלאך, סנוב קטן שחש מעצמו על שהוא אחד משבעה פלאים בודדים, הולך עם אף למעלה ועושה פוזות לכל מי שבא איתו במגע.
ככה בערך, ברמות משתנות, מתנהגים רוב ילדי הפלא והמקהלות המפורסמות בעולם. ולמה שזה לא יקרה? יש להם מעמד, פרסום, כישרון שכולם מכירים בו.
אבל דוד פרלמן לא כזה. הוא מתנהג בעדינות ובלבביות, ונראה שהוא קולט שהכישרון שלו קודם כל מהנה את עצמו, וגם שהוא ברכת ה' והגיע ללא מאמץ מצידו.
אני חושבת שהרבה מכך ניתן לזקוף לזכות החינוך שהוא מקבל מההורים שלו. נראה הרי שהם מאד מעורבים בעסקים המוזיקליים שלו, מעודדים אותו ועם זאת מנחילים לו את ההתייחסות הנכונה חעניין.
כל הכבוד להם!
נשלח מהאנדרואיד שלי