| נשלח ב-23/8/2015 19:41 |
 |
| |
קבלת נזירות עקב ראית סוטה: למי זה מיועד?
אחד הכללים המקובלים בציבור החרדי שחלק מחברינו, כמוני, משתייכים לו, הוא שעלינו להחמיר על עצמנו כל מיני חומרות כיון שהעולם מסביב נכשל בתחומים רבים, ובעיקר בתחום העריות. דומה שמתבקש לשאול: ואם יש מי שנכשל, האם התגובה הראויה היא להחמיר על עצמי עוד יותר? וכי לא די במה שאסרה תורה ובמה שהוסיפו חכמים? וכאשר נדרשת החמרה, אם היא אכן נדרשת, האם מדובר בבחירה פרטית של עובד השם לנוכח התלבטות אישית, או שמא מדובר בגזירה על הציבור – ובידי מי להחליט על כך ומה הסמכות המחייבת? כמדומה שאחד המקורות לחיוב ההחמרה במקרה של כשלון הוא דרשה של רבי יהודה הנשיא שמובאת ברש"י על ריש פרשת נזירות,דרשה שתועתק לקמן, והיא מופיעה גם בדף היומי החדש שלנו במסכת נזיר. הרואה סוטה בקלקולה – יזיר עצמו מן היין! השאלות שיוצגו לקמן הן: מה מניע את הנזיר לעתיד להזיר מן היין? האם יש לו סיבה טובה לחשוש לעצמו, או שמא זו הוראה כללית, ומה הנימוק שלה? האם זו חובה או המלצה? האם זו הוראה פרטית או הוראה ציבורית? כלומר, האם אפשר לתרגם את המדרש הפרטי לכלל שמשתמשים בו כדי לחייב קבוצה או את הכלל כולו? בשורות הבאות אציג את הנושא ואצטט כמה מקורות. מי שהציטוטים ארוכים לו יכול לדלג עליהם ולקרוא ישר את השאלה הפותחת ואת שורת הסיכום, ובסוף את הסיכום הסופי. הציטוטים מופיעים כאן עבור המעוניין וכן כדי שאפשר יהיה לבדוק אותי שלא טעיתי. כמו כן, העיון שלי במקורות היה לא שיטתי ולא ממצה. כל מה שעשיתי הוא לחפש פירושים על הנושא שלנו לפי ביטוי אחד שגור ביותר ("סוטה בקלקולה") בין הפירושים המופיעים בתוכנה של פרוייקט השו"ת. יתכן שיש פירושים נוספים וכיוונים נוספים שנעלמנו ממני, ולכן אשמח אם יהיה מי שישלים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2015 19:42 |
|
| |
בפתיחת מסכת נזיר אנו נתקלים בשאלה מסוג נדיר למדי, ואולי בתופעה נדירה למדי. מכדי תנא בסדר נשים קאי, מאי טעמא תני נזיר? תנא אקרא קאי: והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר. והכי קאמר: מי גרם לה לעבירה? יין. וקאמר: כל הרואה סוטה בקלקולה - יזיר עצמו מן היין! (בבלי נזיר ב א). תירגום לעברית (המכיר ידלג): הרי התנא עוסק בסדר נשים, אז למה הוא שונה כאן נזירות? התנא מסתמך על הפסוקים וכו'. מי גרם לה [לסוטה] לעבירה? – יין. ואמר [התנא] שמי שרואה סוטה בקלקולה - יהיה לנזיר האסור ביין. ביאורי מושגים (המכיר ידלג): סוטה היא אשה שנחשדת בניאוף לאחר שנסתרה עם גבר זר ולאחר שבעלה התרה בה שלא תעשה כן. וצריך להביאנה למקדש, ולאחר סדר מסויים שכולל פריעת שערה להשקותה מי מרים מאררים. ואם חטאה, מסתבר שתמות בייסורים מביישים נזיר הוא יהודי שקיבל על עצמו בנדר להימנע משלושה דברים למשך תקופה: טעימת יין או היוצא מפרי הגפן, טומאה למתים וגילוח. בסיום התקופה הוא מביא קרבנות ולאחר סדרת פעולות במקדש חוזר לחיי חולין. נשאל נא: היכי דמי? על מה מדובר כאן? איך קרה לו לאותו אדם שהוא נתקל ב"סוטה בקלקולה"? ובכלל, מה ראה כשראה אותה סוטה בקלקולה? מדוע שזה ישפיע עליו? ואיך הנזירות פותרת את הבעיה? נחלק זאת לכמה שאלות. א. באלו נסיבות ראה הרואה את הסוטה? האם נתקל בנעשה או בא במיוחד להסתכל? ב. איך ראית הסוטה משפיעה עליו? ג. מה הקשר ליין? ד. כיצד נזירות פותרת את הבעיה? אשר לשאלה הראשונה, יש כאן שלושה פירושים אפשריים. סוטה בקלקולה היא זו שנאשמה בזנות, כאשר נתפסה והיא נענשת, "מנוולים אותה ומבזים אותה", לפי רש"י. זה אומר מן הסתם שאותו אדם לא הלך סתם בדרך כאשר נתקל בסוטה ובעונשה. מדובר באדם שנמצא במקדש, שהרי שם ורק שם אפשר לראות את טכס הסוטה. כמובן, אפשר גם לפרש שלא כרש"י. היה מקום לומר שמדובר בסוטה שמבזים אותה במקום אחר, לאו דווקא במקדש. אולי מדובר באשה חשודה או אשה שנתפסה ממש אך לא הובאה למקדש אלא נענשה בתוך הקהילה. ואפשר גם לפרש "סוטה בקלקולה" – לא בשעה שהיא נענשת אלא בשעה שהיא יוצאת לחטוא. אדם הולך בדרך ופתאום הוא רואה את אשת השכן מתגנבת לחורבה מחוץ לעיר שם מישהו ממתין לה, והכל יודעים מדוע היא מתגנבת לשם אלא שאין ראוי לכתוב זאת במפורש. וכמובן, במקרה אחרון זה, הפיתוי להיכשל חזק יותר. הנה, יש מי שעוברים עבירה ולא נתפסים, אז אולי גם אני... כפי שנראה לקמן, לפי הפירוש של רש"י, פחות מובן מדוע הצפיה מזיקה. הרי הוא רואה כיצד הסוטה מוקעת וסובלת. ואולי גם בדרך נס. השאלה השלישית שלנו עוסקת ביין. וכי מיין עליו להישמר, או מעריות? אמנם אם רצונו להתרחק מן היין, לא די לו בהחלטה שלא לשתות יין. עליו לחזק את עצמו בנדר. ונזירות היא סוג של נדר שבו אדם אוסר את עצמו ביין. אמנם עדיין לא ברור מדוע הפתרון עובר דרך הינזרות מיין. הרי הבעיה האמיתית אינה היין, אלא הערוה. וכי אדם אינו יכול להיכשל גם בלי לשתות יין? ואם יש צורך להתרחק מעבירה, מנשים, אז האם לא עדיף להחמיר על עצמו באיסור ייחוד (לא להישאר עם מי שאינה בת משפחתו רק שניהם יחד) או באי הסתכלות בעריות או בהרחקות נוספות? לא לכל השאלות האלו אני יכול להציע תשובה, אולם חשוב לפחות להיות מודע להן. ושתי שאלות נוספות: ה. האם זו המלצה – או חובה גמורה, כגון כזו שיש לכפות עליה? ו. האם זו קביעה פרטית לאדם פרטי בעבודת השם שלו, או קביעה כללית לציבור, שגם אותו ראוי לכפות בנסיבות של "סוטה בקלקולה" והדומה לזה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2015 19:42 |
|
| |
המדרש ופירושו הנוסח המופיע במסכת נזיר למעשה מבוסס על מדרשו של רבי יהודה הנשיא, ונוסח מלא יותר של המימרה מופיע לא בתלמוד אלא במדרשים ומשם אני מעתיק: מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת נשא פרק ו סימן ב [ב] איש [או אשה] כי יפליא [לנדור] נדר נזיר [להזיר לה']. ולמה סמך פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך: שכל הרואה סוטה בקלקולה יפריש עצמו מן היין, לפי שעל ידי היין זינתה ... להזיר לה'. אין נזירות כראוי אלא בנזיר שנוזר לשם שמים כדי להרחיק עצמו מן העבירה: מסתבר שבעקבות גרסה זו מפרש רש"י (במדבר ו ב): (ב) כי יפלא - יפריש. למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה,ג לומר לך שכל הרואה סוטהד בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף: ארבע המילים האחרונות עשויות להיות משל רש"י עצמו. לפי נוסח המדרש, יתכן להבין שהנוזר חש שהוא בסכנת עבירה. כך מסביר בעל "דף על הדף" המביא מספרו של הר"ח קנייבסקי "דרך שיחה": לשיטתו, אין מצוה על גברים לבוא ולראות סוטה בקלקלתה במקדש, רק הנשים חייבות בכך. לפי זה ניתן להבין שהמגיע באותו יום לטכס בא במיוחד כדי להציץ בה, בסוטה, בשעת קלקלתה – שכוללת סילוק כיסוי הראש שלה וחלק מבגדיה. אדם כזה, אכן מתגרה בעריות - ולכן ראוי לו להזיר את עצמו. פירוש נוסף המובא שם הוא שמדובר באדם נורמטיבי, לא שבא על מנת להציץ. אך אם אדם מוצא בעצמו שהוא רואה את הסוטה וגם "רואה בה", שהראיה משפיעה עליו, עליו להזיר. אבל שוב – הכלל הזה שקורא להחמיר לא לא נאמר אוטומטית, באופן גורף, בכל אדם - אלא רק מי שזקוק לזה. יש לשים לב: לא נאמר כאן שכל מי שהיה במקדש וראה את הסוטה מייד חייב להזיר. זה תלוי בתחושתו. אם הוא מודע לכך שיצרו תוקפו, אז יש לו להזיר. ואם לא אז לא. בוודאי שיש כאן פניה לפרט ולא לכלל. לעולם מדובר כאן באדם פרטי במסגרת עבודת ה' הפרטית שלו, ושם יתכן שאדם ימצא לנכון להחמיר על עצמו חומרות כל עוד חומרות אלו מוכרות בתורה. וכן – אין זו חובה אלא רק המלצה. לא שמענו כאן שבית דין יאלצו אדם שנתקף ביצר הרע לקבל על עצמו נזירות. משפט אחד לסיכום: העצה של רבי יהודה הנשיא מיועדת רק לאותו אדם שכאשר ראה אותה סוטה בקלקולה גילה שמתעוררת בו תאות נשים, וכדי להישמר מכשלון, וכדי לחנך את עצמו, הריהו מרחיק את עצמו לא רק מנשים בכלל אלא גם מיין. וזו בחירתו הפרטית, המלצה ולא חובה, ובוודאי שאין כאן הוראה לכלל או אפילו למי שרק חושש שמא הושפע ממה שראו עיניו.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2015 19:43 |
|
| |
בפרק זה אסקור כמה מן הפירושים שנאמרו בענין עם המסקנות והתוספות שלהם לגבי המקורות האלו. בעל ה"שם משמואל" מוסיף תובנה מעניינת, שעדיין נשארת בתחום עבודת השם הפרטית: שם משמואל מועדים סוכות ויש לומר עוד עפי"מ שפירש הרב בעל עקידה הא דאמרו ז"ל (נזיר ב' א) הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, היינו שאצל סוטה בקלקולה רואין נס מפורסם וגורם רגש הנפש, ע"ז מזהיר שבל יסתפק בזה ויחשוב שאין צריך לשמירה ואזהרה לסייג, אלא אז דוקא בעוד הנפש מתפעלת היא העת לעשות לעצמו גדרים וסייגים, עכת"ד (עד כאן תורף דבריו). ... אבל אל יחשוב האדם שככה יהי' לעולם, ואיננו זקוק עוד למוסרה של תורה, אלא אדרבה, אז דוקא היא העת והזמן לקבל ע"ע מוסרה של תורה, ולעשות לעצמו גדרים וסייגים . ובלשוננו: לכאורה ראית הסוטה כבר מספיקה לחנך את האדם ולהרחיק אותו מן העבירה והיצר, שהרי הוא רואה גם נס החורג מן הטבע וגם עונש חמור. מה עוד דרוש כדי להתחנך? ובכן, על זה בדיוק באה דרשת רבי כדי לומר שאדם זקוק לסייגים גם לאחר שצפה בנס ואדרבה, הרגע של החויה המרגשת הוא הוא הרגע לקחת על עצמו סייגים חדשים. *** פירושים רבים ימצא המעיין בפרוייקט השו"ת על המימרה של רבי יהודה הנשיא וכולם הולכים באותה דרך, להסביר את גנות העריות ואת הסכנה שביין ועם מקורות חז"ליים המעידים על כך. אבל המשותף לכולם הוא שהאדם צריך לחשוש לעצמו עקב מה שראה אותה סוטה. כיון ראה והושפע. אבל משמע שאם לא הושפע – אז לא. ר' צדוק הכהן מלובלין מציע פירוש לפיו גם מי שמראה הסוטה לא השפיע עליו כלל, צריך עדיין להזיר את עצמו. ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר פרשת נשא ... למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ... דהנה להבין הענין מה זה שצריך להזיר את עצמו מפני שרואה אחר שקלקל. ... כל עניני המעשים אשר יארע לפני האדם בהזדמן (במקרה הקורה בלא תיכנון) המה רמיזות מלעילא (משמים) שיקח לו מהם רמיזא דחכמתא ... וכמו כן המה כל הענינים שנזדמן לפני עיני האדם המה רק לרמזים לפניו. ולכן נזכר בתורה שבכתב סוטה קודם נזיר שמזה שנזדמן לראות זאת צריך להבין שבטח צריך להזיר עצמו מן היין. כלומר, האדם אפשר שאינו חש ואינו מתפעל ממה שראה בנעשה באותה סוטה. אולם עליו לעצור ולחשוב: מדוע זימנו לי לראות דווקא היום את אותו מראה? שמע מינה שעלי להיות נזיר! אפשר לחלוק על הפרשנות הזו ואפשר לפקפק בה. נניח שמה שאני רואה אמור לרמז לי על משהו, אבל איך אדע לפרשו? (אמנם יש לנו את המימרה של רבי שעוזרת לנו). אבל דבר אחד ודאי לנו: הכלל הזה מיועד לא רק למי שחש גירוי ופוחד שייכשל. זו חובה על כל מי שנמצא באותו מעמד. אבל, עדיין, זו המלצה ולא חובה שיש לכפות על אחרים. *** פירוש בכיוון הפוך מציע בעל ה"תורה תמימה". תורה תמימה הערות במדבר פרק ו הערה א ... היו משתדלין לעורר את הסוטה שתודה כדי שלא יצטרך למחוק שם הקודש על המים, ולתכלית זה היו פותחין לה במאמרי זכות והיו אומרים לה הרבה יין עושה, ר"ל(רוצה לומר) שאולי שתתה יין הרבה נכשלה, מפני שרבוי יין גורם לקלקול זנות וכמ"ש (הושע ד') זנות ויין ותירוש יקח לב... ומבואר בגמרא סוטה שם שהיו במעמד אותו המוסר הרבה אנשים. ונשים וכשהיו שומעין דבר הקלקלה הבאה ע"י יין - היו רבים נוזרים עצמן מן היין, וזהו ענין סמיכות הפרשיות: כלומר, לא שיש כאן המלצה להתרחק מן היין, אלא שיש כאן לכאורה עובדה היסטורית. מי שנכח בעונשה של סוטה, ממילא שמע איך מדברים שם בגנות היין, וממילא היה מבקש לאסור את עצמו ביין בגלל החסרונות שיש ביין. אין זה קשור כלל לחשש מכשלון בעריות. ובעיקר, לא עצה טובה יש כאן אלא סיפור דברים היסטורי. עם כל המעלה שבפירושו, כלומר שהיין מופיע בדברי רבי בגלל שהוא נזכר הרבה בשיחה המוקדמת עם הסוטה במקדש, כפי שמתואר במשניות של מסכת סוטה, עדיין קשה לראות בכך הסבר סביר למדרש של רבי יהודה הנשיא. רבי לא ניסח את דבריו כסיפור אודות מה שהיה במקדש אלא כהמלצה מעשית מכאן ולהבא. אולם לפי דרכנו למדנו מפרשנות זו שבוודאי אי אפשר לדרוש מאדם להחמיר על עצמו ולהזיר מפני שנכח בטכס סוטה בקלקולה, ובוודאי שאין כאן מקום להטלת חובה ציבורית
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2015 19:44 |
|
| |
פירוש שאפשר ללמוד ממנו על חובה להטיל חובה כללית נמצא בדברי בעל ה"פנים יפות": פנים יפות במדבר פרק ו המסתכל בשעת עונש הסוטה בקלקולה אם אינו בתכלית השלימות ישיגהו בטומאות הסוטה רוח זנונים בקרבו, וצריך הרחקה גדולה אין כאן המלצה אלא חובה כדי להינצל מעבירה. יש לשים לב שבניגוד לר' צדוק הכהן מלובלין, שנזהר מלהאשים את הצופה בכוונות רעות אלא רק מציע לו פרשנות למה שמרמזים לו משמים, כאן בעל "פנים יפות" דן את הצופה לשלילה! הנתבע להיות נזיר אינו אדם שמרגיש סכנה של משיכה לערוה, כמו שראינו לעיל, אלא כל אדם למעט יוצאי דופן. זו קביעה כללית לגבי כל מי שאינו מושלם ביותר במעלותיו. כל אדם שנמצא באותו מעמד – נפגע. וכל אחד זקוק לאותה תקנה! וגם אם אותו אדם יטען באזנינו שהוא היה שם ואינו חש מאומה, התשובה עשויה להיות שדווקא בגלל שהוא רחוק מתכלית השלימות, זה רק סימן לנוכחותה של אותה רוח זנונים שהשתלטה עליו ומסמאת את הכרתו... כמובן גם כאן אין לשון שקובעת חובה גמורה שניתן לכפות עליה וגם אין כאן קביעה לגבי הציבור כולו. אבל יש ויש כאן תשתית שעליה ניתן לבסס תביעה כזו. אני הרב עשוי להסיק כי לפי מה שלמדתי בתורה, לפי פירושו של ה"פנים יפות", כל מי שנמצא במעמד של "סוטה וקלקולה" עלול עכשו להיכשל, ולכן עלי לגזור גזירות כדוגמת נזירות כדי להציל אותם כולם מן העבירה. וכיון שאי אפשר להתחשב ביוצאי דופן, הכל יהיו חייבים בתקנות אלו, גם אלו שהם "בתכלית השלימות". שוב, איני טוען שכך כותב המחבר, אלא שעל מה שכתב ניתן לבסס דרישה כזו. האם הוא היה מסכים לפרשנות כזו? ובדורנו? אי אפשר לדעתי לענות על השאלה הזו מתוך הטקסט הזה לבדו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2015 19:45 |
|
| |
מסקנות אני מסכם את השאלה ואת התשובות ואת התובנות: רבי יהודה הנשיא אמר: הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. שאלנו: מי חייב? באיזו דרגת חיוב? למה חייב? האם אפשר להסיק מכאן על חובה של הציבור ולא רק של הפרט? מתוך דברי הפרשנים והדרשנים שעסקו בנושא אפשר היה לדלות כמה גישות. א. הרב שך ור' חיים קנייבסקי פירשו שמדובר באדם שבא לצפות בטכס ענישתה של הסוטה מפני שהנושא משך אותו, ולכן הוא מודע לכך שיש לו תאוה לדבר, ולכן עליו לקבל נזירות. ב. בעל ה"שם משמואל" מפרש שכל מי שחש תאוה לעריות אינו יכול להסתפק בראית העונש הניסי אלא עליו לחזק את עצמו בגדרות וסייגים שקבעה לו התורה. ג. ר' צדוק הכהן מלובלין סבור שמי שנזדמן לו (לא שבא לשם בכוונה ומסתבר שזה בכל שכן) לצפות בסוטה בקלקולה, הרי זה איתות משמים שעליו לקבל על עצמו חומרות, וזה מסתבר גם אם אין הוא חש מאומה, שום פיתוי ושום חולשה. ד. בעל "פנים יפות" טוען שכל אדם ניזוק מנוכחותו באותו מעמד (אלא אם כן מדובר ביוצאי דופן מושלמים) ולכן כולם צריכים לגזור על עצמם. האם מכאן ניתן להסיק שאם בציבור החילוני או הנכרי לובשים לבוש קצר מאד אז עלינו להחמיר ולהאריך את לבושינו, במיוחד הבנות (נניח שהשרוול יגיע מתחת למרפק עד לפרק היד)? האם מכך שיש זוגות שנוהגים חיבה יתרה בפומבי יש חובה עלינו להפריד גברים ונשים באוטובוס, או במדרכות נפרדות, ואפילו זוגות נשואים בכלל זה? ואולי יש מקורות אחרים לטענה הזו, שבשעה שאחרים נכשלים עלינו להחמיר, ואני מערב מין בשאינו מינו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2015 09:42 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | הרואה סוטה בקלקולה – יזיר עצמו מן היין! |
|
לדעתי, סוטה לא נהיית סוטה סתם כך.
מדוע הנאמר לעיל לא מזיר את האשה מן היין אלא את הגבר?.
כאשר גבר שותה יין הוא יכול להגיע לייחס משפיל, פוגע באשתו, מרים עליה יד וזו הסיבה לכך שהיא הופכת ל"סוטה".
לכן מי שאינו רוצה אשה סוטה, יזיר עצמו מן היין.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2015 10:54 |
|
| |
הכל באמת מאד יפה וחמד. אבל מה אומרת לנו התורה על מעשה הנזיר
במדבר פרק ו
יג) וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(יד) וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַיקֹוָק כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים
תלמוד ירושלמי מסכת נדרים פרק ט דף מא טור ב /ה"א
בשם ר' יצחק לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסו' עליך דברי' אח
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 24/08/2015 10:54:48
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2015 11:21 |
|
| |
שלישישי
העלית נושא מעניין וחדש לגבי. שההרחקה מהיין של הבעל נועדה לטובת האשה. כמדומה שזה לא פשט מתבקש בדרשה, ובכל זאת, זה מעניין מאד.
וזו שאלה מעניינת, אם חז"ל סברו שאשה שמחפשת גבר אחר עושה זאת מפני שבעלה דחה אותו מעליו או מפני שהיא עצמה "לא בסדר". נדמה לי שהיה פעם אשכול שעסק בשאלה זו, כיצד נתפסה אשה חוטאת בתרבות.
***
ירוחמ
אף אני סבור כמוך שנזיר הוא חוטא בגלל שאסר על עצמו, אבל זו מחלוקת תנאים, ורבנו הרמב"ם דווקא סבור שנזיר לשם שמים הוא דבר טוב.
מן הדרשה שבה עסקתי דומה שמשתמע שנזירות אינה דבר טוב, מפני שהיא דרושה רק במקרים פתולוגיים, כמו במי שחושש להיכשל עם סוטה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2015 11:54 |
|
| |
הויכוח הוא עתיק כך בונים תרבות אנוש הלוחמים והאמיצים בונים תרבות אחרת,חושש שיכשל? איזה מן אדם זה הבורח מההתמודדות עם החיים למה שלא יסרס את עצמו? למה שלא יחתוך את לשונו, שלא ידבר לשון הרע? או יחריש את אוזנו וסתם שאלה, אם התורה באמת חשבה כמו חז"ל הרואה סוטה וכו. ומה יהיה לאחר תום נזירותו של ל הימים?. האם חרש אילם ועיוור הם צדיקים יסוד עולם הגמרא אגב עוסקת בפן השני גםתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יז עמוד א
ר' חנינא ור' יונתן הוו קאזלי באורחא, מטו להנהו תרי שבילי, חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים, וחד פצי אפיתחא דבי זונות. אמר ליה חד לחבריה: ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים
דנכיס יצריה, א"ל אידך: ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין, ונקבל אגרא
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2015 11:57 |
|
| |
עזרה עידכנתי את הדפדפן ל11 ואני לא יכול לכתוב עם רוחים או להדגיש מה עושים?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2015 12:00 |
|
| |
ירוחם
פתח אשכול חדש בשאלה טכנית זו הנוגעת לכולם. כאן לא יראו את השאלה.
איזה דפדפן יש לך?
בינתים, כדאי להזהיר שאף אחד לא יעדכן!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2015 17:47 |
|
| |
מיימוני,
באנשים רשות לבוא ולראות סוטה בקלקלתה, אבל בנשים המצויות במקדש חובה לבוא ולראות. באופן דומה, דת יהודית אלה מנהגי צניעות שבנות ישראל הכשרות נהגו והחמירו על עצמן ביחס למנהגי נשים נכריות ונקבעו כהלכה, בנות ישראל ולא בני ישראל, כי בני ישראל לא אמורים להסתכל על אשה. לפיכך, הרואה סוטה בקלקלתה יזיר עצמו מן היין, כי בכך שהסתכל על אשה, ועוד על סוטה בקלקלתה, נהג כבנות ישראל, ומאחר שנשים אמורות להיות צנועות יותר, יזיר עצמו מן היין.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2015 19:39 |
|
| |
מ
תודה.
בשיטתך הולכים הרח"ק והרב שך כפי שתוכל לראות לעיל.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2015 10:58 |
|
| |
על דרך ההלצה..
אני גר בראשון לציון. ועל אחד הספסלים שבגן העיר היה כתוב פעם "אין אשה לא יפה - יש לא מספיק וודקה".. לצערי העיריה מחקה את הברייתא הזו.
והנה רש"י בפרשתנו פרשת כי תצא, [דברים כד א] לגבי "והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערוות דבר" [ובפסוק ד מפרש - לרבות סוטה שנסתרה..]
מפרש שמצוה שלא תמצא חן בעיניו..
ואולי [על דרך הספסל שבגן העיר], הרעיון הוא שמן הראוי שלא לבוא שיכור ולצפות באשה הסוטה
והיינו שיזיר עצמו מן היין כשרואה אותה
וזהו "הרואה סוטה בקלקולה - יזיר עצמו מן היין".. הרואה דייקא.. כדי שלא תמצא חן בעיניו..
ולהעיר עוד מפסוק ד' על המילים "ולא תחטיא" - ולא תחטיא = ציווי לישראל ( אבן עזרא)
ואולי אפשר לומר שאין מצוה על גברים לבוא ולראות סוטה בקלקלתה, אבל אם רוצה לבוא לראות - מחיר הכרטיס הוא נזירות (ואין נזירות פחות משלושים יום).. לא זול.. ורק שלא תמצא חן בעיניו..
מיימוני תלחץ לי לייק
תוקן על ידי עמית_חן ב- 27/08/2015 11:41:47
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2015 12:07 |
|
| |
מן הדין באמת אין מצווה לראות סוטה בקלקלתה. (מגלים לה את החזה וכד')
אבל חסידים עושים לפנים משורות הדין.
|
|
|
|
|
