סליחות - מטרה או אמצעי ?

אתמול לא היה לי חשק ללכת לסליחות ולהיכנס לדיכאון.
החלטתי שאני לא מוכן לומר "זוחלים ורועדים מיום בואך", מכמה סיבות: 1. זה שקר, כי אני לא זוחל ולא רועד. 2. זה שקר, כי אני לא מאמין באלוהים שזוחלים ורועדים ממנו. 3. זה עושה לי רע על הלב.
בסוף, הלכתי לסליחות היום בבוקר, ובמקום להריץ את כל המילים הלא-מובנות, אמרתי בנחת ובכוונה "אשרי" ואת הפסוקים שבתחילת הסליחות, שם מדובר בעיקר על גדולת ה' שסולח לכל החוטאים. כשסיימתי את הפסוקים, אחזו בי"ג מידות האחרונות, ואמרתי אותן עם הציבור, אבל בנחת ועם מחשבה, ואחר כך הצטרפתי לפסוקי "שמע קולנו" שבהם ביקשתי מה' להיות יותר קרוב אליו, וסיימתי.

האם שנה הבאה לא אחטא? ודאי שאחטא.
אבל החטאים שנה הבאה יהיו חטאים ממקום אחר (כמו שהחטאים של השנה האחרונה היו חטאים ממקום אחר מאלו של השנה הקודמת). הם יהיו חטאים של אדם שעמד שוב לפני אלוהים והצהיר שהוא רוצה להיות קרוב אליו וללכת בדרכיו. אם אלוהים היה רוצה ממני משהו אחר, הוא היה עושה אותי יצור מסוג אחר.

אני כן רועד מיום הדין כי הרי יש הסתברות שהאדם צריך לעמוד לדין לפחות פעם בתקופה

אז לקראת הימים הנוראים מהרהרים בתשובה

רק שצריך שבקשת הסליחות לא יהיו משפה ולחוץ

רמ"ח
זה מה שיפה כאן. הכל פתוח.
באשכול אחד אתה מעמיד את אלוקי אברהם מול אלוהי ניטשה
באשכול סמוך אתה בודק את "ענינו" מול "אדון הסליחות"

אתה ותיק ממני פה.

למיטב הבנתי כמעט אין פה מישהו שאוחז את עובדת מציאות הבורא לוודאית ממש, אלא רק מכוח כל מיני שקלולים והסתברויות. איש איש והסתברויותיו.

אם אני טועה, אשמח למראי מקומות ו/או סיבות הודאות של החברים.

אפשר לפתוח על זה אשכול, ישיר ולעניין:

חברי פורום יקרים: האם ומנין מציאות האל ודאית לכם?

אם רוב התשובות תהיינה שאכן ודאית, נוכל לעבור לאשכול הבא באותו סגנון, לגבי תורה, מצוות, דין, שכר ועונש.

רק אח"כ נגיע לסליחות...

נקוה שהחברים ישכילו לגשת ישר לנקודה ובבהירות, ולא יסבכו עם כל מיני רקעים והסתעפויות והתפלספויות. 

תוקן על ידי רב_מחשבות ב- 07/09/2015 14:25:07

רב מחשבות,
וודאות היא משהו שנתפס באופן ברור על ידי אחד החושים, או מוסק בצורה הכרחית באמצעות חשיבה לוגית (וגם זה לא תמיד וודאי).
לדעתי, לדבר על וודאות ביחס לקיומו של אלוהים, זו דרישה לא נכונה. פשוט, זו עובדה שלא יכולה להיות וודאית.
מה כן? 
נניח שיש לך עסקה שדורשת ממך מאמץ רב מאוד או השקעה כספית גדולה מאוד, כזו שאם תפסיד לא תוכל להתאושש ממנה. הרי ברור שאין בעולם עסקה שיש לה מאה אחוזי רווח. כמה סיכויים של רווח היית דורש כדי לבצע את העסקה? נניח 95%? [לדעתי רוב האנשים משקיעים בעסקאות עם הרבה פחות סיכויי רווח, אבל נניח שאתה תשקיע רק אם יש 95% של סיכויי רווח. סיכויים דומים אני דורש מעצמי כדי להיות אדם מאמין. לדעתי, הסיכוי שקיים אלוהים הוא לפחות ברמה הזו [ואין בכוונתי לנמק מדוע], וזה מספיק כדי להתחיל לדון על סליחות...
כמובן, יש כאלו שחושבים אחרת ממני, ולדעתם יש הרבה פחות סיכויים שאלוהים קיים. גם הם אולי מאמינים, אבל אמונה חלשה יותר [מתי האדם מפסיק להיחשב מאמין בכלל? לא יודע]. עדיין הם יכולים לדון על סליחות כדבר שהוא חלק מאורח חייהם, גם אם זה עניין תרבותי/חברתי גרידא.

לא הבנתי איך אשכול על סליחות הפך לאשכול על מציאות אלוקים.
לגופו של אשכול, אני לא מבין למי יש זמן לומר את כל הפיוטים בין הי"ג מידות. עיקר העניין הוא י"ג מידות, אח"כ יש ביניהן פסוקים, ולמי שמספיק יש באמצע גם פיוטים להגיד (האמת היא שאני הולך למניין איטי בסליחות כך שאני מספיק לומר גם את הפיוטים בדרך כלל אבל כשאני במניינים רגילים לפעמים אני עובר מ'המלך יעננו ביום קראנו' ל'א-ל מלך').
מי שצריך עזרה לכוונה בי"ג מידות מומלץ מאוד ספרו של הרב ביק, שאפשר לקרוא גם ברשת כאן - 

במקום לתקן את דבריי, ציטטתי אותם. עמכם הסליחה!
אנצל את ההזדמנות להוסיף שלמתקשים בהבנת הפיוטים נראה לי שסליחות 'נפש מרדכי' שיצאו זה עתה עשויות לעזור להבין את הפירוש תוך כדי האמירה.

רב מחשבות

אכן קשה להתפלל לאלוקים שמקבלים את קיומו רק באופן הסתברותי.

דוגמא לדבר: אני משער שקשה לאהוב אבא ואמא שיודעים שהם אוהבים אותנו ודואגים לנו רק באופן הסתברותי, או שזה רק הסתברותי שאלו באמת אבא ואמא.

אפשר להחליף את מושאי היחס "אבא ואמא" בכל קשר אחר. נניח בן ובת. או אשה. האם אדם היה מתחתן עם אשה אם היה מקבל שהיא אוהבת אותו רק באופן הסתברותי? (הדוגמא לא כל כך טובה: האהבה באה גם אחרי החתונה וחיים משותפים. אני מתקן: האם אדם היה מסוגל לאהוב להבדיל מלהתאהב באשה שאינה משיבה לו אהבה אלא רק באופן הסתברותי שעליו לשכנע את עצמו)?

גם אם זה אפשרי, זה לא אותו יחס כמו של מי שמתפלל לאלוקים שהוא יודע שהאלקים אוהב אותו כמו אביו ויותר מזה.

נראה לי שהיחס בינינו לבין אלקים מורכב יותר. כאילו יש לנו מגירות בנפש. מבחינה אחת, אדם חש קרוב לאלקים, ולו רק בגלל שהתחנך על זה. ראה לדוגמא כיצד הרב סולוביצ'יק מתגעגע לימים הנוראים בהם סבו מצד אמו, החבדניק, שימש בתור שליח ציבור, וזה דגם של תפילת הציבור ורגש דתי של היחיד. מצד שני, הרב סולוביצ'יק גם יוצר קשר פילוסופי או לפחות עסוק בהתבוננות פילוסופית על חוייתו הדתית. מי ששותף רק לביקורת הפילוסופית אבל אינו מצליח להתחבר לחויה הדתית, אכן  תפילתו תהיה שונה.

אך האם באמת היחס הזה אופייני ל"כל" באי הפורום? אני שמח להעיד שאצלי זה לא כך. צא וראה מה כתב חזק ואמץ. ואיקון ירוק לו.

אכן יתכן שמי שכבר אומר סליחות יבחר לו את הסליחות האישיות שלו.

היה כאן אשכול אחר שגיליתי רק השנה ובו דוגמא של שתי סליחות, האחת שהביאה כמדומה אמשלום והשניה שהביא ספרננו, עם סליחות של אהבה ולא של פחד. אולי אפשר לינק ולהעתיקם לכאן? אולי אלו לא סליחות אלא "וידוי". יש הבדל, אבל זה אותו נושא. האם עלינו להגיע לימים הנוראים עם פחד ויראת העונש או עם חיזוק באהבת ה' ואמון בו? האם הצורך המתחדש שלנו הוא רפורמה או נובע מעלית הדורות?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");