[quote
כידוע לנו חסידיהם של גדולי האדמו"רים התמחו ברפואה ובמדע. הם זכו בפרסי נובל רבים על פועלם לטובת האנושות ורק המשכילים נתנו לזוכי פרס נובל שמות של גויים (אם תראו את התמונות האמיתיות תראו את השטריימלים והשביסים הצנועים של חתני וכלות הפרס).

בחדרים שלהם לומדים מגוון שפות ורק המשכילים משמיצים שהם מדברים באידיש.

חסידותיהן נוהגות ברכב לכל מקום ומידי פעם איזה משכיל מצייץ על איסור, בכדי ללעוג לאדמו"רים.

על כולן כידוע הרבה מסאטמר אהד את הציונות לאחר שהצילו את חייו ברכבת ההצלה, ואילו המשכילים חיברו בשמו ספר בשם "ויואל משה", להציגו ככפוי טובה וכנחש הנושך את היד שהאכילה אותו (אם כי יש טענה שדווקא חסידי חב"ד חברו את הספר בשמו כחלק מהיריבות).

שלא נדבר על חכמי הספרים שברכו את הציבור והמשכילים סיפרו שהם מקללים.

גדולי הליטאים דאגו לפרנסו של היהודי מתוך רחבות, ורק המשכילים מנעו מהציבור בלהטיהם לקטוף את פרות דאגה זו.

[/quote]
כ 'מזרחניק' קלאסי  פשטת את טלפיך והראת את 'אהבת ישראל' הסלקטיבית שלך. כידוע אצל המשכילים החדשים, עם כיפת הגרוש על הקרחת בלי הפאות,  'אהבת ישראל' מיועדת  אך ורק לחילונים ועוכרי ישראל. את החרדים מצווה לתעב
ולעצם העניין, לקחת את המונח משכילים לכיוון של רכישת השכלה מדעית ו/או מקצועית.
בוודאי שאפשר להיות יהודי חרדי, עובד ה' ויחד עם זה להיות בעל מקצוע מדעי. ויש רבים כאלה....
אבל אתה  בור בהיסטוריה היהודית. ולא יודע מי ןמה הם 'המשכילים' . אז בבקשה צא ולמד
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C%D7%94_%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA

תוקן על ידי momeir ב- 18/09/2015 13:25:35

הכל טוב ויפה, אבל בעל התניא לא היה תלמיד של הבעש"ט. לפי מסורת חב"ד אביו הביאו פעמיים לבעש"ט לברכה, בגיל 3 לחלק'ה ובגיל 5. נדמה שהסטורית הביקור הראשון לא היה. כך או כך, בעל התניא היה תלמיד של המגיד ממעזריטש.

מואי היקר,
אתה צודק שהחינוך החרדי לא מאפשר לתלמידיו לרכוש רקע באנגלית ומתמטיקה ומדעים בכלל וחבל..
זה לא מונע (גם אם זה דורש מאמץ) מחרדים ללמוד מקצועות מדעיים בהמשך החיים ולהישאר חלק מהקהילה החרדית.
לעומת זאת , 'המשכילים' בזמנו לעגו ובזו ליהדות הנאמנה (ליידישקייט). כחלק מהמאבק שלהם באורח החיים היהודי מסורתי הם כתבו מאמרים , ערכו הצגות שבזים לאורח החיים היהודי האוטנטי (ללא קשר לבערות במדע) . לדעת חוקרים של התקופה ההיא , במסגרת המלחמה באורח החיים היהודי הם לא בחלו  גם להמציא  אמירות הזויות המיוחסות לגדולי ישראל .

 קלפער כתב

ואמר רבי ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר
אליכם אישים אקרא.
כמה מצחיק. מי שרוצה לנסך על המזבח מצוה מן התורה ישקה ת"ח...[/quote]
ללמדני דף בית ראוי להביא את כל הציטטות של חז"ל אחרת הם לא מבינים, תביא את זה שהטפת הדם על המזוזות והמשקוף הייתה כמו במזבח, תביא את זה ששחלנו של אדם מכבר כמזבח,עולם שלם של דימויים מהסוג הזה, וכפי ההסבר  שהביאו אחרים
 רשי  ורבנו הבחיי שאומרים שהשכינה שורה או בבתי הצדיקים או בבית המקדש וכהנה וכהנה.

את בעל המאור שאומר שמי שלא אוכל חמין בשבת הוא מין ולעומת זאת לא שמענו שמי שלא  תוקע יחשב כמין...
למדני דף ב השטחיים כמובן יחלקו בי  קוגל לטושלנט....

אבל אפשר ללמד עליהם זכות הראש השנה שלהם לא נראה כמו כל יום רגיל או שבת רגילה,  כשמגיע אלול הם באמת רועדים, הם מתלהבים ומתרגשים יותר ממשהו חד פעמי כמו תקיעת שופר  מאשר קוגל או טושלנט, זה נראה להם רוחני יותר....
 
 

אשכולות כאלו שייכים ל "דר שטרימר"

איך התגלגלו לפה?

מתן דמים על המשקוף והמזוזות בפסח מצרים כמזבח, ושולחנו של אדם מכפר כמזבח,,,

ראיתי את הדייון כאן באיחור מה. מישהוא ציטט מספר 'שמועות וסיפורים' סיפור על אדמו"ר הזקן בעל התניא זצוק"ל. ורבים דנו אח"כ בעניין, והכותב התנצל ואמר שבסה"כ הוא מעתיק מהספרים הקדושים.
דא עקא, שלא כל מה שנדפס על נייר, ונכרך כספר הופך להיות ספרים קדושים ...! קודם כול יש לעשות פעולה פשוטה ביותר ולהסתכל על שם המחבר, ואז לשפוט כמה קדוש הספר, כמה אמין הוא וכמה נורמאלי הוא. 
מעבר לבעיה שעל הרבה מאוד מסיפורי חב"ד א"א לסמוך, כפי שהוכח לא אחת באחרונה, כי הם הולכים בשיטה ש'חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם', ושחובה על החסידים לברוא וליצור בעצמם את ההיסטוריה החסידית ולא ליזון ממעשיהם של המשכילים השפלים והנבזים. והם אכן עובדים בשיטה זו בדבקות גמורה ובכל המרץ, ומייצרים 'היסטוריה' מלוא השק.
מחבר הספר הנ"ל הוא ר' פאלע כהן (אבי החוזר הידוע) מכפר חב"ד, והספר ידוע בהזיותיו ובסיפורי סבתא שלו, וזו בושה לפלפל בדבריו כמקור לדעת הגאון הרב מלאדי בעל השו"ע והתניא.
דוגמא קטנה לאחד מסיפורי הספר הזה, שכל ירושלמי מבוגר ידע מיד, שאין לך שקר גדול ממנו. הוא מספר על דמות מופלאה שהייתה בירושלים, בשכונת בתי ברוידא, הצדיק ר' חייקל מילצקי (אבי הדיין המפורסם ר' משה יוסף), שסבל משיתוק בשתי רגליו, וכמדומה שהיה חסר רגל אחת, והמגיד הידוע ר' שלום שבדרון זצ"ל היה מספר באריכות את הסיפור כיצד אירע שחלה בעקבות התנהגות וקללה של צדיק נסתר וכו'. [אגב שמעתי פעם שכאשר החל לסבול ברגלו השניה ורצו לנתחו סירב בתקיפות ולא הסכים, בטענה שהקללה הייתה על רגל ולא על שתי הרגליים ...!
עליו מספר הספר הנ"ל כי בהמלצת מאן דהוא התקרב ר' חייקל אל הרבי האחרון מלובאויץ', וכתוצאה מכן התרפא, והלך על רגליו כאחד האדם, ועוד הוסיף ש'כל ירושלים יודעים מזה' ...
כמובן שהכול להד"ם, ר' חייקל היה מרותק למטה כל ימיו, ובביתו (מתחת לביהמ"ד של בתי ברוידא) התקיים מניין, ובני המשפחה אינם יודעים על 'מויפעס' כזה.

אשרי עין ראתה אלה!

לא הבנתי.

מה מפריע לך ממה אנשים נכנסים לאקסטזה.

ממילא האנשים שהולכים לשם הם לא בדיוק "העפרונות הכי מחודדים בקלמר", אז שייהנו מזה.

כאן בארץ ספק אם יכלו להגיע לכזו אקסטזה בלי חילולי חג, אלימות ושאר מריעין בישין.

אתה מתעלם במתכוין מהמציאות שהנ"ל מביא על ר' חייקל, שכל ילד ירושלמי יודע שהוא נלב"ע כמשותק?

מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!

סמים ואלימות בדרך לרבינו: כך נראית הנסיעה לאומן מזווית הטייס

http://www.kikar.co.il/211716.html