ספר יצירה פרק ב משנה י - הוספה מאוחרת?

ועוד נראה מדברי הספר שצורת כתיבתו היא לבוא עד ההתגלות ההיא, ואם כן בהכרח שהיא נכתבה על ידי אדם אחד. ואם כן קשה לומר שהיא הייתה תורה ידועה שרק הייתה צריכה להיכתב.

יש עוד הוכחות שונות לאיחורו של ר"י אבל זה פחות חשוב לענייננו.

עוד בעניין זה:
רבם של יורדי המרכבה הוא ר' נחוניא בן הקנה, מתלמידי ריב"ז (ב"ב י:) מוזר שהוא יהיה רבם של רשב"ג הזקן ושל יונתן בן עוזיאל אבל נוכל לומר שהוא היה המומחה לנסתר.
רשב"ג כאן מתואר כנהרג וא"כ חייב להיות שהוא רשב"ג הזקו, כי הצעיר לא נהרג בביתר כלל וכלל ואף חי באושר ועושר. זאת מחוץ לאבסורד שבאזכורו עם החכמים הקדומים.
ר"א הגדול הוא מתלמידי ריב"ז. ר"א בן שמוע מתלמידי ר"ע. ר"י בן דהבאי מיוחס לדור הרביעי ואיני יודע מקור. יונתן בן עוזיאל מתלמידי הלל. חנניה בן חכינאי, מתלמידי ר"ע. ר"י בן בבא מחבריו.
עוד יש להוסיף את סיפור הריגת ר"ח בן תרדיון שהיה בדור השמד וגם עליו מספר ר' ישמעאל.
עשרה הרוגי מלכות
ספרנו משקף שלב אמצעי בהשתלשלות האגדה הזו. במקורות הקדומים (אדר"נ והברייתות שבגמ') מובא סיפור הריגתם של ר"י ורשב"ג. וכן סיפורים על הרוגים נוספים בלי קשר ביניהם. מצב זה משתקף גם בקינה הקדומה ארזי הלבנון (הקליר, כמדומני)
בשלב הבא התעוררה השאלה התיאולוגית מדוע קרה דבר נורא זה ועל זאת השיבו יוצרי היכלות באגדה המיסטית בדבר עליית ר"י לשמים והכפרה על מכירת יוסף, כך נוצר המונח 'עשרה הרוגי מלכות' שאינו נכון היסטורית.
בניסיון פתטי נוסף להקל על רוע הגזרה, הם טענו שר"ח בן תרדיון התחלף עם הקיסר, הקיסר מת ור"ח מלך במקומו. ושוב ניסו להקל ותיארו את הגזרות הנוראות שיפלו על ראש רומא הרשעה בשל אותו חטא.
בשלב הבא נוצר הסיפור המופיע במדרש אלה אזכרה, בקינה המיוסדת עליו ועוד מדרשים מאוחרים, כאן נמנים כל עשרת ההרוגים (אצלנו רק חמישה) והסיפור נעשה מוזר עוד יותר, כשהקיסר לומד תורה, ממלא פלטירו נעלים ומחליט להרוג עשרה חכמים (בהיכלות ה' החליט להרוג עשרה, לא הקיסר) כך נוצר האבסורד ההיסטורי בו קיסר אחד הורג חכמים מדורות שונים.
שם הקיסר הוא לופיאנוס, לא היה קיסר כזה לא ברומא ולא בביזנטיון, אבל טריינוס קיסר, קודמו של אדריאנוס ואיש שנוא על עם ישראל, נקרא אולפיוס.

יעקב,

בימי קדם היה מקובל שתלמידי תלמידים כותבים ספר על סמך דברים שנמסרו בע"פ מפי חכם לתלמידיו ומייחסים את הספר לחכם עצמו. לדוגמא, כך נכתב ספר משלי ע"י אנשי חזקיהו. כתב רס"ג, ודבריו דברי קבלה:

"הקדמונים מסרו שספר זה אברהם אבינו חברו כפי שמפורש בסופו: וכשהבין אברהם אבינו נגלה עליו הקב"ה. ואינם אומרים שהוא קבע מלות הספר הזה כפי הסדר הזה, אלא אומרים שהוא הוציא את הענינים הללו בשכלו, ונתברר לו כי המספרים והאותיות ראשית הדברים וכפי מה שנבאר, ולמדם לעצמו ולימדם למיחדים שהיו עמו. ולא חדלו להיות נמסרים בתוך אומתנו בלתי כתובים, כמו שהיתה המשנה נמסרת ובלתי כתובה, ואף מקצת המקרא נשאר שנים רבות מסור לא כתוב, כגון משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. וכאשר היה הזמן אשר נתקבצו בו חכמי האומה ורכזו עניני המשנה והלבישום מלים משלהם וקבעום, עשו בו או במה שהוא קרוב לו עניני ספר זה בדומה לכך, ולפיכך נשתלבו בו מקצת מפסוקים הללו וסדר הדברים הזה. והמקום אשר נתחבר הספר הזה הוא ארץ ישראל, כי שמות האותיות אנו מוצאים אותם כפי לשונם, כלומר שני דלתים וכדומה להם. וכן ריש דגש וריש רפי כפי דרכם."

בדברי הרס"ג מבואר שהדבר היחיד שהיה מסור מאברהם הוא מה שהמספרים והאותיות הם ראשית הדברים.
אלא שבגמרא ברכות נ"ה ע"א מבואר בשם רב שאמר "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"
ואם כן חידוש ספר יצירה הוא בחלק של המספרים וכן במספר האותיות, שהם "עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה".
ונראה שעיקר החידוש בזה הוא בכך שאותיות שנבראו בהם הוא הביטוי האנושי והוא מציאות האדם, ולכן בו הוא חידוש העולם, ולעומת זאת המספרים הם לא עצם יכולת הביטוי של האדם ולא יכולת התקשורת הבסיסית בינו לחברו שהוא הדבר שיוצר אנושות שלמה, אלא הוא רק סדר פנימי שהוא המידה והמספר.
אלא שגם הוא לא חדש, שהרי העולם נברא על פי התורה בשבעה ימים, והם שבעה ולא ששה ולא שמונה, והוא מניין מדויק יותר מעשר, שהרי בו כן יתכן להמשיך את המניין, משא"כ בעשר שהמספרים מסתיימים בו בהכרח גם מבחינה פרקטית, ולכן הוא לא בהכרח שיש בו עניין מהותי.
ויתכן שהוא עיקר החידוש שבספר בכך שגם למספר השלם, שהוא מה שיוצר את עצם האפשרות למנות כל דבר, בכך שהוא מגביל אותו מהאין סוף, ולכן גם הוא יסוד ראשוני שממנו נברא עולם האדם.
אלא שגם אותו כבר מצאנו במה שאמרו ב'עשרה מאמרות נברא העולם' וגם הוא דבר שלכאורה מפורש בתורה.
ויתכן עוד, שהן הדברים ואכן הספר בעיקר מחדד דברים הכתובים בתורה ומצויים ביסודם בדברי חכמים, והוא הטעם למה שכתב רס"ג שהם דברים שנמסרו באומתנו בלתי כתובים.
ועדיין יש מקום לחקור את נוסח הכתוב, מתי הוא נכתב והיכן, שהרי נאמר בו ומפורט בו יותר מהיסוד הבסיסי הזה, וכיון שהדברים נכתבו יש להם משמעות כל דבר בפני עצמו, גם ללא קשר לעיקרון שעליו הוא מיוסד, ולכן ודאי יש מקום לקבוע איזה תוקף יש להם.
ולמשל מה שנתבאר שם שיש שבעה ארצות, או חלוקת העולם לשלושה יסודות, וכן כל הדברים המציאותיים. ועיקר השאלה כמה חשיבות אנו אמורים לתת להם וכמה הם יסודיים, או שמא הם נכתבו רק בזמן מאוחר מאוד על פי המדע המקומי שם, ולכן אין להם שום משמעות מעבר לרצון להמחיש את העקרונות היסודיים. 

תוקן על ידי 1yakovw ב- 16/10/2015 16:08:20

זו שאלה טובה, ויכולת לשאול אותה גם על המספרים שבאבות דרבי נתן. שים לב שהרבה ספרים קדמונים פורשו ע"י דורות מאוחרים בדרכים חדשות הרחוקות מהכוונה המקורית של מחבריהן. לדוגמא, הרמב"ם קישר את מספר הרקיעים עם מספר הגלגלים, אולם בגמרא נאמר רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין. את ענין המספרים ראב"ע הסביר קצת בספר יסוד מספר.
 

מם, שמא כוונתך יסוד מורא?

אריאל,

כוונתי לספר יסוד מספר. וגם בספר יסוד מורא ראב"ע הסביר קצת על מספרים.

יעקב, כדבריך ניתן לומר גם על פרקי היכלות, שאע"פ שהם ודאי פסואדו אפיגראפיים כפי שסיכמנו, הם יכולים לשמר מסורות עתיקות.
חשבתי להוכיח כן מההוכחה שהבאתי לזיוף - שמות החכמים.
צריך להבין למה בחרו מסדרי הפרקים דוקא בעשרה חכמים אלו לשבת בחבורה הקדושה, יש בהם מפורסמים ואנונימיים, קדומים ומאוחרים. והתשובה היא שכמעט כולם ידועים לנו מהגמ' ככאלו שעסקו בתורת הסוד: ר"ע הוא ראש הנכנסים לפרדס (חגיגה יד:)
ר' ישמעאל ידוע מהמאמרים שהוזכרו לעיל (ברכות ז. ונג) ונופיע גם בחגיגה.
ר"א הגדול ידוע ברחבי הש"ס כמומחה לשמות קדושים וכשפים (סנהדרין סח.) ולבקשתו אירעו נסים (ב"מ נט: חגיגה ג:) כמו"כ בפרדר"א (ב) מתואר לימודו כמפיץ אור, כפי שמתואר בעת עיסוק במעשה מרכבה (חגיגה יד.) אבל הוא גם מתבטא במפורש בסוגיות מעשה מרכבה שבחגיגה.
חנניה בן חכינאי מוזכר שם כמי ש'הרצה דברים בפני ר"ע', ר"י בן דהבאי אומר 'ד' דברים שחו לי מלאכי השרת' (נדרים כ:), יב"ע מוזכר כיון ש'גילה סתריו של הקב"ה לבני אדם' בתרגומו (מגילה ג:). רשב"ג, ר"י בן בבא ור"א בן דמא נכנסו לפגישה כי הם היו עשרת הרוגי מלכות שבגללם התחילה כל המסיבה.

אבל לא נראה לי שמסדרי הפרקים אספו את המידע הזה מכל רחבי הש"ס, כי א"כ היה עליהם להוסיף את ריב"ז ור' יהושע, שהם מראשי המדברים בסוגיות מעשה מרכבה בחגיגה (אותו משפט שאומר שחנניה בן חכינאי הרצה דברים לפני ר"ע מתחיל 'ר"י הרצה דברים לפני ריב"ז, ר"ע הרצה דברים לפני ר"י') ועוד חכמים. אם כן כנראה שהמידע הגיע להם ממסורת מקוטעת בדבר החכמים הקדומים שעסקו בתורות הסוד.
להשוואה נוכל להביא את ה'התגלויות' המתרחשות בדורנו למיני מתים קליניים, אוטיסטים ודיבוקים - כולן נסמכות על מסורות קדומות.

מצאתי בחנוך ב' - הסלאבי, שגם שם מוזכרים שבעה רקיעים, ואמנם שהכתב הסלאבי הוא רק מהמאה התשיעית [על פי ויקיפדיה] בכל זאת המהדיר אברהם כהנא טוען כדבר ידוע, שלא נכנס שום ספר לקאנון הנוצרי לאחר המאה הראשונה, ומכאן שהוא נכתב קודם לכן. ולדבריו צריך לומר שמחלוקת חכמי ישראל על מספר הרקיעים, הוא אכן היה מחלוקת על המספר הידוע, ולא נחלקו אלא האם לקבל אותו או לא. ועדיין צ"ע במציאות הנ"ל.

בשבת בשעת קריאת התורה חשבתי לבאר על פי מה שכתבתי לעיל את דברי התורה של "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" שהוא כנ"ל שהיה להם רק שפה משותפת ואחידה ולכן "ויהי בנסעם מקדם" שהוא ההתרחקות מהראשוניות, וכך לא היה להם אלא את השפה האחידה המשותפת של כל יום, שאין בה אלא את היכולת להיות בקשר עם העולם החיצוני. והוא מה שהתחדש באברהם שבו נאמר "לך לך מארצך" שהוא ההליכה מהארץ ההיא, והוא ההבחנה העצמית הנפרדת, שהוא ההתבדלות והיכולת להבחין בין הפרט לכלל, ובכך כבר היה ביטחון "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו וכו'" ועל זה נאמר "אחד היה אברהם".

לעצם העניין, עניין ההיכלות והמלאכים היה כבר ידוע קודם זמן התנאים מהספרים החיצוניים, אלא שדווקא רבי עקיבא הוא שאמר עליהם שהקורא בהם אין לו חלק לעולם הבא, וחכמים מרבים לצטט את דברי בן סירא שאמר 'במופלא ממך אל תחקור, אין לך עסק בנסתרות.' ובדבריהם מבואר שכוונתם לעולם המרכבה שהוא עולם המלאכים, וכך הוא שאכן לא מצאנו בדבריהם דבר מעניינים אלו של השבעות וכו'.
וכן בירושלמי בחגיגה חתמו את הדבר באמירה פסקנית "מכאן ואילך אין דעתן נקיה" ואכן שם אין שום דרשה על מעשה מרכבה. ואמנם שבזה בבבלי כן מביא דרשות אלא שהוא רק בדרך של דרישת פסוקים, ולא הבטה עצמית.    
ובקיצור - זה שהיו אנשים שהתעלו בדמיונותיהם למרחבים שמימיים של מלאכים, הוא דבר מוסכם וידוע ומאז ומעולם היו דברים כאלו, כך זה היה בעבר וכך הוא גם כיום, 'אין דבר חדש תחת השמש'.
השאלה העיקרית האם יתכן לתלות בחכמי העבר הידועים גם דמיונות כגון אלו, או שכמו שברור שעצם הייחוס להם הוא 'תליה באילן גבוה' בחכמים ידועים, כך גם עצם העניין אין בו ממש. ולהבנתי הדברים ברורים.
וכך נראה ממה שאמרו גם ביחס לדברי יחזקאל עצמו שהוא דומה בפני ישעיהו כבן כפר לפני בן כרך, ומבוארת דעתם שאין בו יתרון, והצמצום בדברים אלו עדיף. 

בעיקר עניין ספר יצירה, במשנה כבר שנינו "תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה" ומבואר שהמניין והמספר של האותיות אין בהם אלא פרפרת שאין בהם עיקר, ומבוארת דעתם על רוב ענייני ספר זה. 
ומצד שני מצינו שכל בעלי הסוד הידועים מאריכים הרבה בפרפראות אלו, וידוע מה הגר"א שאמר על כתיבתו שהוא על דרך הרמז שהוא הפשט של הסוד [אני לא בטוח שזה הניסוח המדויק] ושיש נמשל למשל. ומבואר בדבריו שצורת כתיבה זו היא בעיקר מחמת האיסור של גילוי סודות התורה, שהוא החובה לשמור אותם כסוד, וכציווי המשנה של 'אין דורשין', והוא מצווה וחובה ככל מצוות התורה. ולענ"ד שיש בזה חילוק בין שיטת הבבלי לירושלמי הנ"ל ואכ"מ.

בעניין זמן כתיבת הספר בצורה שהוא בידינו, לענ"ד מהעובדה שמזמנו של רס"ג נכתבו עליו פירושים מרובים מאוד וברור שהיו בו עוסקים הרבה, ולעומת זאת קודם זמנו אין לו איזכור כלל, ועוד שבגמרא אין עניינו מוזכר כלל, לכן אמנם שרס"ג מזכירו כספר קדום, ושכבר קדמונים דיברו עליו, בכ"ז להבנתי הוא נכתב בראשית זמן הגאונים, שגם היא הייתה תקופה של יותר מארבע מאות שנה. ועוד שיש בו מספרות ההיכלות שגם היא נכתבה בתקופת הזמן ההוא, וכנ"ל.

אריאל האשכול הושלם תחילתו בבירור משנה אחת בספר יצירה שלא מתאימה לרקע הובהר כי אינה מופיעה בנוסחים שונים ועכשיו ציין יעקב את מקורה של 'משנה' זו. נושא משני של האשכול ספרות ההיכלות בחז"ל יש עוד כמה חזלי"ם שלא הובאו כאן כגון חולין דף צ' ומגילה דף כ"ד ושם מבואר שתיקנו קדושה בברכת יוצר כי זה המלאכים שהם חמה ולבנה וכו' משבחים ("מאורי אור שיצרת המה ...") 3 נקטת שספר פרקי רבי אליעזר היה לפני ספר היכלות פדר"א ידוע כספר כבר במסכת סופרים ואצל רב נטרונאי גאון והוא אחרי כיבוש אר"י ע"י הערבים א"כ כבר קבעת זמן ההיכלות.