מן הסתם נידון זה נלעס פה מכל ההיבטים, אבל מכיוון שעפריות החומריות גס, הנני מתעצל למצוא אשכול שמדבר על הנקודה מן ההיבט שאני רוצה להעלות.
אז ככה, החל במקרא, המשך במשנה וכלה בפסיקת ההלכה, מבואר שיש כללים ברורים מאד מתי טומאה עוברת, "פותח טפח" "אוהל המת" "מאהיל על המת" וכו'.
ההלכה קובעת שצריך שיעור של מקום מסויים פתוח בשביל שהטומאה תעבור, וזה קצת מוזר שדבר רוחני צריך טפח בשביל לעבור, הרי אין לדבר רוחני הגבלות של מקום או זמן.
מצד שני, אם נלך עם זה שדבר רוחני לא כפוף למגבלות כלשהם, אז אם יש מת בעולם אז כל העולם יטמא? וודאי שלא, זה גם לא מסתבר.
אולי הייתי מדמה את זה לאופן בו מתפשטת קרינה סלולרית, כלומר ברדיוס מסויים של נניח 10 מטרים, כל מה שיש זה נטמא, אולי גם הייתי מוסיף שזה לא עובר קירות בטון, או ברזל.
אבל השילוב הזה של רוחניות מצד אחד, ומעברים פיזיים מצד שני, הוא קצת סותר.
נשלח ב-20/9/2015 21:51
יש כלל (החוזר על עצמו כמה פעמים במסכת אהלות) האומר לפיו לטומאת האוהל חשובה העובדה שאדם עשוי/רוצה/חושב להעביר את המת דרך פתח כזה או אחר, ולפי הפתח המתאים/ראוי/אפשרי להעברת המת - לפי זה נקבעת ההלכה אם הבית נטמא או לא, בהתאם לשאלה האם הפתח האמור מוביל לבית הזה או לא.
לכן ניתן להבין שיש משמעות רוחנית, אך תלויה במחשבת האדם. וזה כמו "חיבת הקודש" שמכשירה אוכל לקבל טומאה, וכמו שמרוּצוּת (מלשון "מרוצה") האדם מנגיעת המשקים באוכל משפיעה על יכולתו לקבל טומאה, וכמו שמצינו גם בהפרשת תרומות ומעשרות שמועילה מחשבה בעלמא. ואף בשבת לגבי מוקצה וכו'. וראוי להוסיף לזה דינים כמו "בטלה דעתו אצל כל אדם" וכדומה. ובעבר פתחתי אשכול שקשור לעניין כשהתמקדתי בנושא לשון נדרים.
נדמה לי שבסופו של דבר, חז"ל ניסו להתאים את ההלכה לאיזה עולם תיאורטי של חשיבה כוללנית המתפרטת לכל דבר, בבחינת כולם יחד וכל אחד לחוד (או: כל אחד בפנ"ע וכולם בסקירה אחת), ולכן דאגו שכל אדם ואדם יתאים את מעשיו לאותו רעיון מקיף, של איך העולם יכול/כדאי/רצוי/מצוי/עשוי להתנהל, וזה מתוך כוונה להקהיל את כולם "בסוכה אחת" "לעבדו שכם אחד".
ומכאן ראוי להוסיף, שכעצכחניקים ראוי שנזכור שזה רעיון אידיאלי-אוטופי, אבל כמובן שביום יום אם נתקלים במצבים מורכבים, אז צריך לדעת ולקחת בחשבון הוראות שעה, שהרבה פעמים אפילו אינם בגדר הוראת שעה אלא פשט הדבר, כמו למשל בהלכות מוקצה הגמרא קוראת לטלטול מחמה לצל - "שלא לצורך", ואילו לצורך גופו - "לצורך", ולצורך מקומו - מהשקלא וטריא משתמע שזה שנוי במחלוקת. ומכאן נלמד, שחז"ל הבינו שגם כשאומרים "שלא לצורך" או כן "לצורך", הכל משתנה לפי העניין, ולפי פרטי המצבים הקיימים בעולם, עם משמעויות רבות.
נשלח ב-20/9/2015 22:55
כמדומה ששאלה כזו היא דווקא בגלל שאנחנו מדמיינים את ה'רוחניות' כ'גלי קול' רוחניים' שחופפים על החפץ הטמא ו'ממלאים' אותו. זוהי הגשמה של הרוחניות.
רוחניות (אני חושב), היא שכל, הרגשה, מוסר ודעת. כל אלו מושפעים בהחלט מהסביבה הפיזית. אם אדם נוגע בדבר טמא, שמסמל ו'מרגיש' את הצד הנחות, הגשמי והבהמי שלנו, הוא מתחבר לצד הזה יותר, רגשית ושכלית. אם אין 'פותח טפח' למשל, הוא לא מרגיש שהתחבר. הכל תלוי בייחס של בני האדם.
האם חוץ מזה ביקום מקביל קיימים גם מלאכי חבלה שחורים ומפלצתיים שממלאים כל דבר טמא ופורחים ממנו ברגע ההיטהרות?! אין לי מושג. האמת? זה ממש לא משנה לכלום.
תוקן על ידי כמדומני ב- 20/09/2015 22:58:31
נשלח ב-20/9/2015 22:58
הטענה שטומאה היא דבר מאטפיזי המוגדר בעצם מסוים. כפי שהנשמה מוגדרת במקום. אף אחד לא מעלה על דעתו שהטומאה היא דבר רוחני ולכן הוא נמצא בכל מקום. השאלה היא מה גורם לעצם מסוים להיות בעל טומאה היא זו שעליה דנות ההלכות. כמובן שאינני מבין בטומאות מטאפיזיות כך שאיני יודע למה הן עוברות בין שני חפצים (אבל לא כל שניים) שנוגעים זה בזה, או בדרכים אחרות. אינני יודע גם מתי נכנסת הנשמה לגוף ואיך היא מפעילה אותו. (אינני מצדד כאן בזה שהטומאה היא מטאפיזית אלא רק מסביר את הצד הזה). השאלה כיצד דברים מטאפיזים קשורים לעולם הפיזי היא שאלה טובה מאוד, אבל היא לא קשורה דווקא לטומאה.
נשלח ב-20/9/2015 23:08
כמדומני, לדבריך דיני טומאה אמורים להשתנות עם שינויי התרבות. יולדת מסמלת דבר נחות וגשמי וכו'? תענה בבקשה בלי פלפולים שבדיעבד: מה אתה מרגיש היום כלפי אשתך שילדה זה עתה את בנך בכורך והביאה חיים לעולם, חיים חדשים משניכם יחד.
אם לא המטאפיזי אין הסבר למה זה קבוע ובלתי משתנה.
או שבאמת דעתך לשנות?
אם כך נשנה גם שאר מצוות שפועלות עלינו פסיכולוגית/מוסרית על/לפי תפיסות שאבד עליהן הכלח. אולי גם נחדש חדשות.
נשלח ב-21/9/2015 00:32
האם טומאה זה דבר רוחני ?
ובכן, האם שמעתה על המושג "אנכרוניזם" ? שאלתך סבלת מיזה בדיוק ! הרוחניות הומצאה ביוון על ידי אפלטון, והתורה נדמה לי קודמת לו באלפי שנים. הטומאה = לכלוך קדם מגיפה\דבר ושאר המרעין בישין טהרה = היגיינה.
היום אחרי התפתחות מדעי הרפואה, אני לא חושב שמישהו מפקפק בחשיבותו של טומאה וטהרה מבחינת ציבורית ומבחינת פרטית\אישית כמו לצחצח שינים ומקלחת כל יום וכמובן מבחינת ציבורית ששומרת על הסביבה וכו' = משרד הבריאות אם כשרות היית משהו יהודי, היום אין אדם בעולם שמכניס משהו בפה בלי כשרות של איזה גורם חברתי שמאשרת ונותנת חותם כשרות.
כמובן שהתורה והנביאים משתמשים במילה טומאה וטהרה בהשאלה לכל מיני דברים, כמו שהמקרא עושה את זה להרבה מילים כמו המילה "זונה" מגיע דווקא מלזנות אחרי אלילים, והמילה הנכונה לזונה היא קדישה.
לסיכום:
טומאה וטהרה הם לא רוחניים (מזה בכלל רוחני ?), הם פשוט באים להשגיח על הפרט והכלל. משאילים את המילה בהשאלה כמובן כמו כל מילה אחרת.
וחשוב להבין שטעמי המצוות, לא בהכרח מורידה מחשיבותו של המצווה רק להפך, הסכנה שרב מחשבות חושש עליה, שאם ניידע את טעמי המצוות, תתאפשר לשנות את המצוות: אז 1, נכון מאוד, מה אתה רוצה שהתורה וספרות ההלכה תהיה ע"ז רח"ל שהולכים אחריה כעיוורים ? (בהמשך אני הביא לך חז"ל מעניין) 2, אם היינו כל הדורות בגאולה, אז אתה יכול לטעון שכל שינוי תביא גלות, אבל ההפך הנכון שאנו בגלות ככה שבהכרח כל שינוי יכול להביא את הגאולה, מה שאתה מציע זה להישאר בגלות לנצח וכידוע דור שלא נבנה בית המקדש כאילו נחרב בימיו ולכן אין לך ראיה יותר גדולה מיזה שאנו לא מקיימים את התורה כמו שצריך וצריך מיד לעזוב את האלוהים אחרים שהספורנו נזעק על כך בכי תבוא (המקור בפנים: (ספורנו דברים פרק כח יד) "כי בזה האופן אין לך ללכת אחרי אלהים אחרים גדול מזה בחידוש דת לכבוד קדמונים אשר נחשבו אלהים שופטים בארץ".) 3, יש לנו כלל שאפי' שיודעים את טעם המצווה, לא מן הנמנע שיש עוד טעמים ולכן אולי הטעמים שאנו לא יודעים עוד רלוונטיים עכשיו כמו אז, ולכן באמת רוב המצוות לא מבוטלות, אבל שיבוא אליהו, בוודאי שנבטל כל שטות כמו כפרות וכו' וכו'
הנה החז"ל לסעיף 1
(יג') חכמים ונבנים וידעים,,,,,,(טו') ואקח ,,,,חכמים וידעים: בי"ת בו בינה וכו' שאלמלא בינה אין כל העולם כלו מתקיים אפילו שעה אחת, שנאמר: "הבו לכם אנשים חכמים ונבנים" באותה שעה אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני ! הבו עליכם בעלי בינה להיות ראשים עליכם, מיד הלך משה רבינו והיה מחזיר (= מסובב ומחפש) בכל משכנותיהם של ישראל ובקש בני אדם בעלי בינה ולא מצא, שנאמר: "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים" ולא מצא "נבנים" מכאן אתה למד שגדולה בינה לפני הקדוש ברוך הוא יותר מן התורה, שאפילו אדם קורא תורה נביאים וכתובים ושונה משנה ומדרש, הלכות ואגדות, שמועות ותוספתות, מושלות ומעמדות וכל סדרי בראשית, ואין בו בינה ?! אין תורתו שוה כלום ! שנאמר:(ישעיה כט' יד') "ובינת נבניו תסתתר" (אותיות דרבי עקיבא)
רציתי להוסיף לגבי הפחד משינויים שרב מחשבות כנראה חושש מיזה מאוד.
ביהדות כידוע אין שררה ושלטון ומשטר ושוטר, ולכן כל שינוי מגיע מלמטה, כלומר אין מישהו מעלינו שעושה שינויים, למשל אף חכם לא יבטל את אומן אפי' שכל תלמיד חכם מתחיל היה פשוט מבטל אותה בעודו קטן. מה שכן יעשה התלמיד חכם, הוא יזרום עם ההמון וינסה להשגיח על עיקרי היהדות בתוך הע"ז בדיוק כמו המשכן אחרי מעשה העגל. למדו את זה מאברהם שאמר לאלוהים אולי יש צדיקים בסדום והם כביכול יצילו את כל סדום.
מה שקורה ביהדות מאז שבוטל הסנהדרין, שדווקא הבעלי הזורע חושבים שכן אפשר שררה כלומר להיות שמרן אפשר לכפות בכוח הזרוע, ועליהם התייחס הספורנו בכי תבוא שהבאתי לעיל.
אז אני אומר לבעלי הזרוע כך, זה שיש הרבה שטויות כמו אומן וכפרות וכו', זה בא כי לגדולי הדור אין בכלל מחשבה לכפות על מישהו משהו יותר מיזה, הם יורדים לעם ועושים את השטויות כמו כולם ומשגיחים מבפנים כנ"ל. אבל אתם בעלי הזרוע שוטי עולם עוד חושבים שיש בהם עיקרי תורה ? ועוד בחוצפתכם באים להפעיל את הזרוע ? מי שמכם ?? כבר ידוע מה אומר הספורנו באותו מקום, שדווקא בגלל הבעלי הזרוע האלה, אנו בגלות זה אלפי שנים והם הם סיבת התמדת הגלות.
תוקן על ידי maxmen ב- 21/09/2015 00:49:34
נשלח ב-21/9/2015 06:54
רב מחשבות הסיבה שיולדת סמלה את הגשמיות היא כנראה בגלל שלגביה יש כאן הפסקת חיים. (ראה בהרחבה בקישור שהבאתי לעיל).
לגבי האם השתנה בזמנינו: הלא אלו שאלות של המון מקומו בתורה ואני לא באתי לדבר על זה כלל. התשובה החרדית המקובלת לזה, שבתת מודע עדין נשארו הדברים כבעבר.
מקסמן אני חולק עליך נחרצות בעניין הרוחניות. המושג רוחניות הומצא ביוון, אבל גם קודם ידעו שיש מחשבות, שיש מוסר, שיש סמלים ורגשות. לא משנה איך קראו לזה.
נשלח ב-21/9/2015 06:59
אגב, ברור שיש קשר בין טומאה לבין לכלוך והיגנייה, אלו רובדים שונים של אותו דבר. הטומאה היא בפן הרעיוני-שכלי-רגשי קרא לזה איך שאתה רוצה, והלכלוך הוא בפן הגופני בפועל.
מקסמן לשיטתך- מה יותר אנכרוניזם מלומר שטומאה היא היגנייה?
תוקן על ידי כמדומני ב- 21/09/2015 07:00:57
נשלח ב-21/9/2015 08:50
כמדומני,
לא שאלתי על פעם, גם אין לי איך לדעת מה סימלה פעם יולדת. שאלתי על היום, ולשיטתך איזו סיבה יש להמשיך עם זה.
ואכן אם זו גישה כללית שלך לכל המצוות אזי שאלתי היא על כל גישתך, אולי זו גישת הרמב"ם? ואכן גם עליו קשה, במיוחד בעניין הקרבנות שלהדיא אומר שבאו כתחליף להקרבה לעבודה זרה שנהגה אי שם בפעם הרחוק.
לענות תשובה "חרדית" כדי ליישב תזה הכי לא חרדית שיש - קצת מוזר. ולגבי התשובה עצמה, הלוא זה ביקשתי, בלי פלפולים שבדיעבד, שמצדיקים משהו שמוכרחים להצדיק, ציור המטרה אחרי החץ וכו'.
מעודי לא שמעתי את "התשובה החרדית המקובלת" שהבאת, בשום נושא. מה שכן שמעתי - המון מטאפיזיקה. רק מטאפיזיקה למעשה.
ולרב_ מחשבות, ראה את דברי הרמב"ן בתחילת פרשת תזריע על יולדת, ודבריו בפרשיות ויצא וקדושים על טומאת הנידה.
נשלח ב-21/9/2015 09:03
התכוונתי תשובה חרדית לפי גישה נדליסטית - מינצברגית.
נשלח ב-21/9/2015 09:11
מה הופך גישה כזו ל"חרדית"? זה שהיא נאמרה ע"י אנשים בעלי זקן וביגוד שחור ארוך?
נשלח ב-21/9/2015 09:13
צופר, לא מבין מה קשור הרמב"ן למה ששאלתי את כמדומני. פעמיים.
נשלח ב-21/9/2015 09:14
כמדומני מה משמעות שלידה היא הפסקת חיים? צר לי אך אלו פטומי מילי בעלמא, שכן לידה היא נתינת חיים, היינו מצפים שהוולד יישאר לנתח במעי אמו? לפי ההגיון הזה בעל קרי היה צריך להיות טמא הרבה יותר מנידה, כי נידה מאבדת ביצית אחת, ואילו הגבר מאבד מאות אלפי זרעונים. ולך תסביר לאשתך שאת סעודת השבת הבאה היא תאכל בדד בבית הטומאות ואת סוכות היא 'תחגוג' בבידוד. (אולי שמישהו ידבר על אחוות נידות)
נשלח ב-21/9/2015 09:40
מקס
ביום כיפור שדה התעופה סגור.
אפשר להתחיל לנחות.
נשלח ב-21/9/2015 09:49
מקסי אני מניח שאשתך מקפידה על הגיינה. איך אתה נוהג בהלכות נידה?
